קהלת יעקב - ב רסח

חולק לזה שם דאין לראשון אלא אכילת פירות ולשני יש לו גוף ופירות באופן שהב' עיקר והראשון טפל בל' אחריך עש"ב וע' בזה בתשו' עדות ביעקב סי' ע'

(יד) אכסדרה אם מכר לחבירו בית ויש בפניה אכסדר' הפונה לחצר ולא כ' לו בשטר המכר כי אם הבית והחצר. גם האכסדרה בכלל חצר הוא כמו ששנינו פ"ח דעירובין החצר והאכסדרה מצטרפין לד"א עדות ביעקב סי' פ"ט

(טו) אריות באריות שכתוב בשטר כ' מהרש"ך ב' סי' ק"נ דר"ל באותו מטבע עצמו לא לענין עליה ע"ש: (עז) אעשה בפ' השולח ת"ר עשיתי פ' עבדי בן חורין עשוי ב"ח הרי הוא ב"ח הרי הוא ב"ח אעשנו ב"ח ר' אומר קנה וחכ"א לא קנה וכתב הטור ח"מ סי' רס"ז בשם הרמ"ה דוקא אמר אעשנו לא קנה אבל אם כתב יהא ב"ח קנה דאעשנו לישנא דהבטחה הוא להבא אבל יהא ב"ח לאו לשון הבטחה הוא אלא לשון שחרור וכל הני לישני מהני בשכיב מרע אפי' ע"פ דדברי ש"מ ככתובים וכמ"ד ע"כ. וכתב הר"ב מחנה אפרים בה' עבדים דאע"ג דאמרינן בפ' מי שמת האומר יטול פ' יזכה יחזיק יקנה כולן לשון מתנה וכתבו הרמב"ן והרמ"ה ז"ל דהיינו דוקא בש"מ כיון שהוא מדבר לאחר מיתה ל' אעשנו לא דמי להני דאעשנו משמע דהוא יעשה אותו והיאך יעש' אותו ב"ח לאחר מיתה ומש"ה אף דכל הני לישני מהני בש"מ אעשנו לא מהני בש"מ

(טוב) ארשתיך ל' זה סתם אם אמר לאשה ולא אמר ארשתיך לי יש מי שר"ל דהויין ידים מוכיחות ומקודשת והר"ם אלשקאר סימן צ"ט וקי"ד חלק עליו וע' במהריב"ל ח"א כלל ג' סי' ח' שכ' שאם קראה הארוס ארוסתי אע"פ שלא אמר לי חוששין לקדושין להצריכה גט והיכא דאמרה היא בשביל ראובן כהי' ארוס שלה נרא' מדבריו בס"ג סי' י"ב דאין לחוש

(יח) אתה כ' מרן הב"י ז"ל בטור ח"מ סי' ר"ז מחודשי' י"ז ז"ל כ' הריטב"א בתשו' בשם הרמ"ה גבי הא דאמרינן לי ולא ליורשי. ש"מ דהא דתנן הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה מביא לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי שלא נתקיים התנאי אא"כ מביא המוכר בעצמו ונותן ללוקח מדקאמר אתה דלי ולא ליורשי ואתה ולא יורשיך נמי משמע ע"כ וכ"כ רבונו ירוחם בשם הרשב"א הביאו מרן שם מחודשים כ"ז ע"ש ובמהרש"ך ב' סל"ב ומצאתי להריטב"א ז"ל בחי' מציעא עלה דהך מתני' דאם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי שכ' ז"ל יש מפרשים שאם מת א' מהם שוב אינו יכול לקיים תנאו וזוכה הלוקח בקרקע דאתה ולא יורשיך לי ולא ליורשי משמע וכ"כ הרמ"ה ואינו נכון שלא נאמרו דברים הללו אלא גבי גט או ליתן מתנה דמדעתי' יהיב ומגרש ודלמא קפיד בל' תנאו אבל היכא דהוי דרך מכר ובמי שקונ' עצמו אנן סהדי דליכא קנסא אלא כשלא באו המעות לידו או ליד יורשיו אבל כל שפרע המוכר או יורשיו ללוקח או ליורשיו זכה ע"כ וע' לקמן באות הלמד עוד בזה

אות

(יט) באי כחו דכתבי בשטרות כתב מהראנ"ח סי', ק"י דלשון באי כחו אף לקוחו' נמי במשמע וכדאמרי' בעלמא לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה וכ"כ הרי"ף ז"ל בתשו' על מי שהאמין בשטר הוא וכל באי כחו היורשים ומקבל מתנה נמי בכלל אבל אם אמר הוא ויורשיו לא האמין אלא יורשיו בלבד אבל לא מקבל מתנה ולוקח ע"כ ועיין בטח"מ סי' ק"ו שכתב בשם בעל התרומו' ז"ל דבמשמעות באי כחו הם בית דין ע"כ וע' במהרש"ך ח"א סי' י"ב עוד בזה ועיין בגינת ורדים ח"מ כלל ג' סי' ל"א דב"ח אינו בכלל ב"כ ע"ש וע' במהרי"א סי' רנ"ט דכתב דב"ח בכלל ב"כ ע"ש ומוהראנ"ח ח"א סי' ס"ו דף קי"א דפקירו או שלוחו או בן ביתו הנושא ונותן בממונו הכל קרויין באי כחו

(כ) בגדים כ' בתשו' משפטי שמואל סי' כ"ח על קהל שהסכימו שלא ילבשו בגדי משי אף טאבי שרובו משי ומעוטו צמר במשמע ע"ש והנודר מבגדים ומלבושים אין צמידים של זהב בכלל כה"ג מהר"י וייל סי' קמ"ד

(כא) בטל בריש פרק השולח אמר אביי בטל ב' לשונות משמע משמע בטל מעיקרא ומשמע דליבטיל גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר גבי מתנ' לישנא דמהני ביה קאמר ועד"ז כתב הריטב"א ז"ל בריש פרק הכותב עלה דאמרי' האומר שדה זו אין לי עסק בה ז"ל ואומר רבינו ז"ל דמתני' כשאומר כן בלשון סילוק וגילה דעתו שאומר בלשון הקנאה אבל באומר כן בלשון הודא' פשיטא דמהני ואפי' כשאומר כן בלשון סתם ולא גילה דעתו אם בלשון הודא' אם בלשון הקנא' זוכה הוא מדין הודאה כיון שפשוטו של לשון הכי משמע. ולשון חכמים כך הוא הרי את מקודשת לי שר"ל הרי את תהא מקודשת שזה הלשון וכיוצא בו משמע לשעבר ולהבא וזוכה הוא באיזה שיזכה יותר וכדאמרי' בפרק השולח ע"כ. ובהא ניחא לי מה שהק' מהרימ"ט בההיא דפ' השולח דמשני רב אשי עבדי עבדי שהי' כבר עם ההיא דדרשו חז"ל והשמותי את מקדשכם אע"פ שהם שוממים הם עומדים בקדושתם ולימא מקדשכם שהי' כבר. אמנם יר' דודאי דעבדי משמע הכי ומשמע הכי משמע עבדי השתא ומשמע עבדי שהי' כבר ואמר ר' אשי דגבי שחרור דדמי למתנה מסתמא לישנא דמהני קאמר וק"ל. וחילוק בין אומר בטלה היא להרי היא בטלה עיין הראב"ד ריש פ"ד דזכייה

(כב) בית הכנסת כתב המבי"ט ח"א צ"ב על מי שנשבע שלא להתפלל בבה"כ דמותר לו להתפלל במעבר ב"ה שהוא מקורה כ"ה עם כ"ה כדין הנודר מן הבית דמן האגף ולפנים אסור מן האגף ולחוץ מותר ע"ש

(כג) בנים האומר דבר זה לבני יש להסתפק אי קאי אבנים שיש לו דוקא עכשיו או גם לבנים הבאים לו לאחר מכאן וכיוצא בזה נסתפק מהרי"ט בח"מ סי' כ"ג והתו' בב"ב דס"ג ע"א ד"ה ואמאי כתבו על מאי דאמרינן דבן לוי שמכר קרקע לישראל וא"ל ע"מ שהמעשר א' לי ולבני אם מת יתן לבניו רבינו יצחק פי' דיתן לבניו היינו אפי' הבאים לאחר מכאן ורי"א דשמא לבניו שהן בעולם קאמר

כד) בן בפ' מי שמת דקמ"ג ההוא דאמר נכסי לבני הו"ל ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בני ולסלוקי לברת' מעשור קאתי או דילמא לא קרו אינשי לברא בני ולמשכ' לברתא במתנה קאתי אמר רבא קרו אינשי לחד ברא בני דכתיב ובני פלוא אליאב. וכ' מרן ז"ל בס"ס רפ"א בשם תשו' הריטב"א שנשאל על ראובן שהיו לו ב' בנים ובני בן ג' שהיה לו בנים ובנות ובשעת מיתתו ציוה שיתנו מנכסיו שליש שליש לב' בניו החיים ושליש לבני בנו הנפטר אם יש לבנות הנקבות חלק באותו שליש והשיב אין לבנות חלק באותו שליש שה"ז גילה דעתו שמחלק נכסיו כדרך שהם ראוים ליורשו ועוד דאמרי' בפ' י"נ דקרו אינשי לחד ברא בני ולא הויא ברתא בכלל ע"כ. והיכא שאין לו בנים כ"א בנות ואמר נכסי לבני כתב המבי"ט ח"א סי' ק"ו דבנות בכלל דהא דאמרי' האומר לבני אין הבנות בכלל היינו דוקא בדאית ליה בנים אבל אם אין לו בנים אלא בנות הרי הוא כיש לו בנים וחייבים לקיים תנאו. ומהראנ"ח כתב בח"ב