קהלת יעקב - ב רפו

מהר"י וייל סי' צ"ו שאם כתוב בשטר ויתן לו משמע דוקא לו ולא ליורשיו ואין חילוק בין תתן לי לתתן לו כדמשמע במרדכי בתשו' מהר"ם ז"ל ע"כ וכן ראיתי למהרש"ך ז"ל ח"ב בנוספות סי' ר"ו כ' על המשכיר בית לחבירו וכ' המשכיר בשטר והשכרתי לו דלא זכו יורשיו בשכירות זה. וגדולה מזו כ' מהר"י אדרב"י ז"ל סי' צ"ז שאם כת' בשטר הרשות נתונה ביד ראובן הוי דוקא ראובן ולא יורשיו וראיה לזה מההיא דפ' קמא דגיטין הולך מנה לפ' והלך ולא מצאו יחזרו למשלח דלפ' משמע ולא ליורשיו. וכ"כ בפשיטות מהרש"ך ח"ב סי' ל"ב ובתשו' תורת חסד סי' רכ"ד תהי עליה דמהרש"ך על זה. והוא תלמוד ערוך וכ"כ מרן בסי' ר"ז מחודש י"ד בשם חזה התנופה שאם כתוב בשטר שישתמש שמעון ואשתו בחצר מעתה וע"כ אם מת שמעון לא זכו בניו בדירה דלשון שמעון ואשתו הוא מיעוט בניהם אחריהם ע"כ ועיין בתשו' הרשב"א סי' אלף קנ"ט במתחייב ואמר השדה הזה כשיחזירנו לי המלך אתננו לך והחזירו השר אפשר דהוי דוקא כשיחזירנו המלך עש"ב. ומהראנ"ח בח"א סי' ס"ו כתב דע"כ ל"פ רבנן ורשב"ג אלא דוקא בשאר יורשים אבל בבן דכרעא דאבוה הוא כ"ע מודו דלי ואפי' ליורשי קאמר וזה ענין נכון איני מוצא בו שום חסרון אלא שלא פירשוהו הגדולים ע"כ ועיין עוד שם סי' נ"ח. ומכאן דן הרב פ"מ ח"ג סי' כ"ה על שטר שכת' האב לבניו הוו עלי עדים איך נתתי לפ' ופ' בני לפרעון סכי כתובת אמם שנפטרה שיש להם עלי כו' דאפשר לפרש האי עלי בעבורי הוא כלו' מכחי שירשתי כתובת אמם יש להם כתו' בנין דכרין על שאר בני אי נמי דבניו נמי עלי מקרי דברא כרעא דאבוה ור"ל שיש להם על שאר בני דאינהו עלי מקרי ע"כ. ואנכי תמיה ממ"ש מהראנ"ח אלא שלא פירשוהו הגדולים. ואדרבא הפך מזה משמע בדבריהם דמרן ז"ל כת' בסי' רנ"ז מחודש י"ד בשם הרשב"א דהאומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן ר' זוז ומת בניו של המקבל המתנה נותנים לו לאחר מותו שלא היה ההקפד' שיתן הוא אלא שינתנו ע"כ ולפי דברי מהראנ"ח התם בבניו ממש היה הנדון ומאי אירייא משום דל' תתן לאו הקפדה הוא ותיפוק ליה דאפי' אם את"ל דלשון תתן הקפדה הוא מ"מ ברא כרעא דאבוה הוא. וגם דין הרב חזה התנופה שכתבנו לעיל דהזכרתו בשטר שישתמש שמעון ואשתו הוי מיעוט כמו לך ולא ליורשך ולא זכו בניו בדירה הויא תיובתי' דהא לא זכו בניו קאמר ומרן כת' בסי' רנ"ז מחודש ב' עוד בשם תשו' הרשב"א על ראובן שנתן מחצית ביתו לבנו ושייר במתנתו בל' הזה ושיירתי לעצמי בלבד דירה ומזונותי ואח"כ נשא ראובן זה אשה ורוצה לדור בה עם אשתו והבן טוען שלא שייר אלא לעצמו בלבד. תשו' שורת הדין כל הנותן נכסיו אפי' לבנו אם לא שייר אין נזונים מהם לא הוא ולא אשתו כדאמרינן בפ' נערה אבל במשייר דירה לעצמו מסתברא דאף לאשתו שייר דלא עלה על דעתו שלא יהא שמש לשמשו והא דקאמר לעצמי לבד היה לומר שלא ידורו עמו אפי' בניו הקטנים ע"כ ושי"ל דהתם לישנא יתירה דלעצמי לבד דייק דמשמע דאתא לאפוקי אפי' בניו דהוו ברא כרעא דאבוה אעפ"כ לא נכללו בכלל לשון לעצמי מדקאמר לעצמי לבד. וראיתי לרשב"ם ז"ל בב"ב פרק המוכר את הבית עלה דאמרינן התם בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר ע"מ שמעשר ראשון שלו מעשר א' שלו ואם אמר לי ולבני יתן לבניו פרשב"ם ז"ל אבל אם לא סי' לי ולבני אינו מוריש בדבר זה זכותו לבניו דכיון דמשום יתור לשון הוא דאמר דשייר מקום מעשר די לנו אם אהני יתורה למאי דפירש דהיינו לעצמו ע"כ ומכאן לע"ד יש לדקדק בדברי הראנ"ח ז"ל מדלא קאמר שאם לא פירש אינו מוריש זכותו לבניו משום דלשון מעשר א' שלי משמע לי ולא ליורשיי ש"מ דס"ל דהכא דבבניו ממש עסקינן בניו נמי בכלל דברא כרעא דאבוה. מהרימ"ט ח"ג סי' מ' כתב עוד דלא אמרינן לי ולא יורשי אלא גבי תנאי שאינו לא חיוב ולא זכיה כגון ה"ז גיטך על מנת שתתן ר' זוז אינו חיוב דרצתה אינה נותנת אלא שהוא תנאי מבטל מעשה הגט הילכך כי בעיא לקיומי תנאה כדי שלא לבעל המעשה אין לנו אלא לשון התנאי דוקא לי ולא ליורשי דיורשיו לאו מכחו ירתו דהא איהו גופי' לא זכה ביה ובלשון התנאי אין יורשים במשמע אבל בכל חיוב דעלמא שמחייב אף במה שאינו מחוייב אע"ג דאמר אני מתחייב לך אם מת המקבל חייב לתת לבניו דמכחו ירתו ע"כ. ועיין בנאמן שמואל סי' ק"ח וכדברי רבינו מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ב סי' ש"א ז"ל פלוגתא דרבנן ורשב"ג היינו דוקא בדברים שאינן באים דרך מתנה ומכירה אלא דרך תנאי או דרך האמנה שהאדם בוטח ומאמין ומפקיד אצל א' ואין מאמין ומפקיד אצל אח' ובעניינים אלו אין לומר מה שעשה עם האב הוא יעשה עם הבן וזו הוא משנתינו דפ' הכותב נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביע אבל משביע הוא את יורשיה דל' עליך משמע עליה ולא ב"כ עד שיפרש באי כחה בפירוש וכן מה שבא דרך תנאי וזה הוא שנחלקו רבנן ורשב"ג בלי ולא ליורשי כו' אבל האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת המקבל בניו של המקבל נותנים לו שלא היתה ההקפדה שיתן הוא אלא שיתנו לו וכן כל כיוצא בזה שכל מה שזכה הזוכה בין במתנה בין במכירה זכו אחריו יורשיו והיורש קם תחת מורישו לנחול כל אשר לו כל שזכה לו בלא תנאי ע"כ עש"ב. ועיין באות ז' לשון זה דהוי מיעוט כמו לי ולא ליורשי. ועיין בחי"ד סי' כ"א דכ"ז ועיין להרב פמ"א ח"א סי' ס"ט וח"ב סי' א' שגם הוא בהסכמה עלה דכל שהוא בל' חיוב אף יורשיו במשמע אבל מדברי הרב מח"א בסימן כ"ב להלכות זכיה נ' דחולק על זה ועיין מהראנ"ח ח"א סי' ס"ח

(רנג) לי בפרק יש נוחלין דקל"ז ע"ב אמר ר' אשי שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר דהא אהדריה אבל אי א"ל ע"מ שתחזירהו לי לי מידי דחזי ליה קאמר וכן אמרו גבי אתרוג עיין בתשבות הרשב"א ח"א סי' אלף ובח"ב רס"א ובמ"ל ה' זכיה די"ו ע"ב

(רנד) לך בפ"ק דנדרים ד"ה מודרני לך שניהם אסורים וכת' הר"ן ז"ל דלך משמע לך כלומר נכסי אסורי' לך ומשמע משלך ע"ש

(רנה) למ"ד כ' הר"ב כנה"ג י"ד סי' רצ"ז על דברי הפור שכת' האומר אהא בארור לשמים או א' משאר כנויים הוי כשבועה כו' דאע"ג דהנשבע בשמים ובארץ לא הוי שבועה יש חילוק בין אומר אהא לשמים לאומ' בשמים דהאומר אהא לשמים מובנו למי שברא השמים יותר מכשאומר בשמים בבי"ת ע"כ

(רנו) למ"ר בס"פ נערה שנתפתתה דנ"ה ע"ב קריביה דר"י הו"ל איתת אבא דהוה קמפסדה מזונות אתו לקמיה דר"י א"ל איזילו וא"ל לאבוכון דנייחד לה ארעא לזונה אתו לקמיה דר"ל א"ל כ"ש שריבה לה מזונות א"ר אבהו לדידי מפרשא לי מיניה דר"י אמר למזונות ריבה לה מזונו' אמ' במזונו' קצץ לה מזונות ופרש"י ז"ל למזונות אין זה אלא אם לא יתנו לה מזונות מרווחים אלא מצומצמים עלי קרקע זה להעדפה דאי לשעבדו למזונותיה הרי כל נכסיו משועבדים לכך במזונות קצץ לה מזונות דבמזונות בחוב מזונות שיש ליך עלי משמע שזו תהא לך פרעון לכך והתוס' ז"ל הקשו דבפ' המקבל מסיק דל"ש אמר לכתובתה ל"ש אמר בכתובתה ת' זוזי דאינון ר' קאמר גבי ההוא גברא דאמר הבו לה ת' זוזי לברתא ותי' דהכא דוקא לפי שהוא מוחזקת במזונות אמרינן למזונות ריבה לה מזונות אבל התם אין הבת מוחזקת אי נמי התם לא הול"ל אלא הבו לה ת' זוזי