קהלת יעקב - ב רצג

הנז'. הס' הה' היא דקנס שדוכין שעושים לקנוס כל החוזר בו אע"ג דגזים לא הוי אסמכתא. הס' הו' היא ס' שהביא המרדכי דבכל דוכתא דאמרינן בגמ' והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב הן דברי ר"י ואין הלכה כותיה אלא כר' יאודה, וס' זו היא בטלה מכל הפוסקים ע"כ. וכתב מהראנ"ח בח"א סימן ס"ו על שטר שכתוב בו שנתחייב בדבר שהיה אסמכתא נתחייבתי בק"ס מעכשיו כבפני בד"ח דאין כח בל' הזה לעשות הקנין כאלו עשה בבר"ח ע"ש. ומהרש"ך ח"ב סו' י"ז כתב בה' דכל כתוב בו מעכשיו מהני לבטל האסמכתא דאע"פ שלא כת' מעכשיו במקו' החיו' כל שכת' למטה בשטר וקנינא מיני' קנין גמור מעכשיו מהני לבטל האסמכתא וכ"ש אם כתוב בו ולקיים כל הנז"ל נטל קגמ"ו וכתב מרן הב"י בסי' ר"ז בשם הרשב"א דכל היכא דכתוב זמן בשטר דיינינן כאלו כתוב מעכשיו וכתב הרב גדולי תרומה דף שמ"ה דהיינו דוקא כשאינו מוכרח לכתוב זמן אבל אם מוכרח לכתוב זמן בשטר כדי לידע זמן המוגבל לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו

(רפז) לשון שטר מקח יש ד' מיני תקנו' כדי שיתקיים המקח אף בדאניס. א) שיבטל מודעי ומודעי דמודעי עד עולם. ב) פיסול עידיהן. ג) תקון הרמב"ם לומר אמור לפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים ביטול מכירה זו הן בטלים. ד) מ"ש הרמ"ה ז"ל שיעיד על עצמו שלא מסר מודעא ושנסתלק מהאונס. והנה השנים מאלה הארבע תקנות הן שמורה שמסר מודעא ומבטלה. והשנים מהן הן שלא מסר מודעא וכיון שכן צ"ע אי מצי למכתב כולהו כיון דסתרי זו לזו וחזינן לספרי דוקני דכתבי לכולהו בשטרי ע"כ מהריב"ל ח"ג סי' כ"ח. ועיין בגנת ורדים ח"מ כלל ג' סימן ל"ג אופן המועיל להבטיח להיות הדבר קיימת אפי' בדאניס ומסר מודעא. ופרח מ"א ח"ב סימן ס"ד

(רפח) לשון נאמנות הכתוב בשטר שמאמין הלוה למלוה כק' עדים ג' תקנות בדבר כדי שלא יחזור ויפרע ממנו. א) יעשה ג' ב"ד ויפרע בפניהם דהא טפי מעדים הימניה טפי מב"ד לא הימניה. ב) שיכתוב שובר מכ"י של מלוה שהוא מודה שהוא פרוע דכי נפיק בב"ד מתקיים והוי כאלו הודה בב"ד. ג) שיכתוב המלוה ללוה שהוא מתחייב לו בכדי הסך ההוא כשיביא עליו שובר שפרעו דאתי עליה ממה נפשך דאי מודה המלוה בשובר ניחא ואי לא מודה בשובר הרי הוא חייב לו וכן תקנו הראשונים נוחי נפש. תשו' הרדב"ז סי' קס"ט ועיין רבי' הכנה"ג ז"ל מהדורא ב' סימן ע"א כתב תקנה הג' הנז' בשם הריטב"א שכתב כן בשטתו למס' שבועות ע"ש. ואם כתוב בשטר נאמנות כו' אע"פ שאין כתוב בשטר נאמנות מפורש עליו ועל יורשיו כיון שכתוב נאמנות כו' הרי הוא כנאמנות מפורש עליו ועל יורשיו מהרשד"ם בא"ה סי' קי"ו וקע"ד ורי"ו ורכ"ט והר"ב שי למורא סי' מ"ט כתב על זה דהיינו דוקא שכתוב נאמנות כו' אבל אם היה הנאמנות מפורש עליו ותו לא אין בכלל זה יורשיו כדאיתא בפ' הכותב. והרב לחם רב סי' ן' חולק וס"ל דאפי' כתוב בשטר נאמנות כו' לא דיינינן ליה כנאמנות מפורש עליו ועל יורשיו וכתב רבינו בכנה"ג סי' ע"א דאין דברי הראב"ד ז"ל עומדי' בפני כמה מרבוותא החולקי' וכמה פעמים דנינו ועשינו כן הלכה למעשה. וכתב הרב פ"מ ח"א י"ג דשטרי דידן הגם שרוב העולם נהיגי לכתוב נאמנות בכל השטרות ומי שקונים ממנו לכתוב שטר אדעתא דנאמנות קנו וכשיבא לפנינו איזה שטר באין בו נאמנות אמרינן אע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי מ"מ היינו דוקא נאמנות גרידא אבל נאמנות בין למלוה בין ליורשיו לא הונהג ברוב השטרות ואינו נכנס לכ"ע בסוג מ"ש הטור סי' ס"א בשם הרא"ש דכל דבר שנהגו בני המדינ' לכותבו אף שלא נכתב כמי שנכתב דמי

(רפט) לשון שטר שכתוב בל' מכירה מכר ראובן לשמעון שדה פ' אע"פ שנתנו במתנה או שמכרו ואין דעתו לקבל דמים אע"פ של' השטר בל' מכר קנה חבירו מדין שטר אפי' בלא נתינת דמים וראיה לזה מההיא דפריך תלמודא פ"ק דקדושין מברייתא בשטר כיצד כתב לו שדי נתונה לך שדי מכורה לך ה"ז מכורה ונתונה ואסיק רבי אסי במתנה ביקש ליתנה לו ולמה כתב ל' מכר כדי ליפות את כחו וכתבו התוס' וא"ת ולמה כתב לו בל' מתנה בשלמא מכר משום אחריות אלא מאי יפוי כח יש במתנה כו' נראה מדבריהם דאפי' לא הי' כותב לו ל' מתנה אלא ל' מכר היה קונה בלא נתינת דמי בשטר הכ' בל' מכר. מהראנ"ח ח"א סי' קט"ז ועיין בתשו' הרלנ"ח סי' ל"ד שכ' ז"ל אם ידענו שהי' מכר שכתוב בשטר ל' מתנה דינו כמכר לענין מודעא ע"ש

(רצ) לשון הכתב אני פ' לויתי ממך מנה דין שטר יש לו כמ"ש בח"מ סימן נ' וכ' הסמ"ע דכל שחותמים עליו עדים אפי' לא כתוב בו בפנינו עדים ח"מ אלא כתוב בל' כתב יד דין שטר יש לו. ובכתבי מהרא"י סימן ע"ג כתב שטר שכתוב בל' עדים כגון מעידים אנחנו שכך נתחייב פ' ופ' וחתמו בעלי הדבר פסול ובסוף דבריו כתב דראוי לעשות פשרה

(רצא) לשון מעשה ב"ד שאם מעיקרא כתבו במותב ג' כו' ולבסוף חתמו ב' בל' סהדי כגון שחתמו' פ' עד פ' עד אפי' כתוב בו ל' שהוכיח מתוכו שהם ג' פסול הרא"ם ז"ל בח"ב סי' כ"ו ועיין בתשו' לחם רב סי' כ"ג בקבלת עדות שכתוב בפנינו עדים שהדיינים לא כיונו להיות דיינים אלא כעדים והם עד מפי עד דלא מהני ע"ש

(רצב) כתב הרשב"א בתשו' סימן אלף וקנ"ד הביאה מרן סמ"ד שבמקום שרגילין לכתוב וכתבנו ונתנו ביד פ' אפי' ינתן ביד שליש או ביד שליח יכולים לכתוב כן דידו של זה היינו רשותו. ועיין לענין גט באומרת התקבל לי גיטי מיד בעלי וכן האיש שעשה שליח הולכה ואמר תן גט זה ליד אשתי שכתב הרשב"א סימן אלף ר"ז דיש לחשוש בגט שמא מקפידים בדבר ע"ש ובס' בני חיי אה"ע סי' קמ"א אות ז' בב"י

(רצג) לשון שטר שליחות גט שכתב בו ותהי' מגורשת ממנו במקום ותהי' מגורשת ואומרים העדים שבשעת נתינת הגט המגרש כלכל דבריו במשפט ואמר לה בל' לעז כל' המדבר לנכח ותהי' מגורשת אלא שהסופר לא דקדק בכתיבת השטר וגם הא לא שתו לב גם לזאת ושאינן בקיאים בדקדוק כ"כ וחשבו שתהי' נאמר לנקבה הנמצאת נאמנים מהראנ"ח ח"א סי' י"ד

(רצד) כתב הרב בני משה ז"ל סימן כ"א נסתפק על מי שאמר לב"ד אני אומר לכם שתגרשו את ארוסתי כו' כתב ז"ל מה שיש לי לפקפק בנ"ד הוא בל' שתגרשו את ארוסתי הכתוב במעשה ב"ד המוצג לפנינו דהוי מועתק מל' לעז לל' הקדש וכפי הנראה הוא לא אמר רק קי קיטיש' אה מי איספוזא והב"ד העתיקו שכונתו הוי שתתגרשו את ארוסתי וא"כ אפשר לפקפק קי קיטיש' לא הוי פי' שתגרשו אלא שתציאו דבל' לעז גרש הוא דיסטי' והוצאה היא קיטאר וא"כ כיון שהוא אמר יין ברוס דיגו קי קיטושי אה מי אוספוזה לא הוי אלא אומר תוציאו את ארוסתי ובהוציאו הוי בעיא דלא אפשיטא וכתבו הפוסקים דלא יכתבו ויתנו ואם כתבו ונתנו הוי ס"מ כמ"ש בטור סי' קמ"א וא"כ אם פי' קי קיטיש' אה מי איסופז' הוי שתוציאו את ארוסתי נפל לן פיתא בבירא. אמנם יראה ע"כ לא אמרינן התם הכי אלא משום דאם אמר עזבוה הוציאו'