קהלת יעקב - ב רעז

אות

(קג) כתבו ותנו כתב הרב פ"מ ח"א סי' ל"ד דיש חילוק בין אומר כתבו ותנו לאומר כתבו וחתמו דבכתבו ותנו כיון שתלה הנתינ' בכתיב' אז הוא דאמרי' דלא גמר להקנות אלא בכתיבת השטר אבל בכתבו וחתמו כונתו הי' לזכרון בעלמא ובסוף דבריו כ' וזכורני חולקים בזה האחרונים ולעת כזאת איני זכור ע"ש

(קד) כי אם. כ' בתשו' שבות יעקב ח"א סי' קמ"ט על שטר שכתוב שראובן לא ישתמש בתנור של שמעון כי אם מערב שבת לע"ש אם רשאי ראובן להשתמש בו לצורך סעודת ברית מילה וכיוצא כי שמעון טוען שאין לו זכות לאפות כי אם מע"ש לע"ש כמו שכתוב בשטר. והשיב דאע"ג דבל' תורה ל' כי אם לאו דוקא כדאמרינן פ"ק דברכות די"ב תניא א"ל בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה כו' אמרו לו לא שתעקר יצ"מ ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויצ"מ טפל כיוצא בו אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שתעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו כו' הנה דאע"ג דכתיב כי אם אפ"ה יש בכלל אף מה שאין בפרט אלא שהפרט עיקר ושאר הדברים טפלים. מ"מ הדין עם שמעון דלשון תורה לחוד ול' בני אדם לחוד ובשטרות הולכים אחר ל' בני אדם כנדרי' כמפורש בח"מ סס"י מ"ג אלא דהיכא דלא מצי' בפי' שיש חילוק אמרי' אדרבא דברה תורה כל' בני אדם ע"ש ובח"ב ס"א

(קה) כל כתב מהריק"ו שורש י' על שטר שהי' כתוב בו סטר הבעל את אשתו מכל תביעות שרצה דיין א' לומר דהכונה בתביעות הנמשכות מתביעות הגוף הנז' בשטר קאמר ואף שכתוב מכל תביעות ומכל ערעורים אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ וכתב הרב ז"ל אין זה ענין כאן כלל חכמה אנפי חדא דדוקא בדברי התנאים נאמר מפני שהיו שונים דרך קצרה ולא יכלו לבאר כל הצורך לפעמים וגם בדברי התנאים אין אומרים כן אלא ע"י הדחק היכא שאין לנו תי' אחר אבל אם הי"ל תי' אחר היינו מתרצים שהרי בכמה דוכתי' מקשה ותו ליכא והא איכא כו' ולא משני אין למדין מן הכללות משום דאית ליה שנויא אחרינ' לא דחיק נפשיה וכ"ש בל' השטר דכיון דיש לפרש ל' ומכל תביעות דמכל דוקא הוא מאי שייך לומר דלא דוקא ועוד דחזקה גמורה הוא שאין אדם נותן פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולא נחית לספקא על חנם ע"כ ומהראנ"ח ז"ל חלק ראשון סס"י מ' כתב ז"ל ואפי' היכא שכתב בשטר ל' כל אין כוללין בו אלא דברים דשייכי באותו ענין ע"ש

(קו) כלל ופרט דאמרינן בכל דוכתא אין בכלל אלא מה שבפרט כ' מרן הב"י ח"מ סי' ס"ו מחודש מ"ט ז"ל ונ"י כתב בריש פ' הספינה האומר נתתי או שיעבדתי נכסי מקרקעי ומטלטלי אע"ג דשטרות בכלל נכסי אין שטרות בכלל שאין בכלל אלא מה שבפרט וצ"ל מקרקעי ושאר נכסים וכל שיעבודא הריטב"א וכל רבותיו ע"כ ועיין בכנה"ג ח"מ סי' רמ"ח

(קז) בכלל כ' מהרימ"ט סי' ק"ז על חיוב נוסף שנתחייב ראובן לשמעון שאם יזדמנו לו מעות קודם הזמן המוגבל לפרעון שיפרע לו ואמר לו גם זה בכלל השבועה ודברים אלו היו אחר שעה א' שתקע לו כפו השיב הרב ז"ל דכשנשבע בשם או בכנוי ואמר אח"כ בכלל השבועה ולא הי' תוך כדי דיבור שיש בדבר להקל ולהחמיר והדבר שקול וצריך הכרע אך בנדון דידיה שהיה תקיעת כף בודאי דלא מהני מה שאמר גם זה בכלל השבועה לאסור אם לא בשעת מעשה ממש או לכל הפחות תוך כ"ד אבל זה שעבר עליו שעה א' וד, לא חל עליו מה שאמר גם זה בכלל השבועה ואינו נכלל בכלל השבועה

(קח) כל הזן אינו מפסיד כתב בטי"ד סי' רכ"א ראובן שאסר נכסיו על שמעון מותר לומר כל הזן אינו מפסיד אבל אסור לומר כל השומע קולי יזון לפ' דכיון שהוא ל' ציווי הוי שלוחו עיין מכתב אליהו די"ג ע"ב ורשב"ם כתב שאפי' אם אמר אם תזון לפ' לא תפסיד נמי אסור אע"פ דאינו ל' ציווי דכיון דאומר ליחיד נר' כשלוחו אבל כשאומר לרבים כל הזן אינו מיחד שום אדם להיות שלוחו ע"כ והוא גמ' ערוכה בריש פרק המדיר. ומכאן דן מהרשד"ם ז"ל בח"מ סימן ל"ח למי שנתחייב בשטר לפרוע לכל מי שילוה לשמעון סך מה דכל שלא שיעבד עצמו בל' ציווי ולא ייחד אדם לא משתעבד שהרי גבי מודר הנאה כיון דליכא ל' ציווי למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' לא מתחייב ולהכי שרי א"כ גם המשתעבד בל' דליכא לא ל' ציווי ולא ל' יחיד לא משתעבד. ובתשו' תורת אמת סי' קכ"ב חולק עליו ע"ש וע' בספר מחנה אפרים ה' ערב ועיין בתשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' ט' בשטר שלא הוזכר בו שם המלוה

(קט) כל נכסי כתב מרן הב"י ח"מ סימן פ"ו מחודש מ"ט עלה דאמרינן ש"מ שאמר שט"ח שיש לי על פ' נותן לפ' ולא אמר הוא וכל שיעבודיה לא קנה דהאומר בלשון כל נכסי לפ' קנה השטרות אף שלא אמר הן וכל שיעבודן דל' כל נכסי כאלו פי' לו הן וכל שיעבודם ע"כ ועיין בזה בתשו' פרח מ"א סי' נ'

(קי) כל כתב הרב משפטי שמואל סימן מ"ה על האומר לחבירו כל מה שתתן לפ' אערב לך אפי' לדברי הגאונים ז"ל דסברי דאדם משתעבד בדבר שאינו קצוב היינו דוקא באותו הפעם הוי ערב לא בפעם אחרת ולשון כל מה שתתן אערב לך חוזר אל כמות הסחורה לא אל הזמן ע"כ וע"ש

(קיא) כסף ושוה כסף כ' הרב פ"מ ח"ב סי'. דשטר מתנ' שכתב בו כסף ושוה כסף דכסף היינו מטבע ושוה כסף היינו תכשיטי כסף וכיוצא ואינו נתנה בקנין סודר ונטל שטר המתנה כמו שכתב המרדכי דמקנה לחברו בקנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות י"א דדמי לקני את וחמור עש"ב ובס' מטה אהרן ח"ב סס"י א' ועיין בתשו' בני אהרן סי' ק"ט דף קי"א ע"ג דלשון הן כסף ושוה כסף מורגל בפומייהו דספרי מתא כי דרכם לנטות אל המליצה וכותבים הן כסף על כלי כסף ממש ושוה כסף על דברים מרוקמים מכסף ע"ש

(קיב) כח כתב הריב"ש ז"ל סי' קכ"ה ז"ל ועתה יש לעיין במ"ש אחר כתיבת הגט קודם נתינתו כשהיה בוכה דודו על נתינת הגט וא"ל מה צורך לבכות אני נותנו בכח בז"הל יש לספק אם הוא ביטול הגט או אם הוא מודעא על נתינתו שאם ל' אני נותנו בכח הוא ביטול הגט לדעת הרמב"ם אין לו תקנה לגרש בו לעולם ואם יפורש הל' הזה במסירת מודעא ויש תקון בביטול מודעות שעשה סמוך לנתינה ושקיל וטרי הרב שם והעלה דאעיקרא דדינא אין בלשון הזה לא ביטול ולא מודעא בב' אופנים א' דכיון דלא מסר דבריו לעדי' אינו אלא פטומי מילי והב' דכיון שהוא עצמו ביאר דברים שאינו אלא ביטול ולא מודעה לו שומעים והפה שאסר כו' ועיין בב"י אה"ע סימן קל"ד כתב נדון זה מ"ש בנדון זה בשם הרשב"ץ ועיין בספר מכתב אליהו דקל"ב ע"ב

(קיג) כפייה כ' הריב"ש סימן ר"ן על שטר מתנה שנתחייב ראובן בשטר המתנה בכח נדוי וקנס לכוף את בנו כשיגדל להודות ולהתחייב במתנה ההיא כתב ז"ל מה שטוען ראובן שכבר איים על בנו והפחידו שלא יירש בנכסיו ולא