קהלת יעקב - ב רפב

לא חל האיסור בכולל ע"ש סי' רל"ב ובדין דקי"ל דאין שבועה חל על שבועה יש בכלל דין זה אפי' נשבע בשניה בכולל משפטי' שמואל סי' קי"ס

(קפא) כתובה שכתוב בה שהכניסה לו מפ' ופ' דמדינא כל שכתבה היא שטר להם דלעולם תחזור להם החצי מהני לחוב לבעלה להחזיר החצי בין מבעל א' בין מבעל ב', יש להסתפק אי יבם בכלל תנאי זה ואם יש חילוק בין התנה היא מעצמה בין התנו הם נענין יבם ע' בזה בס' מקור כרוך סי' ס' דפ"ד וע' בתשו' מהרימ"ט ח"ה סי' מ"ז

(קפב) כתובה שם כתובה בכמה מקומות הוא שם כולל ואם פינו כתוב בכתובה שעבוד מטלטלי גם על התוספת מ"מ כיון שכתוב דשעבדם לכתובה וננדונייא תוספת בכלל מהריב"ל ח"ס כלל י"ב סי' ס"ו דף צ'

(קפג) כתובה לא ניתנה כתובה לגבות מחיים. לא אמרו אלא דוקא גבי בעל ויבם אבל ב"ח אינו בכלל דין זה ובית וחצר המשועבד לכתובת אשה ב"ח גובה הימנו תשובות הגאונים סי' רע"ט וע' מהר"י וייל סי' ע"ח

אות ל (קפד) לאו דלא תעמוד על דם רעך בכלל לאו זה הוא שלא יעמוד על הפסד ממון חברו אלא שאינו חייב להכניס עצמו בס' סכנה בשביל ממונו. כנה"ג ח"מ סי' תכ"ה בשם תשו' כ"י הרדב"ז ז"ל

(קפד ב) לעז שאמרו דחיישינן ללעז הראשונים שהיו מקילין ואין לאחרוני' להחמיר אין בכלל זה במחמירים בשב ואל תעשה. מהריב"ל ח"ג סי' י"ד

אות מ (קפה) מלבוש כתב הרב משפטי שמואל סי' ח"ן על ל' הסכמה שכתוב בה ששום בר ישראל שיבא לדור בעירנו לא יוכל להביא עליו חוץ מביתו שום מין מלבוש שלם משום בגדי משי ונסתפקו על מלבוש שרובו משי ומיעוטו צמר אם ישנו בכלל ההסכמה והשיב דאף דיש בו מעט צמר מ"מ מצי' בענין כלאים דבתר הרוב אזלינן אם הי' בבגד מעט צמר ורובו אינו צמר כגון צמר רחלים צמר גמלים שטרפן זב"ז דאזלינן בתר רובא דמדאוריי' ברובא בטיל. הכא נמי כיון דרוב משי ישנו בכלל ההסכמה ומלשון מלבוש שלם אין ראיה דה"ק שיהא שלם ולא חתיכה בעצמ' ע"ש

(קפו) מלבושים כתב בתשו' מהר"י וייל ז"ל סי' קפ"ד דאין צמידים של זהב בכלל מלבושים כיון שיש להם שם צמידים בפני עצמן ובלישנא דעלמא לא אקרו בגדים בסתם או מלבושים בסתם ולא אשכחן בש"ס דחקרו בגדים לענין תנאים שבין אדם לחבירו או לענין הנדור מבגדים ומלבושים

(קפז) מנעלים כתב בתשו' שער אפרים סימן קכ"ד על המתחייב להלביש את חבירו דאין בכלל מלבוש מנעלים וראיה ממ"ש בפרק ארבע מיתות העובד ע"ז כו' אבל המגפף כו' הסך והמלביש והמנעיל עובר בל"ת הרי דחשיב מלביש בפ"ע ומנעיל בש"ע. והרב שבות יעקב ח"א סימן קכ"ד הרבה להשיב ע"ד והעלה דבכלל מלבוש מנעלים נמי וכן הטבעות והביא שם תשו' הרשב"א ח"ב סי' קפ"ג שכתב בהדיא דמנעלים וכפה שעל ראש' בכלל מלבוש. ובתשו' קס"ג כתב שם הרשב"א ז"ל דתפלין עינן בכלל מלבושים. ובתשו' הרא"ש כלל ע"ה סימן ד' כתב על ש"מ שאמר להניח הבגדים לאשתו חם הוא דוקא בגדי חול או גם בגדי מועד נראה לי דכל מידי דמקרי בגדים בכלל כדאמרינן נכסי לנ כל מידי דאשכחן בש"מ דאקרי נכסי הכל נתן לו ה"נ הכל מקרי בגדים והכל נתן לה. ושם בסי' ה' וששאלת על ל' מלבושים שאמר אם הסרב"ל בכלל דע כי הוא בכלל מלבוש בל' ב"א וכן שנינו בפ' כ"כ גבי י"ח כנים שאדם לובש מפני הדליק' ובאותם כלים מונה אונקלי ומעפורת וסודר שהן בעטיפה ע"ש ובל' תכשיט זהב אם הזהב שחוט בכלל עיין במהרימ"ט ח"א סי' ע"ה והוא ספק ויד בעל השטר על התחתונ'. ובתשו' סי' קי"ו כ' שם בח"ב הרשב"א שאלת אם יש בכלל המזונו' מלבושים דעו כי יש מחלוקת ישנה ואמרו משמו של רבינו שהמלבושים וצרכי הנשואין בכלל מזונות וריב"ש ז"ל כתב שאין בכלל מזונות אלא מאכל ומשתה אבל המלבושים והנדוניא פרנסה מקרי ובכלל פרנס' הן והוא מ"ש מוציאין לפרנס' ואין מוציאין למזונו' ואמרו הבנות נזונות ומתפרנסות ומסתבר' לי שהמלבושים ג"כ בכלל מזונות וכמו ששנינו את תהא יתבת בביתי ומתזנא מנכסי כו' ואלמנה ודאי יש לה מלבושים מנכסי בעלה מתנאי זה שאילולי כן מנ"ל דאלמנה י"ל מלבושים כשלא כתב לה כן בפי' אבל כשבאים בכח חכמים לחלק בין דין המאכל והמשקה לדין הפרנסה קוראין לאלו מזונות ולאלו פרנסה ואלא מיהו במה שבא לחייב ת"ע מדעתו שלא מתנאי ב"ד אין דנין ומוציאין לבעל השטר המלבושים מחמת חיוב מזונו' סתם עד שיפרש אזון ואפרנס דיר בעל השטר ע"ה וזהו שנהגו עכשיו לכתוב הכתובות ואנא איזון ואפרנס יתיכי ע"כ והרא"ש ז"ל כתב בר"פ הנוש' לענין רפואה דאפי' דבעלמא המתחייבים בפרנסה אין רפואה בכלל אבל במתפרנס בתנאי ב"ד כגון האשה רפואה נמי בכלל פרנסה דכתיב לה ומהרש"ך ח"א סימן קי"ו כתב דאפי' בעלמא נמי בדברים מזומנים שהם אכילה ושתיה לחולה לכ"ע הם בכלל מזונות ולא אמרו אלא בשכר הרפואה ודברים תרופיים בלבד וע' במעשה חייא סימן ז' והעור כתב בסי' קט"ו דבשותפים נמי רפואה בכלל מזונות ע"ש. וע' מהרשד"ם ח"מ סימן קס"א ומרן הב"י ז"ל ח"מ סי' רנ"ז כתב בש"ר ירוחם ז"ל שהכותב כל נכסיו בבריא הוא ואשתו אין נזונים מהן ואם שייר בפירוש מזונות משכירין לו שמש לשמשו וכן משיאין לו אשה במקום שמש כי הכל בכלל מזונות ע"כ

(קפח) מקח שנתבטל מקצתו. כתב מהרי"א בסימן רפ"ח דהמוכר גוף הקרקע והחזקה יחד ונתבטל מכירת הקרקע דאין בכלל הביטול החזק' והחזק' קיימת ולא הוי כמוכר קרקע ודקליה ע"ש וכן הסכים מהרשד"ם בח"מ סי' ר"ס והן נסתר למ"ש שם איהו גופיה בסי' נ"א והרב בני יעקב מדצ"ה והנמשך לא ראה תשובת רשד"ם דסי' ר"ס הגז' ועיין מוהריב"ל בח"א סוף כלל י"א ובח"ב סימן ל"ז ועיין מהרשד"ם סי' רס"ה

(קפט) מזונות שאז"ל האב חייב במזונות בניו הקטנים דוקא האב אמרו אבל האם אינה בכלל חיוב זה. מהר"י וייל סי' י"א

(קצ) משטה הייתי בך דוקא כשאמר שלא בפני ב"ד אמרו אבל אין בכלל זה המתנה בב"ד כנה"ג ח"מ סימן רס"ו

(קצא) מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם כשהניח להם דוקא אביהם אמרו ואין בכלל זה כשנפל להם ירושה מאבי אביהם טח"מ סימן ק"ז וע' במהרשד"ם אה"ע סימן קי"א

(קצב) מחילה דלא בעיא קנין אין בכלל זה מחיל' פקדון שיש לו ביד חבירו הר"ם מפדווה סי' מ"ו דצ"ה והריב"ש ז"ל כתב בסי' תקי"א דגם אין בכלל זה שוכר שמחל שכירותו וסילק עצמו תוך הזמן ופטר את המשכיר בדברים בלא קנין דאין מחילתו כלום עד שיקנו ממנו קנין גמור כיון דשכירות הוי ממכר ליומי ועיין בפרט זה תשו' מהראנ"ח ח"א סימן ל"ח

(קצג) מוכר שט"ח וחזר ומחלו דאפי' יורש מוחל דוקא