קהלת יעקב - ב רצו

שהיא מתקדשת ע"י אביה אומר לה הרי את מקודשת לי אע"פ שאם קדשה בשטר צריך לכתוב בתך מקודשת לי. וכתב הריב"ש סי' תע"ט שאם אמר לכלה עצמה ואביה אצלה הרי בתך מקודשת לי מקודשת ואין בכך כלום כיון שהקידושין חלין מכח אביה ומטעמו מקבלת אותם הרי הוא כאלו מדבר עם אביה. ומהרימ"ט בח' א"ה סי' ו' כתב ע"ז ונר' דהיינו דוקא באומרו בל' הקדש שיש להבחין בין מדבר לזכר או מדבר לנקב' וכשאומר בתך מקודשת לי ולא אמר בתוך מוכיח מתוך הלשון שעם האב מדבר אבל בל' לעז שאין הבחנה משמע שמדבר עמה על בתה שלה ע"כ ועוד כתב מהרימ"ט שם ל"ח בשם תשו' מהריב"ל שכ' משם רבני פרובינא ומשם מהר"י מטראני ז"ל דבעינן שיאמר המקדש הרי את מקודשת כו' אבל תקחי טבעת זו לקידושין לא מהני דקידושין הוא שם דבר כיון שלא התפיסו בגופה שלא אמר הרי את מקודשת לי כו' וכתב דמתשוב' הריב"ש סי' רס"ו נר' כחולקת עליה' מ"מ י"ל דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגו וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו דלענין ידים מוכיחות כל שאומר אני נותן לך מוכיח מל' זה שלעצמו מקדשה כמ"ש הריב"ש והרבנים ההם מודים לו דלענין ל' הקידושין כיון שלא התפיסן בגופה שלא אמר הרי את מקודשת אלא הרי אני נותן לך זה לקידושין לא משמע שנתקדשה בכך כדברי הרבנים הנז' והריב"ש מודה להם בזה אלא דכשאומר הריני נותן לך בתורת קידושין הוי ל' המועיל דמשמע דיהיב לה בתורת קידושין כמשפטן וכשלא אמר בתורת קידושין אלא אמר הריני נותנו לך לקדושין מודה הריב"ש דאין כאן קדושין והביא ראיה לזה מההיא דפרק הזורק דכי אמר לה זרוק לי חובי בתורת גיטין משמע שיזכה לו ד"א בזריקה בתורת גיטין בכל הלכותיו ואע"ג דלא פי' כמאן דפריש אף כאן בתורת קידושין כהלכתן קאמר ועיין פ"מ ח"ב סי' ב' מ"ש ע"ז

(שז) לשון קידושין. כתב הרב מהרימ"ט שם שאם א"ל המקדש טבעת זו תקחנו לקדושין לא אמר כלום מאותה שאמרו בפ"ק דמציעא משוך פרה זו לקנות כלי שעליה ומתמה תלמודא מי אמר קני לקנות קאמר ופרש"י לקנות משמע אתה אני איני מקנה לך ה"נ מי קא"ל הוי מקודשת או הרי את תקחנו לקדושין קאמר כלומר את תקחי אותו לקדושין אני איני מקדשך ע"ש שהאריך בזה והרב פ"מ ח"א סס"י כ"ט כתב דע"כ לא אמר רבינו ישעיה דאיכא דאמר ל' לקידושין דל' גרוע הוא אלא היכא שלשון המקדש הוא כלפי האשה שהיל"ל הרי את מקודשת אבל היכא דל' המקדש הוא כלפי העדים שא"ל תהיו עדים שאני נותן זה לקדושין לא גרע מאם היה מדבר עם אחרים בפניה על עסקי קדושין ונתנה לה אפי' בשתיקה דהוו קידושים כמ"ש הב"י סי' ז"ך ע"כ ולדעת רבינו ישעיה לאו דוקא שאמר הריני נותנו לך לקדושין אלא אפי' אמר ה"ז לקדושין לי לא מהני כמ"ש מהרח"ש סימן י"ט. והילך בקיצור כ"א דינין שבלשונות הקדושין. א) מ"ש מהרשד"ם ז"ל סי' ל"ד דאי אמרה היא בשעת נתינת הטבעת אי לייו קילו רישיב"ו הדברי' מוכרחים לכ"ע שהיא מקבלת הקדושין לעצמה ואפי' לא אמר ה"א מקודשת הוו קידושין גמורים. ב) מ"ש מהריב"ל ח"ג י"ב שאם אמר קח זה מידי לקידושין והשיבה אני לוקח' אות' בעד קידושין מידך צריכא גט ואם בתשובתם לא אמר מידך אין חוששים אבל מהרשד"ם ל"ו ול"ז ס"ל דאפי' לא אמרה בתשובתה מידך הוו קדושין ואפי' להרשד"ם היינו דוקא כשהמקדש אמר מידי אבל אם לא אמר מידי והיא ג"כ לא השיבה מידך אין לחוש. ג) אמר הילך בעד קדושין אפשר לומר דלכ"ע לא הוו קדושין רשד"ם סי' ל"א ורלנ"ח סי' קל"ח כתב אמר לה הילך כסף לקדושין הריטב"א הורה פנים להלכה להקל ורב א' הור' להחמי' והרשד"ם סי' ד' חשש להחמי' באומר הרי אלו ליך לקדושין. ד) אמר בל' לעז טומה איסטי טבעת אי מירה קיטי לודו פור קדושין הויין ידים מוכיחו' וצריכה גט רשד"ם ע"ו. ה) אמר בל' לעז תקחי זה בקדושין פור מי אפשר שהיא מקודשת גמורה ומיהו אם קבלה קידושין מאחר לא הייתי סומך על דעתי להקל בשני ס' עצמות יוסף דף כ"ד. ו) אמר בל' לעז הרי את מקודש' מי הויא מקודש' מספק רלנ"ח קל"ח וה"ה אם אמר פור קדושין דימי וכ"ש אם אמר פור מי וכ"ש אם אמר פארה מי כנה"ג ז"ל. ז) אמר אני נותן לך זה הטבעת לשם קידושין עבור בתך לכ"ע אין כאן בית מיחוש רשד"ם י"א והמבי"ט ח"א סימן ס"ז כתב דאם אמר תקח זה בקדושי בתך הרי הוא כאלו אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי ועיין במ"צ ח"ב סימן ע"ד דמחמיר בזה. ומהרשד"ם בסימן ך' כתב דאם אמר אני נותנו לך בקדושי בתך הויין ידים מוכיחות ומקודשת. ח) אמר לה קחי זה הפרח לכתובה ולקדושין יש מן המורים שהורו דהוי כאומר הריני נותנו לך דהוי כמו לי והרדב"ז סימן קנ"ט כתב דהוי כמו את מקודשת בלא לי. ט) אמר בל' נתתי לך בתורת קידושין לא דמי לאומר הריני והוו ידים שאין מוכיחו' מהרי"א סימן א' והרב לחם רב סימן צ"ג מפקפק לומר דל' נתתי הרי הוא כמו הריני וכ"כ הרש"ך ח"ב סימן קל"ד. י) אמר בל' לעז לה סו מקדש לזה לא הוי כאומר הריני נותנו לך בתורת קדושין הר"ם ד' בוטון סימן י'. יא) אמר בל' לעז לייו עידו אישסו פור קידושין הוי כמו הריני נותנו לך בתורת קידושין דהוי כמו לי כנה"ג אות ל"א. יב) אמר לה הרי את רוצה דבר זה מידי בתורת קידושין והשיבה היא אני לוקחם אפשר דהוי כמו הריני נותנו לך בתורת קידושין הרי"א סימן רצ"א. יג) אמר הוו עלי עדים קי לידו אישטי אנילייו פור קידושין פור מי נוב'ייא הוי ידים מוכיחות שלעצמו מקדשה שכן אמר לה פור מי נוב'ייא ובהאי לישנא נמי מקודשת שפיר דפי' פור מי נוביי"א הוי כאומר הרי את מאורסת לי דאתמר בפ"ק דקדושין דהוי לישנא מעליא דקדושין פ"מ ח"א סימן כ"ט ועיין עוד במהריב"ל ח"א כלל ג' סימן ח' שכתב דאם קראה הארוס ארוסתי אע"פ שלא אמר לי חוששין לקדושין להצריכה גט: יד) האומר ארסתיך סתם ולא אמר לי יש מהמורים דהויין ידים מוכיחות ומהר"ם אלישקאר סימן צ"ט חולק בזה וכ' דלא הויין ידים. טו) לשונות המועילים לקדש בהם את האשה הנז' בגמ' נחלקים לב' חלקים הא' הם קדושי ודאי והב' קדושי ספק חלק הא' קדושי ודאי הם א' הרי את מקודשת לי והוא הל' הנהוג בישראל וזה הל' עדיף מל' תהא לי מקודשת ועיין בתשובות המבי"ט ז"ל ח"א סימן רצ"א שכתב דלכתחילה צ"ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו אבל בדיעבד אם לא אמר בטבעת זו לא מעלה ולא מוריד ודוקא בדאמר הרי את מקודשת לי אבל אם אמר תהא לי מקודשת צ"ל בזה ע"ש. הב' הרי את מאורסת לי או הרי את ארוסתי ואם קראה הארוס ארוסתי אע"פ שלא אמר לי חוששין לקדושין להצריכה גט כמ"ש הריב"ל ח"א כלל ג' סי' ח' ואם אמרה האשה בשביל ראובן שהוא ארוס שלי נר' מדברי מהריב"ל בח"ג סימן י"ב דאין לחוש ומ"מ אף שכתב בשטר הריני מארס בתי אפי' היתה בתו קטנה אין זה לשון קדושין כמפורש בתשו' מהר"י מינץ סימן ב'. ג' הרי את אשתי וה"ה אם אמר הרי את אנתתי או הרי את לי לאנתו כמ"ש בתשו' ש"ל סימן נ"ט. ד' הרי את זקוקתי וה"ה הרי את זקוקה לי. ה' הרי את קנויה לי. ו' הרי לקוחתי או לקוחה לי. ז' הרי את שלי. ח' הרי את ברשותי ובלשון נשואתי כתב מרן הב"י סימן ז"ך בשם הרשב"א דאין נשואתי כאומר הרי את אשתי שלא תקרא נשואה עד שתבעל כו' כלומר דלשון אשה שייכא נמי באשה ארוס' ויש במשמע הרי את אשתי גם את הארוסה אבל נשואה לא שייכא אלא אחר ביאה או אחר חופה וצ"ע בפ' המגרש דפ"ב