קהלת יעקב - ב רצ

חולין הוי אבל קרבן יהא מה שאוכל לך ומ"מ כ' הר"ן בפ"ק דנדרים דלר"מ דבעי ת"כ ול"ל מכלל לאו אתה שומע הן מותר דהיינו מכלל לאו אתה שומע הן וכמ"ש גבי ההיא דתניא לחולין שאוכל לך אסור ע"ש וע' בתשו' מ"ש סי' ס' דגר' הפך מזה

(רסה) לשון השטר בתנאים שבין אדם לחבירו שכתוב סתם נסתפק בתשו' הר"ש הלוי ז"ל סס"י ל"א אם כל תנאי שלא נעשה בל' שמורה שממעט ומוציא מן הכלל יורשיו הבאים אחריו אי אמרי' דהיורשים בכלל התנאים או שמא י"ל דכל שכתוב בסתם ואינו מזכיר באי כחו אפשר שעמו התנה ואין היורשים בכלל ע"ש

(רסו) לשון המגרש בפ' כל הגט דכ"ה אמתני' דא"ל טול לי הימנה חפץ פ' לא ישלחנו ביד אחר אמרי' דכ"ע היכא דנפקא לאפיה ויהבה לה חפץ והדר שקלא מיניה גיטא דהוי גיטא כי פליגי היכא דאמר ליה לשליח שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטה ואזל איהו ויהב לה גיטה והדר שקל מינה חפץ ר"י פוסל ור"ל מכשיר והקשו התוס' דבפ' הכותב אמרי' דלא שנא א"ל שקול שטרא והב זוזי ול"ש א"ל הב ליה זוזי ושקיל שטרא משלם כיון שהזכיר לקיחת השטר אע"פ שהוזכר לבסוף ותי' דשאני שטר שפרעון המעות תלויין בשטר ובהזכרת לקיחת השטר גלי דעתיה שירא שלא יאמרו סיטראי נינהו: (רסז) לשון אינו זוכר שאומר העד אינו כאומר איני יודע תשו' הר"ץ סקל"ה

(רסז ב) לשון שטר מודעא שכתוב בו לראות לו ולזכות בידו והאלהים יבקש את הנרדף יש מי שר"ל דל"ז הוא כמו והכרנו באונסו דאל"כ מה מקום לתפל' זו ומהרימ"ט ח"א סל"א כ' דזה הבל ורעות רוח ע"ש

(רסח) לשון התנאים הכתובים בשטרות כ' הטח"מ סימן ס"א בשם תשו' הרא"ש ז"ל דאע"ג דכתוב בשטר בין בדיני ישראל בין בדיני א"ה וכן אע"ג דכתיב בשטר שיגבה המלוה בלא שומת ב"ד דאע"פ שהל' הוא כולל היכא דאיכא נדנוד עבירה נפרש הל' באופן שלא יהיה שם עבירה דאיירי אם היה גברא אלמא שילך בדיני א"ה וכן מ"ש בלא שומת ב"ד איירי כגון שלא מצא המלוה דיין שרוצה למשכנו עש"ב וכ' הרב לחם רב סס"י נ"א דלא כתב כן הרא"ש דבמקום דיש נדנוד עבירה מפרשים לל' התנאי שלא יהא כולל אלא דוקא כטוליטולה שראה שלא היו נוהגים לדון בדיני א"ה אע"פ שהיו בו כותבין כן בשטרות אבל בשאר מקומות מפרשי' לל' התנאי בכולל אפי' בדבר שיש נדנוד עבירה ע"ש

(רסט) לשון לעולם יש לנו לפרש לשונו של אדם בענין שלא יכחישו דבריו האחרונו' את הראשו' וכן אמרי' בפ' יש נוחלין אם אמר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן ה"ק משמע לי כעבדא אא"כ אמר עבדא מצרמאה שמשמעותו עבד גמור. הילכך מעשה ב"ד שכתוב בו במותב ג' כחדא הוינא כו' ובעדות ב' כתוב שהיו בעמידה דסמכים על העמוד אין זה הכחשה שהוא לישנא דב"ד המורגל בכל מעשה ב"ד ואלו הב"ד היו סבורים שמקבלים עדים אפי' מעומד ולזה אפשר שאע"פ שכתבו במותב ג' אין כונתם לומר שהיו יושבים ויפרשו במותב מל' עכבה כמו ותשבו בקדש כדאמרי' בפ' הקורא אר"י אין ישיבה אלא ל' עכבה הריב"ש ז"ל סי' רס"ז

(ער) לשון שטר שכתוב בו פ' נתחייב לפ' סך מעות ונתחייב לפרוע לו ולב"כ או לכל מוציא שטר בעדי כו' כ' הרש"ך ח"א י"ב דנאמנים העדים לומר דתנאי היה ביניהם שלא יתחייב ליורשיו כיון שאינו מתבטל החיוב הכתוב בשטר ול' הכתוב בשטר ב"כ מפרשי' ליה על מקבלי מתנה בלבד. גם אם כתוב בשטר והתנן ביניהם שאם ימות יהא פטור לתת כלום ליורשיו יכולים העדים לומר תנאי היה דבריהם שלא יתחייב אפי' לב"ח ולכתובת אשה שם במהרש"ך

(רעא) לשון המוכר או הנותן כל שלא פירש בלשונו ממכרו או מתנתו לא נכניס אנחנו בהקנאתו יותר מהמשמע מהל' שהקנה ומיהו הסיפור בשטר בדרך הודאה במה שכבר הקנה א"צ רק לספר ולהודות דרך כלל לא דרך פרט והוא שאמרו האומר גרשתי את אשתי נאמן להבא ואע"פ שלא פי' אם גירש אותה לגמרי או שייר מעשה ידיה או שמא לא התירה לכ"א כו' וזה נ"ל ברור עד שאני אומר שאלו האומר לחבירו בית זה אני מוכר לך ומכר לו מצרים הבירה דקי"ל מצרים הרחיב לו דהול"ל ולא שיירית בזבוני אלין קדמי כלום ואם כ' והודה לו כמספר מה שהיה עם מה שהוא רוצה להוסיף עכשיו ואמר מכרתי ביתי לפ' ומצריו פ' ופ' והריני מיפה עכשיו כחו בשוה כך וכך הודה במה שיש בתוך המצרים שאין זו שעת הקנאה עד שנאמר מדהול"ל ולא כ' שייורי שיירי' ע"כ תשו' הרשב"א תת"פ הביאה מרן סי' רי"ד וכ' שם הסמ"ע דהיינו דוקא דרך סיפור בעלמא אבל אם מכוין בלשון הודאה זו צריך לפ' כל הפרטים

(רבע) לשון האומר בית זה אני מוכר לך היא וכל מה שבתוכה דאמרי' בפ' המוכר את הבית בזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין כ' רבינו בכנה"ג ח"מ סי' רי"ד טור אות ל"ט בשם ס' הצבא להרז"ה ז"ל דהיינו דוקא בדאמר וכל מה שבתוכה אבל אמר היא ומה שבתוכה לא מכר אלא פחות שבכלים וע"ש הטעם הובא בס' תמים דעים סי' רכ"ה מדה י"ג

(רעג) לשון אגב ד"א קרקע האריך הר"ם אלשיך ז"ל ספ"ו להוכיח שדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים דלא מהני להקנות דבר שאין בו ממש כגון דירה וכיוצא אף דא"ל מקנינא ליה אגב ד"א קרקע ועיין בתוס' פרק אע"פ דהכריחו עוד שם דבאומר הלואתי לפ' לא קני אף בל' אגב בשום פנים וע' במהרש"ך סל"ד ולהקנות שעבוד אגב ד"א קרקע דעת הרשב"א בתשו' סי' תתק"ד דאינו נקנה אגב ד"א קרקע ומהרימ"ט ח"מ סי' ח' כ' שדעת הרא"ש בתשו' כלל ע"ט דשעבוד נקנה אגב קרקע. וכ' מהראנ"ח ח"א סע"ז דקנין מטלטלין אגב קרקע לא מהני עד שיאמר שמקנה לו הקרקע ואגבו מטלטלי וכדומה לזה כ' מהרש"ך ח"א קמ"ו בצואה שהיה כתוב בה והקנה לו ד"א קרקע לבסוף ולא היה כתוב בה שמתחלה הקנה לו ד"א קרקע ואגבן מטלטלי וביטלה מהרש"ך ועיין בבני שמואל סל"ד שקיים צוואה כזאת מטעם שהיה ל' הצוואה שהעדים סיפור דברים היו מספרים באיזה ענין הקנה המתנה ואמרו שהיה באגב ומסתמא הקנה אותו כתקונו ע"ש

(רעד) לשון הכתוב בשטר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם הוא כלל הכללים ואפי' אונס דלא שכיח אינו יכול לטעון. תשו' הר"מ אלשקאר ל"ב וכ' רבינו בכנה"ג ז"ל סרכ"ה טור אות מ"ד דהא דכתב הרשב"א והביא דבריו מרן ז"ל בסי' רכ"ה דאפי' כתב שקבל כל אונסים שבעולם אין אונס דלא שכיח בכלל אינו חולק ע"ז דאינו דומה למקבל כל אונסים שבעולם לאומר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם ע"כ

(רהע) לשון הכתוב בשטר פ' חייב עצמו חיוב גמור מעכשיו להוציא לבתו סך כך מעות בנדונייתא פירושו הוא שהחיוב הי' מעכשיו ולא להוציא מעכשיו רבינו בכנה"ג ח"מ מהדורא ב' סי' ס"א בשם הרב מהר"א גאליקו ז"ל

(רעו) לשון ראובן שנדר בזה"ל אני נודר לשלוח ליד פ' החכם סך כך וכך שיחלקם לפ"ר עיניו לג' ת"ח ומת החכם כ' הרב שאחרי מות החכם יכול לבטל שליחת