קהלת יעקב - ב רצא

המעות שהרי במיתת החכם נתבטל הנדר מעיקרו שלא נדר אלא בעודו חי עד שיאמר הריני נודר לשלוח כו"כ מפו' לא"י ושיתחלקו ע"פ החכם דאז הו"ל ב' נדרים א' לשלוח המעות לא"י ושיתחלקו כו' מהריט"ץ ז"ל סי' ר"ל ע"ש ראייתו

(רמז) לשון שבועה ראובן שנשא אשה על אשתו הא' ברשות' ושמה אסתר וכ' שטר כתובה חדשה לאשתו הראשונ' וכתוב בה תנאי וז"ל ונשבע ראובן שלא ישא אשה אחרת עליה כ"ז שאשתו אסתר קיימת ורוצה ראובן עתה לגרש את אסתר אשתו ולישא אחרת נפל ס' בל' תנאי זה אם משמעו' אשתו אסתר קיימת הוא כ"ז שהיא בחיים חייתה ואסור לישא אחרת א"ד משמעותו כ"ז שאשתו קיימת עמו ואם גירשה מותר לישא א"א בלא רשות אשתו הראשונ'. הנה אם כשנתנה לו אשתו הראשונ' רשות לישא אשה לא נתנ' לו רשות כלל לישא כל אשה שירצ' אלא לישא את אסתר זו בלבד הדבר ברור שאין ראובן רשאי לי"א אלא ברשות אשתו הראשונ' אפי' שיגרש את אסתר ולא מפני הל' שכ' בשטר הכתובה אלא משום דמעיקרא לא נתנה רשות אלא לזו בלבד ואם נתנה לו רשות סתם לישא כל אשה שירצה משמעות ל' כל זמן שאשתו קיימת לא משמע אלא כל זמן שהיא עמו ואם גרשה שוב אין זו אסתר אשתו אע"פ שהיא בחיי' ול' אשתו אסתר קיימת פי' כ"ז שעומדת אצלו שרוצ' לקיימה לו לאשה כדאיתא בכמה דוכתי במשנה ובש"ס דל' קיום ר"ל להעמידה וגדולה מזו אמרו גבי המקבל עליו לזון את בת אשתו גרשה והחזירה בטל התנאי דאשתו מן הנשואין הראשונים משמע וכ"ה בנ"ד דאשתו כל זמן שהיא אשתו משמע כו' ותו דכיון דראובן אומר ברי לי שלא היתה כונת שבועתי אלא לזה שומעין לו ואע"פ שהשבועה לתועלת האשה מ"מ לפירושו שומעין ולא לפירושה כיון שיש בל' ב' משמעיות כדאמרינן בעלמא יד בע"ה על התחתונה ועליה להביא ראי' שכן משמע הל' כל זמן שהיא קיימת בעולם. ומ"מ אינו רשאי לישא ב' נשים על אשתו הראשונ' שלא נתנה לו רשות אלא א' או אסתר או זולתה שאינו דומה צרה א' לב' צרות הרדב"ז בחלק הנדפס מחדש סרל"ג

(רעח) לשון הכתוב בשטר ונתחייב פ' ליקח כל מיני סחורות בסך מה אין במשמע אלא שהוא נתחייב לקבלן אבל אין במשמע שחברו נתחייב ליתנם מהרימ"ט ח"מ סי' ק"ז

(רעט) לשון הכתוב בשטר התנה ראובן לשמעון שכל זמן שיחזיר לו סך הנז' דמי הבית שיחזיר לו הבית האי לישנא דדמי הבית אחר שאמר סך הנז' לישנא יתירה הוא ואתא לאפוקי שאם יהי' הסך פחות מדמי הבית אינו חייב להחזיר הראנ"ח ח"א סי' ס"ו

(רפ) לשון הכתוב בשטר ונכנס לוי בעד שמעון ערב קבלן ופרען בעד כל הסך הנז' באופן שכשיגיע זמן הנז' יוכל ראובן לגבות חובו ממי שירצה תחלה כדין ערב קבלן פרען הך לישנא בתרייתא דקאמר כדין ערב קבלן ופרען לטפויי אתא לומר דאליבא דכ"ע נפרעים ממנו תחלה הרדב"ז קט"ז

(רפא) לשון הכתוב בשטר יתן פ' מכך וכך אשפרוש נקראים אש' יפים וטובים הרב לחם רב בסימן י' כתב דנותן לו לבנים היוצאים עתה אע"פ שהן פחותים מאותן שבשעת ההלואה. ודעת מהר"א באסאן שם דלישנא יתיר' אש' יפים וטובים לטפויי אתא שלא יתן לו אלא לבנים שהיו בשעת ההלואה או שווים ע"ש

(רפב) לשון שכתוב בשטר שהמוכר קבל עליו אחריות ג' חדשים הראשונים והקונה קבל אחריות ג' חדשים אחרונים. מדהוה מצי למכתב שהמוכר לא קבל עליו אלא אחריות ג"ח הראשונים וממילא הוה משמע דמשם והלאה אחריו' על הקונה. לטפויי אתא וכל אחריות שבעולם קבל עליו הרלנ"ח קכ"ו

(רפג) לשון שטר שכתוב בו ראובן ושמעון קנה חצר בשותפות ובשעת מיתת ראובן צוה לאמר איך הוא אמת שעשה חשבון עם שמעון ומכל עסק משא ומתן משותפו' נשארו לו כו"כ מעות וטוען שמעון שקנה חלק החצר מראובן כתב מהריב"ל ח"א כלל ט"ז פ"ט דזכה שמעון מכת ל' השטר שאמר מכל עסק מ"ו משותפות. וע"ש בסוף התשו' דמפקפק בדבר ועיין עוד במהר"י אדרבי קי"ט שכתב בל' שטר שהקנה דירה לחבירו שאם כתב לו יזכה ידור וכ"ש יזכה וידור שהוא ככותב תנו הבית לדור בו דלישנא יתירא לטפויי אתא

(רפד) לשון חיוב אפי' מי שאמר דבל' חיוב לא מהני להקנות דבר שלב"ל לדבר שאינו ברשותו לכ"ע מהני מהריב"ל ח"ב ל"ח וע' בכנה"ג בי"ד סי' רנ"ח בהגב"י שכ' דמחיל' ופיטור לכ"ע מהני בדבר שאינו ברשותו והרב מהרש"א ז"ל כתב בסי' דבל' חיוב מהני להקנות אפי' מלוה ע"פ שיש לו על אחרים והר"ב כנה"ג ח"מ סס"י ר"ג כתב אבל בהודאה אינו יכול להקנות מלוה ע"פ הראב"ד בתשו' הובאה בתשו' הרשב"א מכ"י הל' הלואות סי' קכ"ה וכן כתב הרשב"א בתשו' הובאה שם סי' קע"ו וכ' שכ"כ בהלכות ע"כ של' הרב דכתב בהודאה אינו יכול להקנות מלוה ע"פ ממנו יש ללמוד דאפי' לתוס' דס"ל דאודיתא דמהניא במלוה כמ"ש בפ' מי שמת דקמ"ט ובפ' ח"ה דמ"ד ע"ב היינו דוקא במלוה בשטר אבל במלוה ע"פ לא מהניא אודיתא לכ"ע וצ"ע ונ"מ לכמה שטרות שנהגו הסופרים במקנה לחבירו חובות שי"ל על אחרים שנהגו לכתוב בחובות בשטר בקנין אגב דשטרות נקנין באגב ובחובות ע"פ לפי שאינן נקנין באגב לדעת רוב הפוסקים נתחכמו לכתוב כולם שהיה הקנין בדרך הודאה ולע"ד שתים רעות עשו א' דהא דאודיתא בחוב הוי פלוגתא ואיכא כמה מרבוותא דלא ס"ל הכי אלא בפקדון ולא במלוה כמפורש בהרב העיטור באות המחאה דק"ה ועוד דלפי דברי הראב"ד והרשב"א ובעל ההלכות שהביא הכנה"ג אודיתא במלוה ע"פ אינה מועלת ומי מכניסם בתגר זה ודרך ישרה לפניהם לעשות הדבר בל' חיוב ובדרך חיוב אפי' מלוה ע"פ נקנית כדכתיבנא ובתשו' הרב כמהרר"ץ ז"ל סי' ט"ז נשאל באיש א' שהיה רוצה לצוות על נכסיו לתת הקרן מהיום למקבלי המתנה והפירות לאחר מיתה והמעות היו לו בוויניצייא במקום שמדפיסים מטבעות ושאלוהו דמאחר שהמעות אינן בעין דאינן נקנין באגב כדת מה לעשות נוסח שטר מתנה זו. והשיב ז"ל הנר' בעיני נכון בלי פקפוק וערעור הוא שיכתוב בשטר המתנה בפנינו עדים כו' איך הודה פ' שסך ידוע שכ' על שמו בויניצויא הם של פ' הזוכה והזוכה נתחייב עצמו בכל חזוקי סופר ובשבועה חמורה שכל ימי חייו של פ' המקנ' לא יגע בקרן ולא ברווחים אלא המקנה יאכל הפירות בחייו והיינו אודיתא דאיסור גיורא בב"ב פ' מי שמת דאף דידעי' בודאי שהי' איסור משקר קנה. ועוד יש דרך ב' שיכתו' בשט"ח שחייב לפ' הקונה סך כך וכך מעות ע"מ שלא יפרע אלא שעה א' קודם מותו ומן המעות שי"ל בויניצייא דוקא ולא ממקום אחר ובכן דבריו קיימים בלי שום פקפוק עכ"ל וכבר כתבנו דהדרך הראשון אינו מוסכם מכל הפוסקים ויש בו פקפוק

(רפה) ובתשובת הר"ב מעשה חייא ז"ל סי' י"א נשאל על יעקב שהי"ל ג' בנים ר' שמעון ולוי והיה לו אלף זוז והיה רוצה לשלוט בהם כל ימי חייו אך אחרי מותו רוצה להניח תת"ק מהן או יותר לב' בניו והשאר יקח האחר ושואל איך יעשה עכשיו בהיותו בריא כדי שתהא צוואתו קיימת לאחר מותו בלי שום ערעור ופקפוק והיתה