קהלת יעקב - ב רע

אלא על קיום המעשה שהוא באמת קרוי הן והביא ראי' לדבריו מדברי הרמב"ם אלו. ואחר המחילה רבה מכת"ר אינה ראיה דטעמו ונמוקו של הרמב"ם שם הוא מהטעם שכתבו התו' שמה שאנו רוצים חשוב הן והרצון בגט זמן הוא שיהיה גט כמ"ש מהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל כמדובר

(לו) גיסו כ' המבי"ט ח"א סי' שי"ג דלענין ירוש' משמעות לשון גיסו הוא בעל אחותו ע"ש היטב. והר"ב כנה"ג ח"מ סי' רפ"ד תמה ע"ז וכתב ולא ידעתי למה לא נאמר שהוא אח אשתו

אות

(לז) דבור כתב מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ב' על חכם שעברו בינו ובין רעהו דברי ריבות וקנטור יען היה רוצה לדרוש והאחר היה מקניטו שלא ידרוש וקפץ בנ"ש ואמר אהא נזיר אם אדבר עמך מכאן ועד עשר שנים אם לא אדבר למחר והן כעת אומר כי לא נתכוון אלא כדי שחבירו ירבה עליו רעים שידרוש והעלה שם הרב שלא כדברי האומר דהנודר שלא לדבר דאין דרוש בכלל דבור אבל בדבור מותר ובדרוש אסור שבלשון בני אדם אם אדבר ר"ל אם אדרוש ע"ש

(לח) דבור כתב מהראנ"ח ח"ב סי' ח' בשם תשו' הגאונים דראובן שנשבע שלא לדבר עם שמעון שמותר לומר ללוי דבר לשמעון כך וכך ע"כ. וכתב הרב שם דאין ללמוד מתשו' זו למי שנשבע שלא יגלה סודו לשמעון דיכול להגיד ללוי ולוי יגלה לשמעון דהתם האסור לא היה אלא מלדבר לשמעון ועל הדבור בפיו קפיד דהוי דרך פרישה ממנו וכל שאינו מדבר לו בפיו שפיר דמי אבל כאן שכונת השבועה הוא כדי שלא יתגלה הסוד יש להסתפק דאסור כיון שמגלה הסוד ואע"פ שאינו מגלה אותו בעצמו דלשון השבועה שנשבע שלא אגלה שלוחו של אדם כמותו והוא הביא ראיה להתיר מאותה ששנינו בשלהי פרק אין בין המודר השאילני פרתך א"ל אינה פנויה קונם שדי שאיני חורש בה אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרים כו' והכא כונת הנדר היתה שלא יהנה מפרתו ועם כל זה הוא נהנה ממנו ע"י אחר ובנדון זה נמי דרכו של איש לגלות סודו מעצמו וכשנשבע שלא אגלה אין במשמע ובכלל האסו' אלא שלא יגלה הוא

(לט) דבור כתב הרב חוות יאיר סי' קצ"ד על מ"ש הרמב"ם פ"ו מה' נדרים מי שנשבע או נדר שלא לדבר עם חבירו יכול לכתוב לו ע"י כתב דהיינו דוקא בנדרי' דאזלינן בהו אחר לשון בני אדם ודבור אינו מענין כתיבה אבל לענין קיום הדבר לעצמו או לחבירו הכתיבה בכלל דבור אף שלא הוציא בשפתיו כלל וקי"ל כותב ד"ת צריך לברך ברכת התורה דכתי' המלות הוי כאלו דברם ועיין בכנה"ג י"ד סימן של"ד ובמשפטי שמואל סי' ק"א ובלקט הקמח ה' נזירות סי' י"ב בה' קטנות

(מ) דיינים ובירורים לשון בירורים משמע על פשרה ולשון דיינים משמעותו לדין דוקא. עיין בתשובת מהרא"ש סי' ע"א בתוך השאלה בארוכה

(מא) דין ודברים אין לי על שדה זו לשון זה גרוע הוא ולא מהני מחילה אם לא בקנין וכתב מרן הב"י ח"מ סס"י קצ"ה בשם הרשב"א ז"ל דלשון דין ודברים שאמרו בגמ' דמועיל כשקנו מידו קבלתי ממורי רבי' יונה ז"ל דדוקא כשהקנין בא באחרונה כגון שאמר דין ודברים אין לי על שדה זו ואח"כ קנו מידו שהקנין מתקן ומקנה גוף הקרקע אבל באומר קנו ממני שאין לי דין ודברים על שדה זו בזה ודאי לא קנו ממנו אלא מדין ודברים ולא מגופא של קרקע ע"כ וכ"כ שם בשם תשובות המיוחסות להרמב"ן סי' ס"ז ועיין בס' עדות ביעקב סי' ק"ן דף רכ"ח סוף ע"ב חילק הרב ז"ל החילוק מדעתו ולא זכר שר דברי הרשב"א ז"ל ע"ש. ועיין בתשו' פרח מ"א התשו' קשות על תשו' זו בסי' וכתב בתורת אמת סי' קל"ג דכל שבשטר כתוב קנין באחרונה די וא"צ לדעת אם היה הקנין באחרונה בודאי ועיין בכנה"ג ח"מ סי' ע"ז בהגב"י אות י"א בדין שכתב הרא"ש על שטר שהיה כתוב בו שנתחייב ראו' בשבועה סך מה לשלם לכל מי שמוציאו עליו דאפי' את"ל דמן הדין לא הי' חייב מכח השעבוד של השטר לחוד כיון דלא נזכר בו שם המלו' מ"מ חייב מכח השבועה וכתב הסמ"ע דדוקא הת' דבתתיל' חיובו נשתעבד בשבועה מש"ה צריך לקיים שבועתו אבל היכא ששעבודו היה מתחלה ואח"כ נשבע לשלם כיון דחוב ליתא גם השבועה ליתא והרב ז"ל כתב שם ואינו נראה בעיני אלא דאף אם נשבע אחר שעבודו חייב לקיים שבועתו ודוק

(מב) דגה בלשון תורה משמע גדולים וקטנים ובלשון בני אדם קורין דג לגדול ודנה לקטנים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכי אמר דג דגה אסו' בשניהם גמ' פ"ו דנדרים דף נ"א ע"ב

(מג) דרה עיין בתשובת הריב"ש סימן על גט א' שהיה כתוב בו אנת אנתתי פלונית הדרה בתלמוס'. כו' וכתב בסוף דבריו וידעתי כי רוב' דעלמא יבינו לשון הדרה מלרע שר"ל עכשיו עש"ב ועיין מ"ש הריב"ל ח"א כלל ד' דס"ה ע"א ובס' מכתב אליהו דל"ה ע"ד והרדב"ז בחדשות סי' תמ"א כתב ואע"פ שנראה מדבריו דטפי עדיף שלא לכתוב הדרה במקום פ' לפי שיש מקצת המון העם שאין מבינים זה הלשון אלא הדרה עתה. מ"מ מסתברא לי שיותר נכון הוא לכתוב כן, לצאת ידי האומרים שהמקום מעכב ולא נחוש להמון העם שאין מבינים בזה הלשון

(מד) דלא כטופסי דשטרי דאמרינן בפ' ח"ה דף מ"ד א"ר חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. כתב הרשב"ץ ז"ל בפי' הכתוב' וז"ל נר' שר"ל שלא נוכל לומר שכל מה שנכתב בשטר זה לא צויתי מזה כלום אלא שהסופר יש לו טופסים ומהם הוא רואה וכותב ע"כ הוא מקבל שאין זה השטר כטופסי דשטרי ורבי' יונה ז"ל פירש דלא כטופסי דשטרי פירוש שלא יוכל לטעון לא לשעבוד גמור נתכוונתי אלא לשופרא דשטרי ולסמוך על מה שיש בדעתי לפרוע מעות או מטלטלי' או קרקעות בני חורין וזה שכתבתי בשטר הוא כמו שכותבים הסופרים בטופס השטרות מה שלא שמעו מן הלוה לכך הוא מפרש דלא כטופסי דשטרי שלשעבוד גמור נתכוון והרמב"ן ז"ל שם בפרק ח"ה כתב בשם רבינו סעדיה ז"ל, דלא כטופסי דשטרי מפני שטופסי השטרות ונוסחתם הוא להיו' בעל השטר על התחתונה לכך כותבי' כן לומר שלא יהא שטר זה כן שתהא ידו על התחתונה אלא על העליונה. וכתב מהראנ"ח בח"א סי' כ"א שדברי רבינו סעדיא אלה אינן מוסכמים מכל הפוסקים שרשב"ם ז"ל כתב שם בפ' ח"ה דלא כטופסי דשטרי הוא שטר העשוי להעתיק ממנו שטרות ואין בו ממש נר' דדעתו דמש"ה כותבי' דלא כט"ד דלא נדון אותו כטופס בעלמא דלא נכתב לגבות בו. והרמב"ן עצמו שכת' בפירושיו דברי ר"ס ז"ל כתב בעל התרומות משמו טעם אחר וז"ל וטופסי דשטרי פי' הוא שטר העשוי להעתיק ממנו ולא נכתב לגבות בו ואין בו ממש והודיענו שזה נכתב לגבות בו ובשר"ס ז"ל כתב כו' ולפי' זה א"צ לכתוב במקנה מטלטלי אגב מקרקעי לשון זה אלא שהורגלו לכתוב דלא כטופסי כאדם המתחיל בדבר ומסיימו ע"כ והטור בסימן קי"ב כתב דלא כטופסי דשטרות שנכתב לשם שעבוד ולא שטופס שטרות כך הוה ועיין עוד בזה בתשובות מהרימ"ט ח"א סו' קכ"ב דף קנ"ט ע"ג: