קהלת יעקב - ב רפא

בעלמא או לא והשיב דכיון דיש שבועה בתנאי לכתחלה אסור לו לתתו לחתנו כלמכור לאיניש בעלמא דהא קי"ל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וכ"ש אם נתן לו הבית במקום מעות נדוניא שרגילים לוקח לחתניהם דהנך מעות נראה ודאי דכדידיה דמי ובפ' מרוב' דף ע"ט ע"א לענין דינא דטביחה ומכירה מפרש דחליפין ושאר גווני טובא דהוו בכלל מכרו וכן כתב הרד"ך בית ל"ב ח"ג בשם המרדכי ז"ל ומהרשד"ם ח"מ סי' רנ"ו כ' מי שנשבע שלא למכור בית שלו כי אם ל' דאין ירושה בכלל ששבועת פיו ולבו שוין בעינן שצריך שיוציא בשפתיו מה שיש בלבו וא"כ י"ל שאפי' שכפי הכונה גם זה היה נכלל בענין השבועה הלשון אצל בני אדם אין כאן רמז מכר כלל ובגדרים ובשבועות הלך אחר לשון בני אדם עש"ב בעיקר הדין

(קסו) חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לאו דוקא בקידשה עצמה לו אלא אפי' בארוס' שקידשה אביה קטנה ופשטה וקבלה הקדושין בפני ארוסה ישנ' בכלל חזק' זו. מ"ל ה' אישות פ"ד הי"ג ועיין בתשו' הרשב"א סי' תקס"ח

(קסז) חזקה דיש לבן בנכסי האב כשאינו סמוך על שלחנו ומ"מ אינו מקפיד עמו למחות ואין ראיה ממה שלא מיחה בכלל זה ישנו נמי חתן בחמותו מהרשד"ם ח"מ סס"י רנ"ב מתשו' תה"ד

(קסח) חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דוקא באיש אמרו ואין אשה בכלל זה דאתתא לא מפקדא. כך מצאתי בתשו' הרד"ך בית ט' ח"ו. וכן ראיתי בס' לקט הקמח חא"ה דקפ"ט ע"ג כ' בשם הרדב"ז וכן נר' מתשו' פ"מ ח"א סימן ך' ובס' בני חיי אה"ע סי' ל"ח הביא פלוגתא דרבוותא בזה ובס' משנה למלך פרק י' מה' גירושין הלכה י"ח העלה דאחד האיש ואחד האשה ישנה בכלל חזקה זו והיא גם היא תחת שם כולל דאין אדם עושה בב"ז ע"ש

(קסט) חומרא שאמרו נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם ואם אין דעתו לחזור רשאי להקל כקולי המקום שהלך לשם אין בכלל זה רבים הבאים למקום המקילין דלא שייך בהו קמא קמא בטיל ולא אמרו אלא ביחידים מהריב"ל ח"ג סי' י"ד

(קע) חזקה דקי"ל דהני דבי ריש גלותא דלא מחזקי בן. אין בכללן אנשי' הנכנסי' בפתחי שרי' ומלכי' ומהני להו חזק' מהריב"ל ח"א כלל ט"ו סס"ו דק"ה מתשו' הרא"ש ז"ל

(קעא) חרם סתם ע"כ מי שיודה עדות לראובן אין קרובי ראובן בכלל החרם מה"ס דעדות אינ' בקרובים וכיון שאינן בכלל א"צ שיוציא' בפי' מכלל החר' הרשב"א סימן תרנ"ז

(קעב) חיה בכלל בהמה לכל דבר כדאי' בחולין דע"א וכ' הריב"ש בתשו' דחיה בכלל בהמה לכל דבר חוץ מחלבה וגדולה מזו כ' בשם בעל העיטור שאין מכסי' דמה עד שבודקין אותה שמא תמצא סירכא בריא' ונמצאה ברכה לבטלה הרדב"ז כ"י סתס"ג וע' בפ"ק דקדושין ד"ג ע"א גבע כוי

אות י (קעג) יו"ט ומועד אם נדר על דבר ואמר חוץ מי"ט ומועדים אין חנוכה ופורים בכלל י"ט דאע"ג דכל יום שיש בו תוספת שמחה ומשתה יקרא י"ט כדאמרי' עבדינא יומא טבא לרבנן וכן בל' המקרא על י"ט באנו מ"מ בנדרים ובשבועות הלך אחר ל' בני אדם ואין ימים אלו מבוררים בל' ב"א לקרותן י"ט ומועדים עד שיאמר הנודר דגם עליהם היתה כוונתו ונאמן שאף אלו יש בהם שמחה ועונג הרשב"א סימן תרצ"ט

(קעד) ירושת הבעל טבעת קדושין בכלל ירושת' מהרשד"ם א"ה סי' ק"ס

אות כ (קעה) כסות כתב הרב ב"ד בח"מ סימן ז"ך דמנעלים אינם בכלל כסות דכסו' משמע דוקא כסות הגוף ולא כסות הרגל וכדדרש בתוספתא על ד' כנפות כסותך ולא כסות הראש ה"נ אמרי' ולא כסות הרגלים ומש"ה הוצרך תנא דמתני' בסוף פרק שום היתומים למתני לא בכסות אשתו ולא במנעלים

(קעו) כלל כ' הריב"ש סי' ד"ש וש"ל ושל"א דכל ל' הסכמ' שהלשון מוכיח שנכלל הכל כל שהדבר שאפשר שנכלל יש בו איסור ואפי' במחלוקת אין אומרים גם הדבר ההוא בכלל ע"ש דבריו בארוכה. ובס' שארית יאודה דע"ז האריך בענין ל' הכתוב בהסכמה אי מוסיפין מכח האומדנא מה שאין במשמעו' לשונם דהיה ההסכמה על התקנה שתקנו שכל מי שישכיר בית מן הגוי שלא יהי' שום אדם רשאי לכנוס לתוכו ונסתפקו אם נכלל בזה אם משכן לו הגוי. וקצת מן הרבנים שבאותו הדור רצו לומר דבין בשכירות בין במשכנא וחילייהו ממתני' דטען פשתן והזיע כו' והוא ז"ל כ' ולפי דעתי הוא טעות מבואר דודאי היכא דהל' כולל ומשמע הכי ומשמע הכי אזלינן בתר אומדנא אבל לא להכניס בנדר מה שאינו במשמעות הלשון מכח האומדנא וא"כ אין להכניס משכנתא בכלל שכירות כיון דבל' שכירות לא שייך משכנתא דמה לנו ולכונה אחר שלא הוציאו בפיו דפיו ולבו שוין בעינן ע"כ. ומהרד"ך בבית ל"ב נחלק עליו וכתב שכשיש אומדנא דמוכח' כונת המתקנים אע"פ שאין במשמעות הל' כל זה מוסיפין וכוללים בל' הכתוב בהסכמה מכח האומדנא אע"פ שאינו ל' כולל. והרבה להביא ראיות על זה ע"ש וע' בתשו' הרשב"ץ ז"ל הביאה מרן בי"ד סי' רי"ח על מי שנשבע שלא יעש' יין למכור מפני שהעלילו עליו דאע"ג דאינו כולל ל' זה אלא שלא יעשה מכאן ולהלאה אע"פ כן מכח האומדנא כללינן בל' זה גם מה שעשו. וע' בתשו' הראנ"ח ח"א סי' קכ"ד שכתב דאפי' למאן דאמר דלא אזלינן בהסכמות אחר הכוונה אלא אחר הלשון ואין כוללין בהן אלא מה שהוא בכלל הל' אבל מה שאינו בכלל הל' הו"ל דברים שבלב ואי"ד. היינו היכא שאנו באים להוסיף בזה דבר נוסף על הל' מכח האומדנא וטעמא דמלתא משום דהוה ליה כנדרים דבעינן פיו ולבו שוין והכא אע"פ שהיה בלבם כן מ"מ לא הוציאו בפיהם אבל כשאנו באים לגרוע מהל' אדרבא אמרינן שאע"פ שהיה זה בכלל הל' כיון שלא התכוונו לכך אין כאן פיו ולבו שוין דומיא דגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם שאינו אסור אלא בפת חטים ע"ש ובכנה"ג י"ד סימן רי"ח אות ס"ב ס"ב באורך

(קעז) כתובת אשה בזבורית איכא מרבוות' דס"ל דנדוניא אינה בכלל דנדוניא הוי כחוב ומ"מ לכ"ע בבאה לגבות מהיתומים אינו גובה אלא מהזבורי' מהרשד"ם ח"מ סי' רנ"ו ובסי' שכ"ט כתב לענין אשה שבעלה חלק נכסי' בפני' וא"ל טול זה בכתובתיך ושתק' דמדינא אבדה הכל אין בכלל זה הנדוניא דהויא כחוב. ועוד כתב בסי' שפ"א דקולי כתוב' שאמרו היינו בעיקר הכתובה אך אין בכלל קולי כתובה הנדוניא שהיא כחוב ועיין בא"ה שלו סי' קל"ו ורכ"ז ורמ"א

(קעח) כל היכא שכתוב בספר לשון כל אין כוללין בו אלא דברים דשייכי באותו ענין מהריק"ו שורש י' ועיין הראנ"ח ח"א סימן ט' דף ע"ב ע"א וסימן מ' ד"ע ע"ג ועיין בח"ב סי' ק"א

(קעט) כרם מי שנתן כרם בסתם לא' מבניו והיו בו זיתים רבים אינן בכלל הכרם ולא זכה בהם ואם יש שם שאר אילנות. עיין במשפט צדק סי' י"ז

(קפ) כולל דמהני בשבועה. כתב הרשב"א ז"ל דאין בכלל זה הנודר ואוסר בכלל נכסיו למלוה דכל כה"ג