קהלת יעקב - ב רעה

הקרן חייב מדין ערב בלשון זה תשו' מוהר"י וייל סי' פ'

(עט) טובים מי שנתחייב לחברו בשטר ליתן לו בגדים טובים ממקום פ' ואח"כ בא לתת לו בגדים בינונים והלה טוען שצריכים להיות טובים ואלו הם בינונים ולא טובים העלה בתשו' דיכול לתת לו בינונים דגם הם נקראים טובים מדאמרי' בב"ב דס"ט א"ל לבר מדקלא פ' חזינא אי דיקלא טבא הוא שיורי שיירא אי דיקלא בישא הוא כ"ש הנך וכתב רשב"ם אי דיקלא טבא הוא כלומר מן הבינונית שטוענים פירות קצת לחודיה שייריה כו' ע"כ ופי' רשב"ם מוכרח הוא דטבא דקאמר בגמ' היינו בינוני וכמ"ש מהרש"א ז"ל שם א"כ הרי דדיקלא טבא דקאמר בגמ' היינו בינונים תשו' צ"צ סי' י"א

אות י (פ) כתיב בשטר יפים וטובים ר"ל דעוברים בין הסוחרים לחם רב סי' י' וי"ג וזה מסכים לדברי הרב צ"צ הנז'

(פא) יאוש בפרק השולח דל"ט ע"ב אהא דאמרינן אמר נתייאשתי מפ' עבדי כו' כתב רש"י ז"ל נתייאשתי לשון הפקר הוא ע"כ אבל בב"ק דס"ו ע"א כתבו התוס' בד"ה כיון דבאיסורא אתא לידיה כו' מכאן משמע שלשון יאוש אינו כהפקר גמור דא"כ אפי' בתר דאתי לידיה באיסורא יוכל לקנות מן ההפקר והא דאמרינן בהשולח נתייאשתי מפ' עבדי דלא בעי גט אי אמרינן דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"כ גט שחרור לאו משום דכי מתייאש הוי הפקר אלא ה"ק כי היכי דבהפקר א"צ גט שחרור לפי שאין רשות לרבו עליו ה"נ כשנתייאש אין לרבו רשות עליו ע"כ

(פב) יאוש ל' זה אי מהני בחוב שי"ל על חבירו כתב מוהריק"ו שו' ג' בשם תשו' לרבינו בנימין ז"ל שכתב ז"ל ואפי' נתייאש ראובן מאותו חוב ואמר וי לחסרון כיס אין בכך כלום ואין זה יאוש לגבי חוב ע"כ וכ' שהסמ"ג והתו' ז"ל חלוקים עליו שהקשו דאמאי אצטריך קרא לפטור שטרות מאונאה וכן מפדיון הבן תיפוק ליה דאין קנין שטרות מדאוריי' אלא מדרבנן כדמוכח בפרק מי שמת ותירצו דאצטריך קרא להיכא שמצא שטרות לאחר יאוש ואח"כ מכר השטר לבעליו שהשטר יוצא על שמו דכה"ג הקנין דאורייתא כיון שהשטר נכתב על שמו ואהא אצטריך למעוטינהו מאונאה ומפדיון הבן ע"כ ש"מ דמהני יאוש לענין חוב הפך דברי הרב ז"ל ושם צדד לתווך השלום ביניהם דגם הרב אזיל ומודה דמהני יאוש לענין חוב בדבר שסתמא הוי יאוש ע"ש ובתשו' מהרימ"ט ח"א ס"י

(פג) יהיו לפלוני לשון זה כתבו הרשב"א והר"ן ז"ל בפ"ק דגיטין בשם הירושלמי דלשון נכסי יהיו לפ' הוי לשון מתנה וכתב רבינו הר"ב כנה"ג סי' רנ"ג דהיינו דוקא בש"מ אבל לא בבריא ואפי' בש"מ דוקא במתנת ש"מ דהוי בכולה אבל במקצת שדין מתנת בריא יש לה לא הוי ל' מתנה דומיא דל' הנחה להרא"ש דבש"מ הוי מתנה ובבריא לא הוי מתנה ועיין במהרש"ך ח"נ סי' כ"ד ותשו' הרד"ך בית ל' ח"ב ועיין בספר נאמן שמואל דק"מ ע"ב מ"ש בזה ועוד ע"ש סי' קי"ג שהעלה לענין הלכה דאע"ג דלשון יהיו לפ' לשון מתנה וה"ה שיקח פ' מ"מ אם אמר יהיו ביד פ' בתורת פקדון קאמר ע"ש וע' בשי למורא סי' מ"ז דף נ"ג ריש ע"א

(פד) יושמו כתב מהרשד"ם בחא"ח סי' ל"ה על שטר ש"מ שכתוב בו יושמו מנכסיו נ' אלפים לבנים בריוח לישיבה פ' אם יש סמיכות בדברי הש"מ שכתב יושמו ולא כתב לשון נתינה או הנחה או חלוקה הנמצא בספרי הפוסקים וכתב ונראה בעיני שלשון יפה הוא ומועיל כה"ג כמו שמועיל לשון הנחה לדעת הרא"ש וכל הלשונות אינו מוכרח שימצאו בלשון הפוסקים וראוי לדון הענין כפי כונת המצוה ע"כ

(פה) יהנה פלוני מנכסי או יעמוד או יראה או ישען מבעיא בפ' מי שמת ולא אפשיטא וכתב מרן בס' רנ"ג דאפי' באומר נכסי לפ' שיעמוד בהן או שישען אינו כלום

(פו) יחלוק פ' בנכסי בפ' המוכר את הבית דס"ג פשיטא יחלוק יחלוק פ' בנכסי מתנה הוי וכ' מהר"ם אלשיך ז"ל סי' ד' דאע"ג דבאחר הוי לשון מתנה ליורש אפשר דהוי ל' ירושה ואפ"ה אם נתן לבנות בל' זה ואמר שאפי' אם תלד אשתו זכר שישארו הבנות בחלקן ולא ירש הבן ל' מתנה הוא ועיין בבני שמואל סי' נ"ט שכתב דלשון יחלוק הוי דוקא לשון מתנה ובתשו' הר"ב פרח מ"א סי' ס"ז דקל"ג ריש ע"א הביא תשו' הרשב"א בח"ב סי' רט"ו על מי שצוה לפני מותו שהי"ל בן א' הנקרא לוי ובן אחר הנקרא שמעון ומת והניח בן וב' בנות וצוה לחלוק הבתים שהיו לו לבניו שאלו לו ומי הם בניך וא"ל בני לוי ובני שמעון בני ורחל ולאה ובן הבת רוצה לזכות בחלק בנות הבן והן טוענות שלהן כיון לזכות לפי שאמר בני בל' רבים והשיב הרשב"א הדין עם הבנות כו' עד ועוד שמה שפירש ואמר שכונתו גם לרחל ולאה כל זה מורה שלא מכח ירושה קאמר אלא מכח מתנה שהבנות אינן נוטלות מכח ירוש' ע"כ והוקשה להרב על דברי הרשב"א דלמה הוצרך להכריח שמכח מתנה קאמר ולא מכח ירושה דבנות אינן נוטלות בתור' ירושה ולמה הוצרך לכך והרי תיבת יחלוק הוא ל' מתנה כדאמרינן בפ' המוכר ותי' דל' יחלוקו משמע ב' פנים וכשהוא ראוי ליורשו אמרי' מכח ירושה קאמר וכל שאינו ראוי ליורשו אמרינן דודאי מכח מתנה קאמר עכ"ד ומתשו' זו ראיה לדברי הר"ם אלשיך ז"ל ומהתימה על הרב פמ"א שלא זכר תשו' זו של מהר"ם אלשיך וגם הרימ"ט ח"מ סי' ע"א הסכים בזה ועיין בתשו' תורת חסד סי' ר"ל עוד בענין ל' זה ובתשו' מהרי"א סס"י קצ"ד וע' בתשו' ס' בני משה סי' נ' ומהרא"ש סי' פ"ג דק"ה ע"ב בלשון לקחת בעד ירושה אי בוי ל' מתנה

(פז) יחסין או ירש בפ' מי שמת אהא דאמר ר"ש יטול יזכה כו' כולן לשון מתנה הן במתניתא תנא אף יחסין ויירת בראוי ליורשו ור"י בן ברוקה היא וכתב מרן סי' רנ"ג שכתב רבינו ירוחם ז"ל בשם הרמב"ן ביחסין וירש אם אינו ראוי ליורשו נוטלן משום מתנה ואם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה וצ"ע וע' בכגה"ג הביא להקת הפוסקים שדחו דברי רבינו ירוחם ז"ל וכ' שם בשם מהרשד"מ ח"מ סי' שנ"ו דאפי' לדברי רבינו ירוחם ז"ל בלשון מנחיל פשיטא דלא אמר כלום דלא הוי ל' מתנה כלל דבפ' נחל ות נחלה כתיב לראוי לירש וכמו שמבואר במקרא

(פח) יטול פ' כל נכסי יזכה יחזיק יקנה כולן ל' מתנה הן פ' מי שמת דקמ"א וכתבו התוס' ז"ל שם ד"ה ולימא ליה תימא דאמאי נקט כר"י בן ברוקא דאפי' רבנן מודו דבלשון מתנה מועיל וי"ל דכיון דראוי ליורשו והוא לא הזכיר ל' מתנה א"כ בירושה קאמר ע"כ ש"מ דס"ל להתוס' ז"ל דאע"ג דלאחר לשון יטול לשון מתנה הוא ליורש לשון יטול הוי ל' ירוש' ומכאן סייעתא לתשו' מהר"ם אלשיך שכתבנו לעיל בל' יחלוק שכ' בסי' ד' דאע"ג דבאחר הוי לשון מתנה ליורש אפשר דהוי ל' ירושה ודוק ועיין במהר"ם אלשיך סי' י"ב מה שכתב בל' יקח פ' דהוי כמו יטול ע"ש

(פט) יפול שטר ש"מ שכתוב בו יפול כך וכך לאחיו הזכרים יפול אין זה ל' מתנה אלא ל' ירושה כמו אשר תפול להם בנחלה כמ"ש הרא"ש כלל פ"ד סס"י ה':