קהלת יעקב - ב רפח

זה אה מתי אין ספק בזה דמסתברא דתנאי כפול יש כאן כיון שפתח בתנאי דחולי זה באם לא מתי ועוד חזר לבסוף והזכיר אותו תנאי בודאי מה שאמר באמצע אם מתי סתם מוכחא מילתא דנגרר הוא אחר התנאי שלפניו ולאחריו ע"כ תוכן דבריו הצריך לעניינינו

(רנט) לעולם כת' הרמב"ם פ"ו מה' מעשר כהן שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שמעשר א' שלי לעולם הרי הם שלו ואם מת הרי בנו כשאר כהנים ואם אמר ע"מ שמעשר א' לי ולבני הרי הם שלו מת הוא יטלם בנו ע"כ ש"מ דבלשון לעולם אין ב"כ בכלל כל שלא הזכירם בפי' וכן יש ללמוד מתשו' הרא"ש שהביא מרן הב"י סי' ר"ז מחוד' י"ד שאם כתו' בשטר שישתמש שמעון ואשתו בחצר מעתה ועד עולם אם מת שמעון לא זכו בניו דלשון שמעון ואשתו הוי מיעוט בניו אחריו אע"ג דאמר עד עולם ע"ש ובפרק הכותב נמי אמרי' דאי כתב דין ודברי' אין לי בנכסיך ובפירותיהן עד עולם דאי לא כתב בפירי פירותיהן ה"א עד עולם אפירו' קאי ועיין במהרש"ך ח"ב בקונטרס סי' כ"ו

לשון

למודי"ם

(רס) לשון בני אדם. כת' מהרש"ך ז"ל ח"א ז"ל גלוי וידוע לכל מבין ויודע ס' מה שכת' הריב"ש ז"ל בתשובותיו פעמים רבות ובייחוד בתשו' שאלת ר"ז כתב בשם המפרשים ז"ל שבכל ענייני שטרות הולכים בהם אחר ל' ב"א כמו בנדרים וכמו שמוכיח מההיא דפרק מי שמת ההוא גברא דאמר נכסי לבני מי קרו אינשי לבר ברא ברא כו' ובכמה מקומות בש"ס בשטרות והקנאות וחיובי' אמרי' וניחזי היכי קרו אינשי סוף דבר בשטרות אזלי' אחר ל' בני אדם כמו בנדרים אלא שלפעמים כשאין ל' ב"א ברור בדבר ההוא הולכים אחר ל' התורה כדאמרי' בפרק מי שמת גבי ההוא דאמר לדביתהו נכסי ליך ולבריך א"ר יוסי קנה מחצה ואמר רבי יוסי מנא אמינא לך דתניא והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו ע"כ ועיין בהריב"ש בסי' ד"ש עוד בזה באורך

(רסא) לישנא יתירה לטפויי אתא. כתב מהריב"ל בח"ב סי' פ"ח דף ק"ו ע"ב דלישנא יתיר' לטפויי כי היכי דאמרינן בדיני ממונות הכי נמי אמרינן באיסורא ע"ש. ולע"ד ראיה לדבריו מההיא דפ"ק דנזיר ד"ה ע"ב גבי פלוגתא דבר פדא ורב מתנא דכרב מתנא סתם נזירות הוי ל' יום ופריך עלה ממתני' דאם גילח ביום ל' לא יצא ומשני באומר ל' שלימין וכתבו שם התוס' ד"ה לר' מתנא כו' ז"ל ומשני באומר שלימין פי' אע"ג דמתני' סתמא קתני יום אפ"ה כיון שאמר ל' יום לישנא יתירה הוא דאפי' סתם לר' מתנא הוי ל' יום וכי אמר הריני ל' יום לישנא יתירה הוי כאלו אמר שלימין וליכא למימר מקצת היום ככולו ע"כ. והרב משפטי שמואל סי' י"ז ונ"ט ופ"ד נשתמש בלישנא יתירה אף בגזרות דיינים וכתבים הנשלחים בין אדם לחבירו והרא"ש בכלל פ"ד סי' פ' דלא אחרי' לישלא יתירה לטפויי אלא בדבר שהסברא נותנת שכיון לכך אבל בדבר שאין הס' נותנת לכך לא אמרינן לטפויי אתא ע"כ. והנה בענין זה נמצאו ב' תשו' להרשב"א ז"ל סותרות זו לזו שבתשו' א' כת' ז"ל עוד שאלת באיזה ל' ראוי להשתמש במימרא דכל מילתא דלא צריך לטפויי אתא. תשו' בזה אין כח בידינו לדון בו בדמיונות והאריך הרבה בזה שאין לנו רשות להשתמש בלישנא יתירה דשטרא כ"א באות' הנז' בתלמוד ותמה בזה מהריב"ל ח"א סי' ק"ה שבתוך תשו' הרשב"א מצי' תשו' הפך מזה על אותם י' תלמידיה ששכרו רב א' כו' ודרש לישנא יתירה ורבו החילוקים בזה הביאם רבינו הרב כנה"ג ח"מ סימן ס"א בהגב"י והרב משפט צדק ח"ב סי' ז' כתב דמ"ש הרשב"א דלא אמרי' לישנא יתירה לטפויי הוא בל' מיותר ומ"ש דדורשי' לישנא יתירה הוא בתנאי מיותר וכ"כ מהרימ"ט ח"מ סי' קי"ט ומהר"י אדרבי כ' סימן ס' דלא אמר הרשב"א דלא דרשי' לישנא יתירה מדנפשי' אלא בממונא בלבד אבל בדברים אחרים ודאי מודה דאף אנו נדרוש לישנא יתירה ואני מוסיף דדוקא בממונות ולהוציא אמר כן הרשב"א אבל להעמיד ממון בחזקתן יאי ויאי אף בממונות, ועוד כת' שם דע"כ לא אמר הרשב"א דאין לנו להשתמש בלישנא יתירה אלא בכל ל' מיותר בלבד שאנו באים לדרוש בו ענין מה שאין ברור במשמעות מכח יתורו וכגון הנהו דב"ב מההיא דשרביט דערכין דודאי כל כי האי לישנא לא בקיאינן אנן למדרשי דאפשר ולשופרא אתא ולא לטפויי אבל בכל דבר שהל' מיותר יש במשמעותו דבר נוסף וענין מיותר על מה שמורה ומשמע מל' הקודם בהא ודאי דרשי' ליה שפיר דהא לא מטעם תוס' יתור בלבד אנו באים לדרשו אלא מהבנתו ומשמעותו. ומהרש"ך סי' ל"א כתב דלא אמר הרשב"א דאין לנו רשות להשתמש בלישנא יתירה אלא לטפויי מילתא דלא משתמע בל' ראשון אבל כשאנו מסופקים למה נתכוון מהני לישנא יתירה להכריע הל' לא' מב' משמעות ומהרש"ך ז"ל חלק א' סימן ב' כתב דע"כ לא אמר הרשב"א דלא דרשי' לישנא יתירה אלא כשנכתבו בשטר דבר שצריך לכתב ואותו הדבר הוכפל והוא מיותר כל כה"ג לא דרשי' לישנא יתירה משום דהוכפל הדבר אבל כשנכתב בשטר דבר שלא היה צורך לכותבו דבלא"ה סתמיה דההיא מלתא בהכי משתמע לכ"ע לישנא יתירה לטפויי אתא ע"כ ובסוף הס' פקפק הרב משם מהריק"ו ונ"י דאפי' בכפל לשון אמרי' לישנא יתירה לטפויי אתא וע' בזה בס' בני חיי סי' ס"א ס"ה ובס' פ"מ ח"א סי' ס"ח דף קנ"ד ובשער אפרים סי' קכ"ט דצ"ה ע"ג ושם בסי' קע"א כ' דלא אמרי' לישנא יתיר' לטפויי אתא אלא כשבסתם זכה בדבר מה אע"פ שלא יתנה עליו ואפ"ה התנה עליו אבל אם מכח דבריו הראשונים לא זכה מה יתן ומה יוסיף שיחזור לומר הדברים. ומהר"י אדרבי ז"ל בסי' קפ"ו דפ"א ע"ד כתב עוד דלא אמרינן לישנא יתירה לטפויי אלא כשהלשון סובל אותו הדבר שאנו באים לטפויי ועיין במהראנ"ח ח"א סי' מ' ומהרשד"ם ח"מ סי' ר"מ כתב דלא אמרינן לישנא יתירא לטפויי אלא כשהדבר סתום בעליון ונפרש אותו מכח הלשון של מטה אבל אין כח בלישנא יתירה לסתור בפי' הלשון העליון

(רסא) לישנא יתירה צריך ביאור מה נק' לישנא יתירה ומה אינו נק' כתב הרב כנה"ג בסי' ס"א בשם מהרש"ך ח"א סי' ב' על ש"מ שציוה שלא ישא בנו שום קרובה בעולם אלא אשה כשרה אשר איננ' קרובה לו לא הוי יתור לשון ולטפויי אתא שלא יקח אפי' ג' בשלישי אלא כפל הדבר הוא והרחבת ביאורו ויכול ליקח קרובה לו שהוא ג' בג' ועיין מה שחזר לכתוב בסוף הס' בזה, ושטר שכתוב בו כל זמן שיחזיר לי הסך הנז' דמי הבית האי לישנא דדמי הבית לישנא יתירה הוא ואתא לאפוקי שאם יהי' הסך ההוא פחות מדמי הבית אינו מחוייב להחזיר מהראנ"ח ח"א סי' ס"ו. ושטר שכתוב בו שהמוכר קבל עליו אחריות ג' חדשים הראשונים והקונה קבל אחריות ג' חדשים אחרונים מדהוה מצי למכתב שהמוכר לא קבל עליו אלא אחריות ג' חדשים הראשונים וממילא משמע שמשם והלאה אחריות על הקונה לישנא יתירה הוא ולטפויי אתא דכל אחריות שבעולם קבל עליו הרלנ"ח סי' קכ"ז. ושטר צוואה שכ' בו הנער יוסף והילדות בנותי יחלקו שוה בשוה לישנא דשוה בשוה לישנא יתירא הוא ולטפויי אתא שכל א' יקח שליש המבי"ט ח"א סי' קצ"ז. ושטר שכתוב בו ונכנס לוי בעד שמעון ערב קבלן