קהלת יעקב - ב רצז

ע"ב גבי ע"מ שלא תנשאי לפ' דמשמע התם בדברי התוס' ד"ה אפי' לא נתגרשה כו' דלא תנשאי קדושין נמי משמע ע"ש ועיין לעיל באות ר"ז. והחלק הב' הם לשונות מסופקים אם משמען לשון קדושין או לא והובאו בפ"ק דקדושין והוא אם אמר הרי את מיוחדת לי מלשון והיו לבשר א'. מיועדת לי מל' ואם לבנו יעדנה עזרתי מל' אעשה לו עזר נגדתי צלעתי ע"ש ויקח א' מצלעותיו סגורתי ע"ש ויסגור בשר תחתנה וכן תחתי גם אם אמר עצורתי או אסופתי אבעיא לן התם והמרדכי ז"ל שם כתב דגם באהובתי יש לספק אם הוא לשון קדושין ובחרופתי אבעיא לן התם אי הוי לשון קדושין וכתב הרא"ם חלק ב' סי' ל' פי' שאמר הרי את חרופתי אבל חרופתי לחוד אינו כלום ושם נתבאר עוד שאם אמר הריני אישך הריני בעליך לא אמר כלום וכתב מהרח"ש סימן י"ג דאפי' קדשה בשטר וכתוב בו הרי את מקודש' לי אם אמר בפה הריני אישך הריני בעליך לא הוי קדושין דומיא דגט דאם אמר איני אישך איני בעליך אע"ג דכתיב בגט הרי את מגורשת אינה מגורשת וכתב ריא"ז הובאו דבריו בשה"ג פ' קמא דקדושין ז"ל נראה בעיני שאם נתן הקדושין לאביה ולא אמר הרי בתך מקודשת לי אלא הרי את חמי אין כאן קדושין כלל ומעשה בא לידינו על דבר זה וכך הורינו ע"כ. טז) כתב מרן בסי' ז"ך בשם מהר"י בירב ז"ל שכ' דבעינן שיאמר בקדושין ל' שיוכיח להבא מעות אלו קדושין יהיו או הרי הן קדושין אבל אם אמר קדושין הן אינו כלום כדמוכח בפ' השולח גב ביטול גט אמר חרס הוא לא אמר כלום ופרש"י דל' לשעבר הוא אבל אמר הרי הוא חרס דבריו קיימין דמשמע להבא. וכתב הרב כנה"ג שם בשם תשו' כ"י שאם אמר נתתים לך בתורת קדושין הוי ל' שעבר ולא הוי קדושין ע"כ ואיכא למידק שהרב כנה"ג עצמו שם בהגב"י אות כ"ט השיג על מהרש"ך שהתיר בקדושין שהעידו עדים שאמר הוו עלי עדים שנתתים בתורת קדושין ולא אמר שאני נותן לה ותמה עליו שהרי מצי' בכתוב נתתי עבר במקום עתיד נתתי כסף השדה קח ממני וגם נתתי ממנה לך בן ומידי ספק מקודשת לא נפקא ואיך כ' כאן בפשיטו' שאם אמר נתתים לך בתורת קדושין הוי לשון עבר ולא הוו קדושין. והר"ן ז"ל כתב בפ"ק דקדושין עלה דמתני' דנכסים שיש להם אחריות כו' ז"ל ושטר ראיה דקאמרי' שאינו מועיל לקנין היינו שטר הודאה בעלמא שמודה שמכר בשטר בזה אינו קונה אבל בשטר כהני שטרי דידן אע"פ שכתוב בהם מכרתי נתתי לשון עבר שטר קנין הוא ולחזק הדבר כותבים כן כמו נתתי כסף השדה נתתיה לך וראיה לדבר מדאמרינן בהשולח נתתי שדה פ' לפ' נתתיה לו הרי היא שלו קנה וא"ר יוחנן וכולן בשטר כלומר שכ' לו בשטר בלשון הזה וכן דעת הרב העיטור והרשב"א ז"ל ע"כ. ואעיקרא דדינא שכ' מהר"י בירב תמה אנכי שהרי בריש פרק השולח אמר אביי בטל ב' לשונות משמע משמע בטל מעיקרא ומשמע דליבטל גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר גבי מתנה לישנא דמהני ביה קאמר. ומכאן למד הריטב"א בריש פרק הכותב הובאו דבריו בשיטה מקובצת עלה דאמרי' האומר שדה זו אין לי עסק בה ואומר רבי' דמתני' כשאמר כן ל' סילוק וגילה דעתו שאומר בל' הקנאה אבל באומר כן בל' הודאה פשיטא דמהני ואפי' כשאומר כן בל' סתם ולא גילה דעתו אם בל' הקנאה אם בל' הודאה זוכה הוא מדין הודאה כיון שפשוטו של ל' הכי משמע ול' חכמים כך הוא הרי את מקודשת לי שר"ל הרי את תהא מקודשת שזה הל' וכיוצא בו משמע הכי ומשמע הכי משמע לשעבר ומשמע להבא וזוכה הוא באיזה שיזכה יותר וכדאמרי' בפ' השולח ע"כ הרי דל' הרי את מקודש' גופיה אע"ג דמשמע נמי לשעבר אע"פ כן אמרינן דלישנא דמהני ביה קאמר ומפי' רש"י דהרי את תהא מקודשת קאמר א"כ היכי החליט הדיבור מהרי"ב ז"ל לומר דאם אמר ל' דמשמע לשעבר דאינו כלום ומידי ספיקא לא נפקא ודילמא לישנא דמהני ביה קאמר. יז) אם אמר לה התקדשי לי בזה בל' זה משמע בכוליה ולא בחלק ממנו ואם יש חלק ממנו שאינו שלו אינה מקודשת וכמ"ש הר"ן ז"ל בפרק האיש מקדש גבי ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמרי וז"ל אבל מ"מ נראה שאפי' היה שוה כמה אינה מקודשת דכיון דאמר התקדשי לי במוזא קדיש ופלגא דמוזא לא קדיש כו' יע"ש וכן דעת הרמב"ם וכ"כ ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"כ הריטב"א וכן נראה מכל הפוסקים. ויש מי שאומר דבזה אף בחצי דבר משמע כמו שהביאו שם הר"ן והריטב"א וכ' הרב בני שמואל סימן נ"ו דאין לחוש לס' יש מי שאומר לגבי כל הני רבוותא וע"כ פסק שם הרב על מי שאמר ב"לע טומה איסטו פור קידושין דבכוליה קאמר ולא בחלק ממנו ע"ש. יח) כתב מהרשד"ם ז"ל סימן י"א עלה דאמרי' אי יהיבנא לך מקודש' לי ואמר' הבה מיהב' דלא הוו קדושין דהיינו דוקא כשאמ' המקדש מעיקרא בל' שאלה אי יהיבנא לך מקודשת לי אבל אם אמר בל' גזירה אני נותן לך לקדושין ואמרה נתון תתן הוי קדושין. יט) ל' הסכמה על קדושין שכתוב בה שלא יקדש אדם שלא בי' וחזן הקהל והמרביץ תורה וכתוב בה לבסוף וכל שיקדש בלתי עשרה וכל התנאים הנז' יהיו קדושיו מופקעין יש לדון ממנה שלא הפקיעו הקדושין אלא כשחסר כל התנאים ואת"ל דאו או קאמר דהכי קי"ל בפלוגתא דרבי יונתן ור"י מ"מ משמע דדוקא בחסרון תנאי עשרה הוא שהפקיעו אבל בשאר התנאים דוקא אם יחסרו כולן דאלת"ה היה להם לכתוב בהסכמה בלתי א' מכל התנאים הנז' ולמה הוציאו תנאי הי' מן הכלל ושאר התנאים כללו אותם ביחד אלא ודאי שלא ראו לתקן ההפקעה אלא בחסרון תנאי העשרה שהוא חסרון גדול אמנם כשנעש' הדבר בפרסום ליכא למגזר עליה האי ולהפקיע הקדושין ולא נאמרו התנאים הנז' אלא לכתחילה ע"כ שי למורא סי' כ'. כ) ל' תנאי דהוי אסמכתא בעת הקדושין כ' הרב לחם רב בס"ס ח"ן כ' ז"ל ואין לומר דמשום דהוי בשעת כניסה לחופה אין כאן אסמכתא ודמי למאי דכ' הרמב"ם בפי"א מהל' מכירה דאע"ג דאין אדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב מ"מ פוסק עם אשתו לזון את בתה מפני שפסק כן בשעת הנשואין והדבר דומה להדברים הנקנים באמירה וכבר ראיתי מי שרצה לומר כן ואינו נראה בעיני כל שאין שם תנאים מסלקין האסמכתא המפורשים בטח"מ סי' ר"ז וכן ראיתי לרא"ם ז"ל בתשו' סימן ז"ך על ראובן שקדש את בת שמעון ובשעת הקדושין עשו תנאים ביניהם. וכ' הרב שם דאינן כלום הואיל והיה שם אסמכתא אם לא קנו בבד"ח ומעכשיו ע"ש ועיין בתשו' הריב"ש סי' שמ"ה שכתב בשם הגאונים דבשעת השדוכין אפי' מטבע שאינו נקנה בחליפין נקנה בשעת השדוכין. ועיין בתשו' הרב מהר"ר יחיאל באסאן ז"ל שנדפסו מחדש סי' ח"י. כא) בל' אתן בשעת קדושין כתב מרן בסימן נ"א בשם תשו' הרשב"ץ ז"ל דאינן כלום דכל האומר אתן אפי' קנו מידו אינו כלום לפי שהוא קנין דברים. ומהר"ש הלוי ז"ל בח"מ סי' ה' הכריח מתשו' זו דהאומר אני מתחייב שאתן לפ' כו"כ דלא מהני וכ' רבינו הרב כנה"ג ז"ל סי' נ"א באה"ע וליתא שדברי הרשב"ץ הם כשלא הזכיר ל' חיוב אבל הזכיר ל' חיוב מהני ע' בס' נתיבות משפט ז"ל

(שח) לשון הרשאה שכתב ראובן לשמעון שאם יראה בעיניו ללכת לוינייציא שכל מה שיעשה במעות שלו יעשה במעותיו והלך לויניצייא וחזר למצרים וחזר והלך לויניצייא ולקחו שודדים כל ממונו וטוען ראובן שפשע במה שחזר עוד ממצרים לויניצייא. ל' זה הוא ל' מסופק שמא מה שכ' לו כל מה שתעשה במעות שלך תעשה כו' הוא ל' כולל שנתן לו רשות