קהלת יעקב - ב רפ

כלום עד שיאמר תנו בית זה לפ' וידור בו היינו דוקא בנותן לאדם שאין לו שום אחיזה בבית אלא שעתה רוצה ליכנס בה מחמת צוואתו שאין זה כלום לפי שהוא דבר שאין בו ממש ואינ' נאחז בקנין אבל אין בכלל זה מי שכבר הי' דר בבית קודם הצווא' ובשעת הצוואה כבר היו מחזיקים בגוף הבית מהרשד"ם ח"מ שכ"ג ומריב"ל ח"ג סי' מ"ג

(קנ) דירה ראובן שאמר לשמעון זכה בבית זה לדור בה כל ימי חייך ואינשי לא ימחא בך כו' יש לדקדק בלשון זה דדוקא דירה נתן לו ואם רצה להשכיר' לאחרים י"ל דאין שכירות בכלל דלדור בה קאמר ולא להשכיר'. וי"ל דלהשכיר נמי בכלל והא דכתב לדור בה ולא אמר זכה בבית זה היינו משום דלשון זכה בה הוה משמע גוף ופירות במתנה גמורה לבנות ולהרוס מש"ה אמר לדור בה לומר דלא נתנה במתנה גמורה אלא הדירה בלבד דהיינו הפירו' דהקנה לו ולא בגוף והביא תשו' הרשב"א סי' א' כ"ג שכ' בנותן ביתו ומשייר דירה לעצמו יש מחכמי האחרונים שאמרו שאינו יכול להשכיר' לאחרים ואינו מחוור לפי שהמשייר דירה הוי כמשייר פירות דיכול להשאיל ולהשכיר למי שירצה וכן הסכימו הראשונים ז"ל ע"כ וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא דלהרשב"א ולראשונים שוה דינו להשכירות ומשכירות למכור למשייר ולאחרונים אינו יכול להשכירה אמרי' אוקי ארעא בחזקת מריה קמא ואין ביד שמעון להשכיר'. תשו' מקור ברוך דף פ"ה

(קנא) דירה י"ב חדש שאמרו דכל שאינו דר בעיר י"ב חדש דאינו כבני העיר אפי' ירד להשתקע אין קופה ותמחוי וכסוי וקבורה בכלל וחייב בתוך יב"ח הרדב"ז סי' י"ד וקי"ט ולענין מסים עיין סי' ק"ב

אות ה (קנב) הקרש כ' מהרימ"ט ח"ע ס"מ ק"א על הסכמה שכ' בה דההקדש יקדים לגבות לכל ב"ח המוקדמים דאין בכלל זה אלא מבני חרי לא לטרוף מהלקוחות שלקח ממנו ע"ש בטעמא רבא

(קנג) הזמנה כ' הרב כנה"ג ח"מ סימן ה' ד"ט ע"ב אות ג' בהזמנה לב"ד שזימנו לב"ד לפ' לכך ימים ואירע בהם שבתות וימים טובים דגם השבתות וי"ט בכלל מספר הימים אפי' שאינו יכול לעשות בי"ט ושבת אותו הדבר שקבעו עליו שלטי הגבורים ולי נראה שהכל לפי ראות הדיין שאם קבעו לו זמן ג' ימים והוא ערב י"ט הדבר ברור שבאותם הג' ימים אינו יכול לעשות כלום ובודאי דאין י"ט בכלל ושלשה ימים אחר יום טוב קאמר

(קנד) המפקיד כ' מהרש"ך ח"ב סי' פ"ה דמ"ש חז"ל כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דיש בכלל זה אף משרתו והביא מהמרדכי שכ' בהדיא דכל בני ביתו בכלל אשתו ובניו ואפי' שכירו ושותפו אפי' אינו שרוי עמו בביתו שדרך בני אדם להניח את שלהם בידם והיינו דוקא בשומר חנם לא בש"ש ע"ש ובתשו' מהרא"ש סס"י מ"ו

(קנה) הגבהה או משיכה דמהניא במטלטלים אין שטרו' בכלל זה דשטרות אינן נקנין כמטלטלים הרשב"א סי' תתכ"ז וע' במהריב"ל ח"א כלל י"א דפ"ו בפרט זה

(קנו) הפקר ב"ד הפקר אי מנהג נמי הוי בכלל זה שיהא כח בו להפקיר ממון של זה וליתן לזה נרא' מדברי מהריב"ל ח"ג סי' ט"ז דאין המנהג בכלל זה ע"ש

(קנז) הקדש ראובן שהקדיש ארגזים שיש לו ביד פ' ואמר קצת דברים שיש בארגזים והשאר לא הזכיר נסתפק הרשב"א סי' תרנ"ו אם גם השאר שיש בארגזים שלא הזכיר בכלל ההקדש או לא

(קנח) השבת אבידה יש בכללה למי שסבור שהוא חייב בדין לו' לו שהוא פטור מהר"י אדרבי סרי"ז בשם מהרשד"ם ז"ל וע"ש סימן ר"ס ובמהרשד"ם סימן מ' וריש סימן תי"ט שכתב דמצוה לומר אע"ג דאינו נשאל

(קנט) הרשאה שכותבים בה ולא מצי א"ל לתקוני שדרתיך כו' אין בכלל לשון זה אלא ענין טעות ואונאה עם הלוה עצמו אבל אם הלוה העמיד גם הוא מורשה ועמדו לדין מורשה לוה עם מורשה המלוה לא בטלה הרשאתו של מלוה דהוי קפידא מהרימ"ט ח"מ סי' פ"ה דצ"ז ע"ג ע"ש מלתא באעמא

(קס) הקדש כ' הרא"ש בכלל י"ג על צבור שהטילו חרם שכל מי שיש בידו מעות שנתעסק בהם הן שלו הן של אחרים יתן כך וכך לקופה של צדקה וראובן הקדיש מעות לת"ת ומתעסק בהם לצורך ת"ת ואינו נהנה מהם לעצמו והשיב יראה לי שמעות שהוקצו למצוה אינם בכלל של אחרים כי דעת הקהל על מעות של אחרים שחייבים לתת מס מהם אבל מעות של מצוה אינן בכלל כי פטורים הם מהמס ע"כ הביאה מרן בבד"ה

אות ז (קסא) זהובים כתב מרן הב"י בח"מ סי' ע"ב בשם תשו' מהריק"ו שורש פ"ה שאם נשבע לפרוע במעות מצויות ורוצה לפרוע בזהובים והלה רוצה מטבע של כסף הדין עם הלוה דשם מעות כולל בין של זהב בין של כסף בין של נחושת וכן כ' בס' בנימין זאב סי' נ"ד

(קסב) זונה האסורה לכהן אין בכללה הנבעלת נדה והולד שלה כשר לכהונה הרשב"א סימן אלף ד' ובסי' אלף רל"ה כתב דגם פנויה שנבעלה בזנות אינה בכלל זונה ושריא לכהן וגם קטנה פחותה משלש שנים שנבעלה לא' מן הפסולים לכהונ' אינה בכלל זה וע' במהרשד"ם אה"ע סי' רל"ב

(קסג) זוזי דאקרו נכסי כמ"ש בפ' שמת לא אמרו אלא בזוזי דאיתנהו בעין אבל מלו' ע"פ ואפי' דישראל דלהוצא' ניתנה זוזי לא הוו בכלל נכסי מהראנ"ח ז"ל חלק ראשון סי' ע"ז ועיין במהרימ"ט ח"מ סי' נ"ב דף ס"ו ע"ד

אות ח (קסד) חרם כ' מהרימ"ט ח"מ סימן ל"ב על קהל שהסכימו שלא יוכל שום אדם לומר לחבירו מוחרם ומנודה שאין ת"ח בכלל שמן הנר' מלשון ההסכמה שכתוב בה שלא יאמר אדם לחבירו משמע שלא נעשתה אלא לבין אדם לחבירו ואין ת"ח בכלל שאין בעלי בתים חבירו של ת"ח כ"ש למי שנתמנה פרנס על הצבור שיכתבו ע"ז ששום אדם לא יוכל לומר לחבירו שהרי מצאנו בפרק חלק שהקפיד מנשה בן חזקיהו כשאמר רב יאודה עליו נפתח בחברין ואתחזי ליה וא"ל חברך וחברא דאבוך אנא. ורב הונא הקפיד על רב ענן ששלח לו הונא חברין בפ' מציאת האשה כ"ש שאין חכם שמלמד תורה ברבים בקהל בכלל חבר אלא בגדר רב וכן כשאמרו הלכה כרע"ק מחברו דייקינן מחבירו ולא מרבו. וכתב עוד שם שאין במשמע ל' שלא יוכל שום אדם לומר מוחרם ומנודה שכיוונו על מי שינדה בפי' שאפי' תלמיד קטן בזמן שנידה כהלכ' נדויו נדוי ולא אמרו אלא שלא יקרא אותו בשם מוחרם ומנודה בין בדרך כעס בין בדרך שחוק שאין בשם זה ל' נדוי אלא הכונה שבא לבזות את חבירו ואינו מכוון לנדו' וע"ז התקינו שלא ידברו עתק בגאוה ובוז לכנות שם של גנאי לחבירו אבל לא הוזקקו לתקן שלא ינד' שאם כדין נדה תע"ב ואם שלא כדון מילתיה כבר אמורה שהוא בר נדוי

(קסה) חתן כתב מהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' צ"ח על מי שנשבע שאם ימכור ביתו לא ימכור אלא לראובן בדמי קנייתו אשר קנאה ממנו ושאל הנשבע שאם יתן הבית לחתנו לנדוניית בתו אם הוא בכלל התנאי כאלו מוכר אותו לאיניש