קהלת יעקב - ב רפט

פרטן בעד כל הסך הנז' באופן שכשיגיע זמן הנז' יוכל ראובן לגבות חובו ממי שירצה תחלה כדין ערב קבלן כו' הך לישנא בתרייתא דקאמר כדין ערב קבלן כו' לישנא יתירה לטפויי אתא לומר דלכ"ע נפרעים ממנו תחלה הרדב"ז סס"י קי"ז וע' בגנת ורדים ח"מ כלל ה' סי' ל"ח

(רסב) לשון מסופק בשטר דקי"ל יד בעל השטר על התחתונ' כתב הר"ב כנה"ג סי' מ"ב בשם הרב מהר"ר יצחק ן' לב ז"ל על שטר ערבות שהלשון היול"י מובן בתרי משמעיו' יש פנים להבין שנתערב בעד הממון ויש פנים להבין שנתערב לגופו של לוה אע"ג דקי"ל יד בטל השטר על התחתונ' וראוי היה לומר שלא הי' ערב אלא לגופו מ"מ כיון דכ"ע ידעי האידנא שבדינינו אין ערב לגופו מפרשי' ליה שנתערב למעות ע"כ. ומהר"ם מינץ סי' ט"ז וי"ז כ' דכשהלשון לשון תלוי ומסופק אפי' יש חרם או שבועה או ת"כ אמרינן יד בע"ה על התחתונ' ורבינו בכנה"ג תמה עליו דספק שבועה להחמיר וכן ס' חרם כמ"ש הרשב"א סי' ש' והר"ב לחם רב סי' מ"ט כתב דשטר שיש לפרש הל' בב' פנים יש להחמיר ולפרשו בגוונא דמתקיימת השבועה ונראה דודאי הנשבע או המקבל החרם יחוש לעצמו אמנם אין ב"ד כופין על כך כיון שהלשין מסופק ויד בע"ה על התחתונה ועיין בהראנ"ח ח"א סי' כ"ח ומרן הב"י כ' סי' מ"ב דבל' כולל למשמעות השומעים לא אמרי' יד בע"ה על התחתונ' ועיין בתשו' הרמ"א סי' נ' בזה והרד"ך בבית ד' ח"ז כתב דכל היכא שאנו מבינין ל' השטר אע"פ שהוא כתוב בדרך אחרת יש לתלותו בט"ס. ומהרימ"ט ז"ל ח"א סי' קכ"ב כ' של' מסופק שבשטר מוציא מידי ודאי חיוב והביא ראיה ממ"ש בעל התרומו' בשם נ"ג עלה דההיא דשטר בין שטרותי פרוע והיה שם ב' הגדול פרוע והקטן אינו פרוע כו' שאם א"ל לחברו חוב לך בידי פרוע כל שטרות כולם פרועים בין ק' בין ג' דל' חוב שם כולל הוא שכולל כל חוב שי"ל עליו וכן יכול להיות כמו כן שר"ל חוב א' הילכך משמע הכי ומ"ה יד בע"ה ע"ה. ועוד כ' שם שובר שנכתב בסך סתום כגון שכ' בו דינרין סתם או שאין בו זמן ולא נכתב סכום ממון. מי מהם יקרא מוציא בעל השטר או בעל השובר והעלה בדין שהשובר מבטל השט"ח והביא כמה ראיות לומר שכל שובר מסופק מרע לשטר ודאי מפני שהשטר בא להוציא מבעליו ועליו להביא ראי' וכ' שהרצה הדברים לפני הרמב"ן ז"ל והסכים גם הוא בדבר: (רסג) ובתשו' הרב תורת אמת סי' קמ"ז נשאל על ש"מ ובתשו' שמת בלא בנים וציוה שתטול בת אחיו ט"ו אלפים לבנים ובסוף הצוואה שאלו למצוה שיברר אם הט"ו אלפי' שהניח לה אם היו בירוש' או במתנ' מלבד ירושת' ולא הספיק הזמן לומר רק לא לא ונפל הספק בל' לא לא אי קאי לירושה וה"ק לא בתורת ירוש' אלא במתנ' או אם הוא בהפך לא בתורת מתנה אלא בתורת ירוש'. והנערה תובעת הט"ו אלפים ועוד בה חלקה בירוש' משאר הנכסים וכ' הרב ז"ל שלעולם תשו' המשיב הזה חוזרת על הדבר הראשון שהזכירו לו בשאלתם דרך משל שאם כששאלו ממנו אמרו לו בירוש' קודם מתנה כגון שא"ל בירוש' או במתנ' הנה אז תשובתו לא לא קאי אדיבורא קמא וה"ק לא בירוש' אלא במתנה ואם הדבר הי' בהפך שהזכירו לו קודם מתנה ואח"כ ירושה כגון שא"ל במתנה או בירוש' הנה אז הכונ' היתה לא במתנה אלא בירושה וכדתנן פ"ב דנזיר די"א הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחין מגלחין זא"ז ואם לאו מגלחים נזירים אחרים אבעיא לן שמע חברו ואמר ואני מהו אכולי' דבורא משמע א"ד אפלגא דדבורא משמע ואת"ל אפלגא דדבורא משמע ארישא או אסיפא ת"ש ואני ועלי לגלח אם היו פקחין מגלחים זא"ז מדקאמר ואני ועלי ש"מ ואני אפלגא דרבורא מיהו ארישא או אסיפא מינה מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני על תחלת דבורא משמע. וא"כ מעתה בנדון זה נמי ילפינן מיני' דאדבורא קמא קאי דבענין כזה ממונא מאיסורא ילפי' ורבינו בכה"ג ז"ל כתב בסי' נ"ר ז"ל ולר' שאם הוא בענין שאם נתנם בתורת ירושה אינו זוכה ובתורת מתנה זוכה כגון שיש לו קרוב אחר ממנו שראוי ליורשו והמצוה איש יודע ספר בכדי שיש לשער שאם אמר בל' ירושה למי שאינו ראוי ליורשו שלא אמר כלום אפי' אמרו לו במתנה או בירושה אין לפ' ל' לא לא אדבור קמא ולומר דמ"ש לא ה"ק לא לא במתנה אלא בירוש' אלא אדרבא מפרשינן דבורי' שמ"ש לא לא ר"ל לא בירושה שכבר יודע שאין בדבר כלום אלא במתנה. וכתב עוד שם ז"ל ויש ללמוד מדברי מהר"א ששון ז"ל דאם השיב הן הן דלמא דסליק מיניה השיב שאם אמרו לו בירוש' או במתנה ואמר הן ר"ל הן במתנ' ולא בירוש' אבל אם א"ל במתנה או בירושה ואמר הן הן ר"ל הן בירושה ולא במתנה ואף בזו אם נתן למי שאינו ראוי ליורשו והוא חכם שיודע של' ירושה למי שאינו ראוי ליורשו שלא אמר כלום מפרשינן מה שהשיב הן הן שר"ל במתנ' ולא בירושה. ועיין עוד בענין הלז בתשו' זרע אברהם חי"ד סימן י' על מי שאמר לחברו אם אתה תתן גם אני אתן כמוך אם לשון גם אני קאי אכולה מילתא דחברי' או על פלגיה ולא נתחייב אלא אבגדים שהיה מסרב חבירו ליתן ולא על מעות שכבר התנדב חברו קודם ושקיל וטרי הרב בל' זה מההיא דנזיר הנז' ע"ש. עוד יש בגמ' פרק המגרש דפ"ב ע"ב ז"ל בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר וא"ל לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרא כלומר דהאי לראובן ושמעון דהדר אמר לה קודם מסירה אף לראובן ושמעון קאמר דלישרי ואינו שיור או דילמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר והאי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירה לבדה ותאסרי על הכל את"ל מאי דאסר שרא אמר לראובן מהו לראובן וה"ה לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה א"ד לראובן דוקא ואת"ל לראובן דוקא אמר לשמעון מהו לשמעון וה"ה לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דסליק מיניה א"ד לשמעון דוקא בעי רב אשי את"ל היכא דחזר ואמר לשמעון דוקא לשמעון קאמר אמר אף לשמעון מהו אף לראובן קאי א"ד אף אעלמא קאי תיקו והטור סקנ"ז כ' דבכל אלו הלשונות הויא ס' מגורשת אבל הר"ם במז"ל פ"ח מה' גירושין פסק דל' לראובן ושמעון הוי גט ודאי לראובן אינה מגורשת לשמעון או שאמר אף לשמעון הוי ס"מ וכן דרכו בכ"מ דמאי דאתמר בי' את"ל כאלו איפשיט בהדיא. ויש להתלמד מלשונות הללו בעלמא לענין איסורא לחומרא וה"ה לענין ממונא לאוקמי ממונא בחזקת היורשים וכיוצא

(רסד) לשון דמכלל הן אתה שומע לאו או מכלל לאו אתה שומע הן שבשטרי צוואות כ' הרב לחם רב סרי"ג דאין מוציאין ע"פ אותו הל' מחזקת היורשים משום דהאי מילתא תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן אי אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן או לא דאמרי' בפ"ק דנדרים גבי האומר חולין שלא אוכל לך דלר"מ דבעי תנאי כפול ול"ל מכלל לאו אתה שומע הן מותר ואע"ג דמשמע מה שלא אוכל לך חולין הא מה שאוכל לך קרבן ולרבנן דפליגי עליה אסור ופסקו הפוסקים כר"מ וכ"כ הטי"ד סי' ר"ד ואע"ג דהרי"ף ז"ל בתשו' פסק כרבנן דלא בעי' תנאי כפול וכמ"ש הטור בשמו שם. כיון דרובא דרבוותא פליגי עליה נקטינן כוותייהו ומוקמינן נחלה דאורייתא בחזקתה ואפי' בל' דמוכרח לפרשו מכלל לאו הן אין דנין שהרי אמרו היכא דאמר לא חולין שאוכל לך דהתם ודאי הדבר מוכרח לומר לא