קהלת יעקב - ב רעב

וזה לשון המתנה נתתי לו בקנין גמור בית אחד ולדירתו איזה בית שיבחר בבתים שאני דר הן בבתים העליונים הן בבתים התחתונים צריך לדעת אם יש לו רשות לדור בבית האמצעי. תשובה מהלשון הראשון משמע שנתן לו רשות בכל מקום שירצה ואע"פ שאח"כ כתב הן בעליונו' הן בתחתונו' אין ל' זה ממעט אלא מרחיב ונותן בעין יפה וחוזר וכופל לשון מתנתו ולשון תן שאמר אינו מגרע אלא מבאר ומפרש שאלו היה למעט לא היה כותב הל' הן אלא היה כותב בבתים שאני דר בבתים העליונות או התחתונות שהלשון הזה הי' אפשר לומר שלא בא אלא למעט ולומר דוקא בעליונות ובתחתונו' אבל עכשיו שכתב הן לשון זה תוספת ביאור של עין יפה הוא ולפי זה נמצא דעליונות דקאמר כל העליונות קאמר עליונות ועליונות שבעליונו' ע"כ וע' בתשו' רש"ל סי' מ"ט שכ' בשטר שכתוב בו הן במוחזק הן בראוי ולא כתב כמוחזק כבראוי לטפויי אתא שיטול בכל ראוי כבמוחזק שלא תפול בהם השתנו' כלל. ומהתימה שלא נסתייע מתשובות הרשב"א הנז'

(נג) הרי הוא. לשון זה במקדיש דבר שלב"ל אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל שסובר שאם אמר דבר זה לכשאקחנו יהי' הקדש דחייב לקיים היינו דוקא כשאומר יהי' בל' עתיד אבל אם אמר הרי הוא קדש או הרי הוא לעניים מוד' הרמב"ם שלא אמר כלום תשו' הרב בני שמו' סי' ל"ו

(נד) הרי עלי לשון זה בנזירו' שמשון שאמר הרי עלי נזירו' שמשון אין בלשון הזה קבלת נזירו' אלא צריך שיאמר הריני נזיר כלישנא דמתני' הריני נזיר מן החרצנים כו' הריני כשמשון ב"מ כו' ואשגרת כולה מתני' הכי ריהטא ומתני' קמייתא דתנן אהא ה"ז מיר הוא בשעבר נזיר לפניו. המבי"ט חלק שני סי' רי"ז ובח"ג סי' פ"א כ' דהאומר הריני נשבע בנ"ש אין כאן נזירו' ולא שבועה ע"ש

(נה) הריני לשון זה גבי קדושין כתב מרן באה"ע סימן א ז"ך בשם הריב"ש שכתב בסי' רס"ו שאם אמר הריני נותן לך טבעת זו בתור' קדושין אע"פ שלא אמר הרי את מקודש' לי אין כאן ידים אלא דבור שלם שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתור' קידושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדש' דלא שביק איניש מצוה דנפשי' ומידי דרמיא עליה. ובתשו' הרש"ך חלק שני סי' קכ"ח כ' דה"ה אם אמר ל' אתנהו לך כגון שאמר אם תרצה טבעת זו אתנהו לך בתור' קידושין דהוי כאומר הריני נותנו לך אע"פ דלא אמר ליהוו קדושין וכן כ' בספר דברי ריבות סי' רצ"א בלשון מידי כגון שאמר לה הרי את רוצה החפץ הזה מידי בתור' קידושין אפשר דהוי ל' מידי כאומר הריני שכ' הריב"ש ז"ל. אבל מהריב"ל ס"ג סי' י"ב כ' ז"ל אמר לה קח זה מידי לקדושין והשיב' אני לוקחת אותו בעד קדושין מידך מקודש' גמורה ואם בתשובתה לא אמרה מידך אין חוששין וע' פ"מ ח"ב סי' ב': (נו) הכחשה אם צריך שיאמר דוקא לא כי אלא ביום הכחשה פ' אבל אם לא אמר לא כי לא הויא הכחשה או לאו דוקא עיין בתשו' תורת אמת סי' י"ז ד"ל סע"ג וד' עמד בחקירה זו

אות

(נז) וא"ו כתב הרשד"ם ז"ל חלק אה"ע סי' מ"ח דאפי' לר' יונתן דדריש וא"ו לחלק אינו אלא בלישנא דקרא משום הא דקי"ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן אבל בעלמא בלשון חכמים וכ"ש בלשון בני אדם ודאי לית לן למנקט אלא כמשמעו' הראשון והעיקרו דאמרינן בכל דוכתא ו' מוסיף על ענין ראשון והביא ראי' מהא דגרסי' פ"ב דביצה והביאה הרי"ף בפרק מי שמת ההוא גברא דאמר להו הבו ת' זוזי לפ' ולינסב ברתי כו' וכתב הרי"ף לישנא קמא לישנא דמתנה בין בזוזי בין בברתא הילכך אי בעי תרוייהו שקיל ואי בעי חד מינייהו שקיל ע"כ משמע בהדיא דוא"ו בעלמא להוסיף אתי ולא לחלק וכ"כ מוהריק"ו שורש י' כו' ע"כ. ומהריב"ל בח"ג סימן י"ז כתב שכן הוא דעת הרא"ש ז"ל שכ' במי שאמר אם אבא ואתראה בפני האשה ובפני עדים דתרתי בעינן ולא בחד מינייהו סגי משמע דס"ל דלא אמרינן או קאמר ואע"ג דהלכה כרבי יונתן אפ"ה ס"ל לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד כי היכי דאמרינן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. אמנם נר' דהרשב"א ז"ל פליג עליה שכ' בתשו' הביאה מרן בי"ד סס"י רכ"ח על ראובן שמנה אח בנו חנוך אפוטרו' על נכסיו והשביעו שלא ילוה לשום אדם ממונו כי אם ברשות ראובן ושמעון ועכשיו מת שמעון אם רשאי חנוך להלוות ברשות ראובן והשיב פלוגתא דר"י ור' יאשיה כל מקום שנאמר פ' ופ' כמו אביו ואמו אם משמע שניהם כאחד דוקא או אפי' כל א' בפני עצמו וקי"ל כרבי יונתן דס"ל דמשמע שניהם ומשמע כל א' וא' בפ"ע עד שיפרוט הכ' יחדיו ואף זה כשהשביעו לא השביעו אלא שלא ילוה כ"א ברשו' שניהם או ברשות א' מהם ע"כ וכ"כ בתשו' אחרת כמ"ש הרב שם בסוף התשו' ושם צדד הרב ז"ל לומר דלא פליג הרא"ש על הרשב"א ע"ש ועיין עוד שם בסימן ס"ח בדין גט ובתשו' הרא"ם ח"א סי' נ"ב כתב ג"כ בפשיטו' דבל' בני אדם הוי ו' מוסיף. וכ' בס' תורת אמת סימן נ"ב דמאי דפליגי רבי יונתן ור' יאשיה היינו היכא דכתיב בלשונינו הקדוש ו' שהוי"ו פעם תהי' כונתה חבור ופעם פרוד כאומר או אמנם בל' לעז שאמר פ' אי פ' תיבת אי לעולם מחברת ומדבקת העניינים הנז' עכ"ל אבל נרא' דמהר"י אדרבי סי' קס"א ורצ"ז ומהרש"ך ח"ג סי' ח' ולחם רב סי' צ"ב ומשפט צדק סי' מ"ב פליגי עליה בהא ובענין זה בספרים האחרוני' ע' בס' מחנה אפרים הל' נדרים סימן ל' הביא ראיה מתלמוד דידן פ' שבועות שתים דכ"ד דגם בלשון בני אדם וא"ו לחלק ע"ש. ולע"ד ראיה דבלשון בני אדם נמי משמע שניהם כא' מההיא דפרק המוכר דס"ט אמר ארעא ודקלי מזבינא לך חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין תרי דקלי ולא אמרינן דאו או קאמר ועוד עיין בעיקר ענין זה בשער אפרים סי' קל"ג ובט"ז י"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ט. ובתשו' הרב כמהר"ר צבי ז"ל סי' ד' ובבני חיי א"ח סי' תרכ"ד ובספר כהונת עולם סס"י רכ"ח הל' נדרים ובתשו' נאמן שמואל סי' קי"ו באורך. ובתשו' מהר"י באסאן סי' פ"ב כתב וז"ל וא"ו מערב לכל הכתוב למעלה כדאמרי' בפ' המגרש דפ"ז עלה דחמשה שכתבו כלל בתוך הגט כולן כשרים טופס לכ"א וא' והעדים מלמטה את שהעדים נקרין עמו כשר ומפרש ר"י היכי דמי כלל ה"ד טופס זמן א' לכולם זהו כלל זמן לכ"א וא' זהו טופס ופריך וליחוש כי חתמי סהדי אבתרא הוא דחתמי מי לא תניא עדים חתומים על שאלת שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו ומשני לאו אתמר עלה שאל פסול כלומר שאלו בלא ו' פסול ושאלו בו' כשר ה"נ דכ' ביה פ' ופ' ופ' בו' ש"מ דהו' מערב הזמן הכתוב בראש הגט שיהא חוזר על כל הא' דהא במסקנא זמן לכ"א היינו דכתיב בחד בשבא לכ"א א"כ זמן לכולן אינו אלא הזמן הכתוב בראש הגט וקאי אכולהו ע"י הו' ולא חיישי' משום מחוסר זמן וכשר וכן נמי מצי' בדין ערב שכתוב בתוך השטר ופ' ערב כ' הרב הנמוקי ז"ל בפ' גט פשוט ז"ל אבל כשכתוב ו' מוסיף על ענין ראשון כל אחריות ושעבוד שקבל עליו לוה למלוה קבל עליה נמי הערב וגובים ממשעבדי ע"כ ש"מ שהו' מערבת מש"כ למעלה כאלו נכתב גם למטה ואי קשיא הא דפ' י"ל דקכ"ט גבי היה