קהלת יעקב - ב רסט

סימן ל"ד דאע"ג דמצינו דקרו אינשי לחד ברא בני כל היכא דאיכא בנים וצודק בהם לשון בני בפשיטות ודאי לא אמרינן דלשון בני דקאמר דכיון על א' מהם וכן מצאתי בפירוש בנ"י ז"ל פ' מי שמת ז"ל והדבר ידוע שהאומר נכסי לבני או לבנותי כולם בכלל ואפי' הם מאה ולא אמרי' בהא מיעוט רבים שנים

(כה) בלבד נסתפקתי באומר ה"ז גיטך ובלבד שתתן לי וכך אי לשון ובלבד הוי כמו ע"מ והוי תנאה או"ד לאו תנאה הוא ואפשר להביא ראי' מההיא דפ' אלו נדרים המודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות א"ל הרי המעות האלו נתונים ליך ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן. ואמרי' בגמ' א"ר ל"ש אלא דא"ל ע"מ שאין לבעליך רשות בהן כו' אלמא משמע לי' לרב דלשון ובלבד הוי כאומר ע"מ

(כו) בני בנים. כתב הרא"ש כלל פ"ב סי' ד' עלה דאמרי' בגמ' ההוא דאמר נכסי לבני הו"ל ברא ובר ברא קרו אינשי לבר ברא ברא או"ל ומסיק דלא קרי אינשי לב"ב ברא דאע"ג דאמרי' בעלמא בני בנים הרי הם כבנים בלשון בני אדם אין בני בנים כבנים וע' בס' משכנות יעקב בפרט זה דף קע"ו ע"ב וכתב הנ"י ז"ל והיכא שאין לו בנים ויש לו ב"ב וי"ל בנות ואמר נכסי לבני מספקא לן אי משום ב"ב קאמר או משום בנות ודעת רבותי ז"ל דמשום בני בנים קאמר שהם ראוים ליורשו ועומדים במקום בנים

(כז) בן בן בנו. דהיינו דור ד' כתב המבי"ט ח"א סי' ך' דקרו אינשי לב"ב בנו בן בנו והביא ראי' וע' בשבות יעקב ח"א סי' קע"ג שחלק עליו

(כח) בקשה כתב מהרא"י ז"ל סי' צ"ט על ש"מ שאמר לבנו אבקשך שאם יזמין ה' ליתומה פלוני' זיוג נאה שתניח לה מה שהיא חייבת שנראה לשון צואה אע"פ שאמר בלשון בקשה ומה שאמר כן הוא כדי לזרזו ולקיים הדבר שיעש' הדבר בעין יפה ולא ע"י מריבה כאשר לבבו חפץ לגמרי בדבר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב קח נא את בנך את יחידך ודרז"ל אין נא אלא לשון בקשה שאמר הקב"ה עמוד לי בזה שלא יאמרו הראשונים לא הי' בהם ממש אע"ג דמצוה גמורה היתה דילפינן מיני' פ"ק דפסחים זריזין מקדימים למצות ובסוף התשו' גמגם בדבר ע"ש הביאו מרן הב"י סוף סימן רנ"ג

(כט) בן כתב מרן ז"ל ח"מ סי' רמ"ז בשם תשו' מיי' שאם כתב שטר מתנה לבן אשתו וכתוב בו תנו לבני שפיר דמי ע"כ ועיין בתוס' פסחים פ' מקום שנהגו דנ"ד ד"ה אלה בני שעיר שכתבו וז"ל לא מצי' בכל התורה שיקרא לבן אשתו בנו ע"כ וכ"כ בפסקי התוס' שם ז"ל בן אשתו אינו קורא אותו בנו בן בנו קורא אותו בנו ונרא' דלשון תורה לחוד ולשון הדיוט לחוד ומה שכתבו בן אשתו אינו קורא אותו בנו היינו בלשון תורה וכן נרא' מדסיימי לומר בן בנו קורא אותו בנו דהיינו ודאי בלשון תורה דאלו בלשון הדיוט הא אמרו בפרק י"נ לא קרו אינשי לבר ברא ברא כנז"ל אבל בלשון הדיוט קורא לבן אשתו דכגופו דמיא בנו שפיר וק"ל

(ל) בפני נכתב כתב הר"ב כנה"ג באה"ע סי' קמ"ב בשם הר"ש ן' וילייסיד דכתב דשליח הגט יכול להיות סופר ושפיר קרינן ביה בפני נכתב כדדרשו בפ' טרף בקלפי ושחט אותה לפניו דאלעזר שוחטה ולפניו ר"ל שלא יסיח דעתו ממנה והרב גמגם בזה ע"ש: (לא) בשר כתב המבי"ט ח"א רנ"ח על מי שנשבע שלא יקנה לשבת אלא חצי חתיכת בשר דמותר לקנות בשר עוף ביותר מחצי חתי' או אפי' עוף שלם אחר שיקנה החצי חתיכת בשר ע"ש: אות

(לב) גט כתב הריב"ש ז"ל סי' ד"ש שאם הסכימו הקהל שכל שטר שלא מכ"י הסופר של העיר לא יהא לו דין שטר אין גט אשה במשמע והטעם כתב הרא"ם ח"א סימן ס"ו דאע"פ דמצי' דשטר אקרי גט גט לא מצי' דאקרי שטר ורבינו הר"ב כנה"ג בי"ד סי' רל"ז הגה"ט ס"ק י"ח כתב ונ"ל דה"ה לגט שחרור ע"כ ובפ"ק דקידו' שנינו קונה את עצמו בכסף ובשטר והיינו גט שחרור ובפ"ק דגיטין תנן תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי וע' במ"ש התוס' ביבמות דל"א ע"ב ד"ה והא עבדא. עוד עלה ונסתפק שם אם הסכימו גם בגט אם גט שחרור במשמע כיון שיש לו שם לווי כדאמרי' הנודר מן הירק מותר בירקות השדה מפני שי"ל שם לווי וכן הנודר מן המצה מותר במצה עשירה כמ"ש הריב"ש סי' שצ"ה. והמבי"ט ז"ל בח"ג סי' ט"ל כתב הסכמה שכתב בה שכל מין שטר שימצא כתוב שיהא פסול שנכלל בזה כל כתב ב"ד ועדים ושטרי שדוכין וקדו' ופרוזבול ע"כ הרי שאע"פ שכל אלו יש להם שם לווי נכללים בשם שטר ויש לדחות דשאני התם שכתוב בהסכמ' שכל מין שטר שימצא וצ"ע ע"כ ולע"ד עיין במהריק"ו ז"ל שו' ז' שכתב ז"ל ומ"מ אפשר דצדקה בסתם לא אקרי ואפי' בלשון חכמים כדמחלק תלמודא עפר שריפה אקרי עפר סתמא לא אקרי ואף אנו נאמר צדקה דפדיון שבויים אקרי צדקה סתם לא אקרי ע"כ ואף כי בשורש ד' כתב הפך מזה כבר העלה ארוכה לדבריו בספר מוצל מאש ח"א סי' ח' ע"ש ועיין בל"ח

(לג) גט כתב המבי"ט ח"ג סי' קכ"ב ז"ל ראובן קבל נ"ש אם יגרש את ארוסתו תוך י' שנים והיה רוצה ללכת למדינת הים והתרתי לו שיכתוב גט זמן על תנאי מפני כי מה שקבל אם יגרש משמעותו הוא אם יגרש גט כריתות דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם וגט זמן אינו בכלל הגזירות אולי יחזור קודם הזמן ואפי' שלא יחזור ותשאר גרושה אינו נזירות כי לא קבל אם יגרש אלא על גט גירושין לחלוטין מתחלה ע"כ והר"ב כנה"ג ז"ל בי"ד סי' רי"ז כתב ז"ל ומינ' דאם נתן גט זמן והוא נשבע לתת גט אינו יוצא י"ח שבועתו והוא מן התימא

(לד) גוי מסל"ת שאמר הנער קאר"ה אוגל' אן נהרג לשון זה מורה דעל הידוע ביניהם הוא שאמר דאל"כ היל"ל נער א' קאר"ה אוגלא"ן פ"מ ח"א סי' מ"ג ובמהרי"ט בשניות סי' ל"ו התיר במי שאמר הרגו את שאשאק אעפ"י שלא הזכיר שום א' מג' שמות הנועדים ונודעים שמו ושם אביו ושם עירו ע"ש וכ"כ מהרשד"ם בא"ה ס"י בעדות שנאמר בו היהודי זבולון בלי הזכרת שום שם אחר דמסתמא על הידוע ביניהם קאמר דאל"כ היל"ל יהודי א' שמו זבולון ועיין במהרימ"ט ח"ב סי' כ"ג גוי מסל"ת שאמר הספינה שהי' בו ר' נטבעה לשון זה מוכיח מעצמו שהיה שם ראובן בשעת הטביעה והוא יודע בודאי ולא שעפ"י ידיעת הנסיעה הוא אומר שא"כ היל"ל נטבעה הספינ' פ' שאז אף שאנו יודעים שבאותה הספינה נסע בה ראובן היינו חוששין שמא יצא מהספינה ההיא כ"כ הרב פ"מ ח"ב סי' ק"ל

(לה) גט זמן כתב מהריב"ל ס"א דנ"ז שצ"ל בזה הלשון אם לא יבא יהא גט ואם יבא לא יהא גט שהרצון בגט זמן הוא שיהיה גט ומה שאנו רוצים חשוב הן כמ"ש התוס' ז"ל בפרק האומר. וכן מתבאר מדברי מהרשד"ם ז"ל בס' הגט ע"ש ולע"ד זה טעם דברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' גירושין שכתב ז"ל הרוצה לגרש על תנאי כו' כיצד כגון שיאמר לה אם לא באתי מכאן ועד ל"י הרי זה גט ואם באתי בתוך ל"י לא יהא גט ע"כ. וראיתי לרבינו מהר"י רוזאניס ז"ל שכתב בה' אישות פ"ו ה"א דהא דבעינן הן קודם ללאו אין אנו מקפידים על לשון התנאי