קהלת יעקב - ב רעד

בו ולהרשב"א אף בבית זה אם נפל אסור ליכנס והריטב"א ז"ל בחידושיו דחה דברי הרשב"א ז"ל וס"ל דאם נפל מותר ליכנס בו והביא ראיה ממ"ש במדרש קהלת אם יבואון אל מנוחתי למלוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת א"ר יאודה בשם ריב"ל משל למלך שכעס על בנו דחפו והוציאו חוץ לפלטין שלו ונשבע שלא יכנס בנו לפלטין מה עשה היתה בנויה וסתרה וחזר ובנאה והכניסו נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו ע"כ. וזו היא סברא ג' דלהריטב"א אפי' באומר קונם לביתך אם נפל ובנאו מותר ליכנס בו שהרי אין חילוק בין אומר קונם לביתך לאומר קונם לביתו דבב' מת ומכרו מותר וה"ה נפל ועיין בזה באורך בספר הבהיר משנה למלך הלכו' גירושין פ"ח הל' י"א ובספר מחנה אפרים הלכות נדרים סימן ל"א ובמהרש"ך ח"ב קונטרס אחרון סימן ז' דף י'

(סה) זרת בל' בני אדם כתב הרשב"א ח"ב סי' רל"ג אם חייב עצמו ליתן זרת של בגד נותן לו זרת של קנה שהבגדים נמדדים בקנה המדה קטנה ואם מכר או נתן לו זרת בקרקע נותן לו זרת גדול כזרת מדת הקרקע הנהוגה והיכא דאינו נותן לו גוף הקרקע אלא שהרשהו לפתוח חלון על חצרו יתן לו כזרת בינוני של כל אדם שאין שייכות כאן לזרתות של קנה המדות הללו. וזרת של תורה נתבאר בח' ל' תורה ע"ש ובתשו' ח"א סי' תשל"ה

(סו) זכייה בספ"ק דגיטין אמרי' דל' הולך במתנה לאו כזכי דמי ואמרי' התם גבי הולך מנה לפ' והלך ומצאו שמת יתן ליורשיו ואוקמוה בש"מ ופרש"י דש"מ הולך דידיה כזכי דמי ולפיכך יתן ליורשיו שהרי זכה אביהם בחייו ומדברי התו' שם ד"ה הא בש"מ משמע דפליגי ארש"י ז"ל ולא ס"ל דהולך בש"מ כזכי דמי וע' בזה בארוכה במחנה אפרים ה' זכייה סי' כ"ח

(סז) זרע ש"מ שאמר הבתים יהיו לזרעו. כ' בתשו' מעשה חייא סי' י"ג שהוא לשון מסופק שלפעמים כולל בנים ובנות ולפעמים בנים לחודייהו ואין מוציאין מיד היורש ע"ש הוטב

(סח) זמן כ' מרן הב"י בח"מ סי' ז"ן דכ"ש שכתוב בו זמן הוי כאלו אמר מעכשיו ע"ש ובכנה"ג ח"מ סי' הנז': אות

(סט) חזרה נשאל מהרשד"ם בי"ד סי' קל"א על ראובן שהי' א בא בדרך מצרים ואירע לו שחלל שבת מחמת סכנה וקבל עליו נ"ש ואמר הרי אני מקבל עלי נ"ש כו' שלא לבא עוד למצרים דרך יבשה. אם ל' לבא היא כונתו הליכה וחזרה ממצרים לצפת או הוא דוק' הביאה לבד אבל לא חזרה וכ' שם בסוף התשו' אחר שהביא תשו' הרשב"ץ על מי שנשבע שלא יעשה יין למכור ויש לו עכשיו קצת שהתחיל להקדים ועשאו קודם שישבע שאסור למוכרו אעפ"י של' השבועה הי' שלא יעשה וזה כבר הי' עשוי משום דאזלינן בתר כונת הנודר שנדר מחמת העלילה כו' וה"נ בלי ספק הדעת מחייב לילך אחר כונת הנודר דאף חזרה במשמע כ' עוד וזכר לדבר מאי דאמרי' בגמ' בכמה מקומו' הא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה ופרש"י בעירובין בפ' מי שהוציאוהו ז"ל אלמא אע"ג דלאו שיבה וביאה חדא מילתא היא כיון דתרוייהו משמע שבא מביתו לבית המנוגע דיינינן גזרה שוה מינייהו. ה"נ כיון שהביאה למצרים והחזרה לצפת ת"ו הכל דרך א' היינו ביאה היינו חזרה ע"כ

(ע) חזרה בפ' מי שאחזו דע"ה ע"א ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלו אינה מגורשת ע"מ שהחזיר לי את הנייר ה"ז מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ר חסדא הא מני רשב"ג היא דאמר תתן את דמיה ה"נ אפשר דמפייסי ליה בדמי כו' ש"מ דבתנאי בל' חזרה לאו להחזיר הדבר בעצמו דוקא וחזרת דמים נמי במשמע וע' בתשו' הר"ב עדות ביעקב סי' ס"ח עמד בחקירה זו ולא אתברר ליה וע' בתשו' הריב"ש ס"ס א' דכתב בפשיטו' דצריך להחזיר הדבר בעצמו וצ"ע וע' בכנה"ג ח"מ סי' רמ"ה בהגה"ט אות מ"ג ומ"ז ובתורת אמת סי' ס"ג

(עא) חזרה לדעת רש"י שייך אפי' לרשע מעיקרו דישוב מדרכו הרעה לדעת ר"ת לשון חזרה נאמר למי שהי' צדיק מעיקרו ונעשה רשע ע' בתוס' פ' הפועלים ד"ה אי בד"ת כך כו'

(עב) חתניו כ' רבינו מוהרימ"ט בח"מ סי' כ"ג בשטר צוואת ש"מ שאמר והחנויות ישבו בהן חתני דל' אתני אחתניו הנמצאים קאמר ולא חתניו הבאים לאחר מכאן ומנא תימרא דחתניו דהשתא משמע שהרי באוכל נבלת עוף טהור כתיב והאוכל יכבס בגדיו ובזב כתיב והנוגע במשכבו כו' אלמא אין במשמע בגדיו בגדים שלבש לאחר מכאן. ועיין בספר משנה למלך הל' פרה אדומה ריש פ"ה הרבה להשיב על הרב בזה וע' בתשו' הרא"ש כלל צ"ו סימן ג'

(עב) חתניו בלשון ב"א נכלל בכלל בניו מרדכי בפרק המפקיד סי' רפ"ב משם מהר"ם גבי כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דל"ד בניו אלא ה"ה חתניו דבכלל בניו נינהו ועיין להרב בני אהרן סוף סי' פ"ה שכתב דאין קורין בן רק למי שהוא בנו ממה וע' במ"ש לעיל אות כ"ט

(עג) חוץ כתב הר"ב תורת אמת סי' רכ"ה דיש חילוק בין לשון ע"מ ללשון חוץ כי כשאומר לחברו מתנ' זו לך ע"מ כך וכך הוא כמתנה שאם לא יקיים התנאי תתבטל המתנה וחוזר ליורשיו אבל כשהוא אומר מתנה זו לך חוץ מדבר זה שלא ישתעבד לשום ב"א וכיוצא הוא כאומר שלעולם תהיה מתנתו מתנה לכל שאר הדברים חוץ מאותו דבר שלא יהי' לו שום כח בו ואף אם יעשה אותו דבר לא מפני זה תתבטל מתנתו והביא ראיה לדבריו ממ"ש הרא"ש והרמב"ן ז"ל מההיא דפרק המוכר בבן לוי שמכר שדה לחברו ישראל כו' ע"ש ותמהני דלא היה צריך להביא עצות מרחוק דתלמוד ערוך הוא בריש פרק המגרש באומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ לפ' מפורש שם בהדיא דע"מ תנאה הוא וחוץ שיורא הוא ע"ש

(עד) חתימה ענין שבועה עלה בהסכמה הרב מקור ברוך חתימה דמ"ב דחתימה אינה כביטוי שפתים אבל בענין נזירות אם חתם במודה אני נטה להחמיר ע"ש בארוכה הסכמת רבו ז"ל

(עה) חיוב לשון חיוב בשטר מהני לענין מטבע שאינו נקנה בחליפין שאם כתוב בל' חיוב מהני מ"צ ח"א סי' אב"ג וסי' ס"ה דף רט"ו ועיין ב"ד בח"מ ריש סי' קי"ד

אות

(עו) טוב כתב מרן ז"ל בשם המרדכי שכ' בפרק מי שמת מי שהפקיד מעות אצל חברו וא"ל אם אמות תעשה בהם המוטב שיתנם ליורשים

(עז) טול בפרק התקבל ת"ר טול לי גטי שא לי יהא בידך כולן ל' קבלה הם וכ' ה"ה בפ"ו דגרושין וכתבו קצת מפרשים דדוקא שאמרה לי אבל אם לא א"ל אלא טול גיטי שא גיטי יהא גיטי בידך אינו מספיק ל' זה לקבלה ומיהו התקבל גיטי ממנו נרא' דמהני וכ"כ הרשב"א והרמב"ן ז"ל

(עח) טוב ראובן שהיה חייב לשמעון והמחהו אצל הגוי ולא רצה לקבל וא"ל ראובן אני אהי' לך טוב בעבור