קהלת יעקב - ב רפג

במוכר אמרו אבל אין בכלל זה הדין אם נתנו המלוה במתנת ש"מ ואם מחלו אינו מחול מהר"ם מ' סי' נ"ה דק"ה

(קצד) מכר מי שהודה שמכר ביתו או נתנו לחבירו כל התשמישים בכלל דאין צריך להודו' רק על הכלל ולא על הפרטים תשו' הרשב"א הביאה מרן ח"מ סי' רי"ד ועי' בסמ"ע שכ' דהיינו דוק' דרך ספור בעלמ' אבל אם מכוין להקנותו בהודאה זו צריך לפרט כל הפרטים

(קצה) מוכר או שוכר שכתב הבית וכל הנלוה אליו אין בכלל ל' הנלוה אלא מאגאזי"ן אשר תחתיו מהראנ"ח ח"א סי' מ' דס"ט ע"ד וכתב שם שאם השכיר לו בית והמאגאזין, תחתיו ונמצא הוה מאגאזין תחת הבית בצד' אין במשמע מאגאזין אשר תחתיו אלא תחת הבית ששכר אבל מאגאזין שתחת הבית שבצדו אינו במשמע תחתיו כלל ואין המאגאזין בכלל אפי' שאין בבית שהשכיר לו מאגאזין תחתיו ואפי' איכא לישנא יתירה שכתב לו בית וכל הנלוה אליו מאגאזין אשר תחתיו לא השכיר מאגאזין שבצדו וכתב עוד שם השכיר לו הבית עם כל התשמישים הנלוים אליה אף החצר בכלל ע"ש

(קצו) מתנה שכתוב בשטר שנתן לבתו עליה שהיא על החצר וכתוב בשטר שנתן לה אותה עליה מתהום ארעא עד רום רקיעא, וטוען כי החצר של מטה בכלל המתנה והנותן טוען שט"ס הוא מתהומא דארעא כו' הכתוב בה. אם כתב ידי עדי המתנה יוצא ממקום אחר אין הנותן נאמן כו' ולבי מגמגם כי אפשר שהסופר טעה והוא קורא לקרקעי' העליה תהום ארעא כו' והביאני לזה שאלו הי' החצר בכלל הי"ל להזכירו בפירוש וכל כיוצא בזה צריכי' ב"ד לחקור בזה יפה ולרדת לעומק האמת ע"כ תשו' הרשב"א סי' תת"פ הביאה הראנ"ח ח"א סי' ס' דע"א וע' במהר"י הלוי עוד בזה סי' ז"ן

(קא) מעות סתם כולל של זהב וכסף ונחשת כנה"ג בשם בנימין זאב סי' נ"ד

(קצח) מחאה אין חוב בכלל דין מחאה דאין אדם מוחל חובו לעולם מהר"ם אלשיך י"ז

(קצט) מלוה את חבירו וקבע לו זמן לפרעון ובתוך הזמן עשה לו שובר כללי עד אותו היום שנכתב אי החוב ההיא נכנס בכלל עיין בגדולי תרומה דף צ"ג ע"ד

(ר) מחילה שעשו יתומו' לאפטרו' מכל מה שנשאר מאביהן והניח חזקה ולא הוזכרה במחיל' והן אומר' שמעולם לא מחלו אלא הנכסים והמטלטלים ולא החזק' הדין עמהן ואין החזקה בכלל המחילה הרשד"ם ח"מ רל"ה

(רא) מחילה שכתו' בה לאפטרו' בפנינו עח"מ איך נתפרע ממנו מכל התביעו' ומכל השעבודים אין בכלל חזקת בית של היתומים שהי' בידו ואפי' קדמה המכירה למחיל' מהרשד"ם אה"ע סי' רע"ח

(רב) מבוהל ונחפז בדעתו שכת' הרמב"ם בפסולי עדות. מי שהוא מוכה במגפה בקדחת דברי אינו בכלל זה מהרשד"ם אה"ע סי' רל"ט

(רג) מילתא דלא שכיח אינו נכנס בכלל ההסכמה. עיין מהרא"ש סי' קמ"ח דק"ס בטעם הג' והביא שם תשו' הרד"ך בית ל"ב

אות נ (רד) נדר שלא לישכב עם אשתו במטה א' יש להתיישב אם נכנ' בכלל זה תשמיש בתשו' תורת אמת סי' קנ"ד

(רה) נער כת' מרן בתשו' דקי"ו דבכלל מ"ש ז"ל אשה כלי זיינה עליה גם נער בכלל זה דכלי זיינו עליו בארצות הללו ואם העיד ואמר נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי נאמן דכלי זיינן עליו

(רו) נדוי כת' הרב משמע צדק ח"ב פי' מ"ט דקמ"ה על עיר שהסכימו שלא ינדה ת"ח כי אם ברשות הגזברים אף שקבל עליו הת"ח בהיותו בעיר אם יצא מן העיר יכול לנדות ואינו בכלל ההסכמה ע"ש

(רז) נדוי דהוי ספק להקל ככל ס' דרבנן אפי' נדוי עה"ב בכלל וספקו להקל הרמב"ן סימן רפ"ג והר"ם מפדווה סי ט' ע"א: (רח) נזירות דספקו להקל אף נזירות בזמן הבית בכלל והיה ספקו להקל הר"ם מפדווה סי' ע"א

(רט) נישואין קידושין לאו בכלל נישואין ואם גרש את האשה ואמר לה ע"מ שלא תנשאי לפ' והלכה ונתקדש' לו לא נתבטל הגט מוהר"י אבולעפיי"א ז"ל הובאו דבריו במהרימ"ט ז"ל ח"א סי' מ"ט ומוהרי"ט ז"ל שם צדד בדבר ולא זכר שהמבי"ט בסי' של"ג לח"א כת' בפשיטות דאין קידושין בכלל נישואין ומרן בתשו' סס"י י"ב כת' דלא מלאו לבו להתיר ועיין בהמבי"ט בסי' קפ"ז וקפ"ט ותמהני מגדולת חכמתם איך נעלם מהם דברי התו' בפרק המגרש דפ"ב ע"ב ד"ה אפי' לא נתגרשה דמוכח בהדיא דלא תנשאי קידושין נמי בכלל וצל"ע וע' בקונט' עיגונא למהרח"ש ד"ס ובסוף ס' ג"פ דקל"ט ע"ד בפרטים אלו ועיין מ"ל פט"ו מה' אישות שכת' דהרמב"ם קרי לקידושין נמי נישואין ועי' להרב מכתב מאליהו ס' משפטי התנאים סי' ל"ב: (רי) נזירות בכלל נדרים ואם ביטל בר"ה נדריו יש בכללן נזירות אם אומר דכיון לכך. מהריב"ל ח"א כלל ו' סי' מ"ב

(ריא) נדבה הסכמה שכתו' בה שלא יוכל שום יחיד לנדור בעלותו לס"ת רק לקופת הצדקה לצרכי בה"כ

ולכל הפחות חצי נדבתו יהיה בכך וחצי האחר יהיה לו רשות לנדור אותו לרצונו לת"ת ולביקור חולים. ונפל הס' על שאר הנדבו' אשר מתנדבים בזולת עלותם לס"ת אם הם נכללים בזה כיון דאיכא אומדנא רבה שזאת התקנה לא נתקנ' אלא בעבור תקון וקיום הב"ה א"כ הכל בכלל ואפי' שלא בא מפורש בלשון ההסכמה וכת' הריב"ש ז"ל סי' של"א ואף אם לא הי' נז' בל' התקנה אלא שידענו שבסיבת הענין ההוא נעשית יש לנו לדון כן לפי שבכל נדר דנין הלשון לפי הענין שנעשה הנדר בעבורו ע"כ והרשב"ץ כת' בתשו' הביאה מרן ב"י בי"ד סימן רי"ח על מי שנשבע שלא יעשה יין למכור לא ליאודים ולא לגוים מפני שהעלילו עליו שמכר לישמעאלים ויש לו עכשיו קצת יין שהתחיל לקרום ועשאו קודם שנשבע נראה דאסור למוכרו אף שלא נשבע אלא שלא יעשה יין למכור וזה היה עשוי משום דאזלינן בתר דעת הנודר שנדר מחמת העלילה וכאותה ששנינו קונם צמר עולה עלי ר"י אומר הכל לפי הנדר ע"כ דמשמע דאזלינן בתר כונת הנודר ואפי' בענין שהוא נגד הבנת הלשון שהרי הבנת הלשון שנשבע הוא שלא יעשה יין דמשמע מכאן ולהלאה ואפ"ה כ' שיש להוסיף אפי' במה שהיה עשוי כבר דאזלינן בתר דעת הנודר וכן הוא דעת הרד"ך ז"ל מהר"י הלוי סס"י כ"ח

(ריב) נשואין מלת נשואין כולל גם קדושין כנה"ג בשם הר"ש חאקאן הלוי בתשוב' כ"י כלל ע"ה

(ריג) נכסי הנותן מתנה לבנו הקטן ע"י אחר אין זו בכלל נכסיו ואין לו להשבע עליה בערוכה. מהר"ם מלובלין סי' מ"א: (ריד) נזירות כ' הרשב"א בסי' ת"ז לענין דאין בכלל

איסור נזירות שער זקנו ע"ש: (רטו) נודר כ' מהרשד"ם חא"ח סי' כ"ח על עיר שהסכימו בחרם שלא יפתח אדם חנות בזמן שיש מת בעיר סתם ולא הזכירו לא יום ולא לילה י"א שמותר לעשות