קהלת יעקב - ב רצד

הוי ס' אם מלות אלו הוו ל' גירו' בל' הקדש דמס"ל אי דמי ליצאה והיתה או לא כמ"ש רש"י והר"ן אבל הכא דכ"ע קורין לגירו' קיטאר וא"כ י"ל שזה שאמר קיטאריש' מי אישפוזה סמך על לשון ב"א ודבריו בל' עמו שקורין לגירושין קיטאר ע"כ

(רצה) לשון גט שכתוב בו אנת אנתתי פ' באיזה מקום שתמצא כו' כתב הרלנ"ח סימן קפ"ט דהגט פסול דמאחר דאינו כתוב בכל מקום שתמצאי יש במשמע שמגרש לאשתו במקום שתמצא אשה אחרת מעלמא ולא ידענו מי היא ויש כאן קפידא ובסי' ק"ל וקל"ב כתב בשם הרבנים ז"ל דכשר וע' בתשו' הרדב"ז ספ"ה עמ"ש ע"מ שלא תנשא לפ' ה"ז גט כו' שאם אמר ע"מ שלא תנשא אין לפקפק שמדבר עם אשה אחרת שלשון גמור הוא לאשה

(רצו) לשון הממנה שליח להוליך גט לאשתו אם השליח אינו בפניו כתב בתשו' תומת ישרים ז"ל סי' ק"פ בשם מהרי"ט שצריך שיהא זהיר בל' שלא יכתוב שום דבר כמו מי שמדבר לנכח אלא יכתוב פ' ב"פ יוליך גט זה כו' ותהא ידו כידי כו' ונותן אני רשות לו כו' כל מקום שימצא שלוחי או שליח שלוחי כו' ומשמע שם מדברי מהרי"ט דלעכב אמרה והרב ת"י שם כתב שטוב שיהי' הלשון פב"פ יוליך גט זה כו' ואח"כ אם ירצה להכפיל הענין בל' נכח הרשות בידו וכן עד"ז כתב שם במנוי האשה שליח קבלה כשהשליח אינו בפניה. ועיין בתשו' הרא"ם ח"א סימן פ"ה בנוסח הרשאה לגט שכתוב בו אני ממנה לפב"ב שליח להוליך גט לאשתי כו' ויאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שאם לא אבא אצלה כו' שהדברים מחולפים לנכח ושלא לנכח וכ' דאע"פ שבשטר ההרשאה כתוב דברים לנכח ודברים שלא לנכח אינו נפסל בכך כי כבר ימצא כזה בלשונינו הקדוש שמעו עמים כולם כלם ולא כלכם וכיוצא בהם הרבה וכ"ש בנדון זה שדרך הל' לומר אדם לשלוחו לך אמור לפלוני אני מוכן ללכת אצלו או הנני בא אצלו במקום הנה פ' מוכן לבא אצלך ובפ' יתרו כתיב אני חותנך יתרו ב"א וזה היה ע"י שליח והיל"ל הנה חתנך יתרו ב"א ואמר אני חתנך יתרו כי השולח ידבר לשליח לומר לשלוח אליו הל' שמדבר הוא עצמו לשלוח אליו כאלו הוא המדבר בעצמו והשליח לוקח הכונה ומדבר דברי המשלח בל' נסתר כמנהג ואין בזה זרות כלל בל' ובפ' בא כתיב דברו אל כל עדת בני ישראל בעשור לחדש ויקחו איש שה כו' בל' נסתר כל' השולח לשליח ואח"כ כתיב מן הכבשים ומן העזים תקחו לנכח כל' השליח לישראל ואח"ז והיה לכם לנכח בל' השליח לישראל ואח"ז ולקחו מן הדם ונתנו לנסתר בל' השולח לשליח ואין בזה זרות כלל. ומהראנ"ח ז"ל בח"ב סימן ל' כתב על שטר שליח הגט שהיה כתוב בו ותאמר לה ה"ז גיטך ששלח ליך ארוסיך פ' והרי את מגורשת ממני מעכשיו כו' ולשון זה אינו צודק על השליח שאין השליח מגרשה ממנו אלא מהבעל ולא היל"ל אלא הרי את מגורשת ממנו ויש לחוש שמא לא אמר הבעל שיאמר לה אלא תהיה מגורשת מהשליח ולא מהני בהכי כלום. והרב שם הכשירו מטעם דיש לפ' הל' באופן שהגרושים מהבעל וזה שאין הכונה כמ"ש ותאמר לה ה"א מגורשת ממני שיאמר לה בל' זה עצמו אלא שאומר שיאמר לה ה"א מגורשת מעכשיו בזמן נתינת הגט ופי' לו ממי יאמר שהיא מגורשת ואמר ממני ולא שיאמר לה בל' זה אלא אמ"ל כונת הענין עם הטעמים לא המלות וכאלו אמר ותאמר לה ה"א מגורשת מבפ"ב מעכשיו אלא שלא רצה להאריך ואמר ממני במקום שהיל"ל מגורשת מבפ"ב ולשון קצרה דיבר ואע"פ שלא היה צריך להאריך לומר מבפ"ב שכבר מזכירו בתחילת הדברים ואם הי' אומר ממנו בוא"ו לבד הוי סגי מ"מ י"ל שבמה שאמר ממני אין הכונה אלא לפרש לו ממי יגרשנה ואע"פ של' מעכשיו שאומר אח"כ הוא הל' עצמו שיאמר לה השליח אין היזק מזה דמ"מ בכלל ל' ממני איכא דברים אשר יאמר לה והמובן ממנו הוא מה שיאמר לה שתהא מגורשת ממנו ואפי' יהי' הפי' דחוק קצת ואין מובנו אצל הכל כן. מ"מ יש לנו לפ' אפי' בפי' דחוק קצת ולא גרע ממ"ש הריב"ש ז"ל בל' פ' הדרה בתלסמאן. שר"ל שדרה בזמן אחר כמו השבה כו' ולעולם יש לנו לפ' ל' השטר בדרך שלא יהי' השטר בטל וע"כ נראה לדחוק ולפרש הלשון באופן הנז' שאין הכונה אלא לומר ולפ' לו ממי יגרש אותה וא"ל הכונה בל' זה והשליח יאמר בל' הראוי לומר ואפשר ג"כ לומר דממני דקאמר היינו לומר שמידו ומסיבתו ומנתינתו של השליח תהיה מגורשת לה שגירושיה מהשליח

(רצז) לשון מי שאמר ה"ז גיטך ע"מ שלא אתראה בפני ב"ד או בפני האשה נסתפק מהריב"ל בס"ג סי' ס"ח בל' או אם הכונה לומר שאם לא יראה לפני שום א' מהם יהיה גט אבל אם יראה לפני א' מהם לא יהי' גט או אם הכונה לומר אם לא אבא ואתראה בפני ב"ד אפי' שאתרא' בפני בד"ח אם לא אתראה בפני האשה יהיה גט ורוב או שבמקרא בל' שליל' משמעותא דליכא חדא מינייהו אמנם מדברי רש"י פ' תזריע משמע היפך מזה שכתב ז"ל והנה לא פשה כו' הא אם פשה או היה שער צהוב טמא ע"כ וכתב הרא"ם ז"ל על דברי רש"י ז"ל אע"פ שכל התורה כולה נדרשת מכלל לאו אתה שומע הן הוצרך לפ' זה פה דלא נאמר דו' דולא היה בו שער צהוב הוא במקום או כוי"ו דומחית בשר חי בשאת כדלעיל ובא הכתוב לומר שאם לא פשה אע"פ שיש בו שער צהוב או אם לא היה בו שער צהוב אע"פ שפשה בעי הסגר ע"כ וא"כ ה"נ דקאמר בפני ב"ד או בפני האשה בעי' שיתראה בפני שניהם ע"ש

(רצח) לשון המגרש ששאלוהו אם רוצה להיות השליחות או הגט בטל ואמר הן. יש מי שרצה לומר דכיון דלא פי' בהדיא לומר רוצה אני אלא אמר בל' סתם וכולל דאינו בטל והרא"ם ח"א סי' צ"ג כתב וזה אינו אמת דאין הפרש בין שיענה הן ובין שיאמר רוצה אני כלל אגילוי מילתא לחוד דגילוי מילתא לא הוציא מפיו שום ביטול אלא שמדבריו או מטענותיו ניכר שאינו חפץ באותו שליחות כדפרש"י התם גבי גילוי דעתא בגיטא ובהא הוא דסבר אביי כיון שלא הוציא דבר מפיו לאו מילתא היא אבל היכא דשאלוה לבעל ואמרו אתה רוצה שיהא השליחות או הגט בטל ואמר הן בהא לא אמר אביי לאו מילתא וזה מבואר תכלית באו' דהן ל' מבואר הוא ולא סתום וכולל

(רצט) לשון מי שגרש בתנאי והניח הדבר ביד ב"ד של החכמים ולא פי' מאן חכמים הדבר מסופק אם דעתו על בית דין של כל החכמים המפורסמים או ע"כ ב"ד של ג' חכמים וכ"ש אם כפי הדין יכול לומר לב"ד הגדול אזלינא וכ"ש במה שכתב ב"ד החכמים בה"א הידיעה ואם לא הי' אומר ב"ד החכמים שע"כ צ"ל שיהי' בב"ד של ג' חכמים היה אפשר לומר שכונתו היתה על ב"ד הקהל של האשה אבל הכא דקאמר ב"ד של החכמים איכא למימר דלא סמכה דעתו על דינו ומשפטו אלא על הב"ד היותר גדול ומפורסם והרא"ש ז"ל כתב בתשו' על איש א' שעבר נגד מה שנשבע בשטר הכתובה שלא ישא אשה אחרת עליה ולא יגרשנה בלתי רשות ב"ד והוי חושבים שהיה מותר בב"ד א' של ג' שהרשוהו בזה וכתב וז"ל ועוד טעו שחשבו שאיזה מספר אנשים שיתנו לו רשות לישא אשה אחרת עליה הוא רשאי לעשותו ואין זה אמת דאנן סהדי דלא תלת' היא הרשות בשבוע' שהשביעתו אלא לבד"ח שהם היותר המפורסמים שבמדינ' לא לאיזה אנשים שיהיו ע"כ ואע"פ שמתחלת דברי הרא"ש ותופס נרא' שלא היה שולל אלא איזה אנשים שיהיו מ"מ הרי