קהלת יעקב - ב רסו

אצלו מיד והרחוקים אחר ג' ימים ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסים מיד ודן מזה דכל ג' ימים הראשונים י"ל דין מתנת ש"מ דאינה צריכה קנין ואם עמד חוזר ומג' ימים ואילך יש לו דין מצוה מחמת מיתה דאפי' יש בה שיור נקני' באמירה ואם עמד חוזר אבל אם קפץ עליו החולי אפי' כל צוואתו סתמא מצוה מחמת מיתה מקרי וכ"כ הטור סי' נ"ר ע"ש

אות

(תקיב) תדיר במנחו' ד"ס ע"ב אמרו דמנחת חוטא ומנחת סוטה כיון דמצי למיתי זמנין טובא בשתא תדיר מקרי לגבי מנחת העומר הקבוע פעם א' בשנה אף דהוי מדי שנה בשנה וכן אמרינן בפ' כל התדיר דצ"א מילה לגבי פסח כתדיר דמי ועיין בתוס' ביבמות ד"ה ע"ב ובתה"ד סי' רס"ו

(תקיג) תכף כתב בתשו' הרב צבי ז"ל נראה דבציר מכ"ב אמה חשיבא תכיפה. וחיליה מדברי התוס' סוטה דט"ל ד"ה כל כהן כו' כתבו שם בסוף דבריהם ושיעור תכיפה איכא למשמע מתכיפה שאמרו תכף לסמיכה שחיטה דאמרינן בפ' כל הפסולין כל הסמיכות שהיו שם קורא אני בהם תיכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיה בשער נקנור שאין מצורע יכול ליכנס לשם אלמא כדי מהלך שיעור משער נקנור עד בית המטבחיים לא חשיבא תכיפה ובמסכת מדות משמע דלא הוי טפי מכ"ב אמה ע"כ וע' במ"ש הב"י ז"ל א"ח סי' קפ"א עמ"ש מים אחרונים בזמן שהם ה' מתחילים מן הגדול כתב בשם הרשב"א ז"ל דבשיעור זה ליכא הפסק בין נטילה לברכה ושמע מינה דהא דאמרי' תיכף לנטילה ברכה לאו דוקא תיכף ממש אלא בכדי שיעור זה ע"כ

(תקיד) תרומה כתב הרמב"ם ז"ל ריש פ"ק דתרומו' ז"ל אמר בכל המשנה תרם התורם ויתרום. בעלי הלשונות האחרונים מקשין על זה ואומרים כי השורש הרים ומרים וירים. וזו אינה קושיא אמיתית כיון שעיקר כל הלשון מן הלשונות הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון ומה שנשמע מהם ואלו בעלי משנה בלי ספק עבריים הוו במקומן בארץ הצבי ונשמע מהם לשון תרם ובו נשתמשו. הנה זו ראיה שהוא מקובל בלשון וזו המלה לשון מלשונות העבריים ועל דרך זה תהיה תשובתם לכל מי שיאמר מן האחרונים שלשון המשנה אינו צח או שהם נשתמשו במלו' שאינן כראוי בלשון וזה העיקר שזכרתי לך אמיתי אצל החכמים השלמים המדברים על הדברים הכוללים כל הלשונות כלן. והתי"ט כתב דלשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד

(תקטו) תהי בה ר"י דאמרינן בכמה דוכתי. פירש רש"י ז"ל בפ' מרובה דע"ו תהי לשון מריח כלומר מחשב ומעיין לדעת טעמו של דבר וכ"כ רשב"ם בפ' ח"ה מהרי"ק

(תקטז) תחת בפ"ק דתמיד ומקפלין את בגדיהם ומניחים אותם תחת ראשיהם וכתב הרב דלאו תחת ראשיהם ממש קאמר אלא נגד ראשיהם שבגדי כהונ' הי' בהם שעטנז ולא הותרו ליהנות מהם אלא בשעת עבוד' בלבד ע"כ

(תקיז) תורה בלשון חכמים לאו דוקא ולפעמים נאמר גם כן על דברי קבלה הרא"ם ז"ל סוף פ' מקץ על מ"ש ז"ל זה אחד מעשרה ק"ו האמורים בתור'. שהרי העשרה ק"ו אינן כלן מה"ת דמקצתן הוא בדברי קבלה ע"כ: (תקיח) תוך כתב מרן הבית יוסף ז"ל בא"ח סימן תע"ה בשם תשובת הרשב"א ז"ל נוטל מצה שלימ' ומניח עלי' הפרוס' ומברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ואין צריך ג' מצות ואף על פי שאמרו מניח פרוסה בתוך שלימה כל שהקטן בתוך הגדול בתוך קרי לי' ע"כ

(תקיט) תנאי בלשון חכמים הוא לקות מלשון המקרא בהושע ח' אפרים התנו אהבים שהוא לשון תנאי כך מצאתי כתוב רא"ם (כן הוא ברד"ק)

(תקך) תוך כדי דבור כל עה שהאדם מצוה בצואה א' תוך כדי דבור מקרי. הרד"ך בית ל' ח"א והר"ב משפט צדק חלק ראשון סימן נ"ו כתב ז"ל ואפשר דלא בעינן תוך כדי דבור עצמו של העד אלא תוך כדי דבור של העד חבר תוך כדי דבור מקרי ע"כ. ומר אמרה בלשון אפשר מסברא דנפשי' ודבריו הן הן דברי התוספות בכתובות דף ל"ג עלה דעדים זוממים אין צריכין התראה ועיין מה שכתבו התוספות בפרק קמא דפסחים דף י"ב דבור המתחיל באיזה יום שכתבו היפך מזה ועיין בתשוב' הרב פרח מטה אהרן סוף סימן ק' ובספר משפטי שמואל סימן ס"ג כתב דבדין מרומה דבעי דריש' וחקיר' עד שיתברר ויגמר הדבר בדריש' וחקיר' תוך כדי דבור מקרי ע"ש

(תקכא) תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא מקרי חב לאחרים אלא במקום שהתפיס' ודאי חב לאחרים, אבל במקום שאפשר שהדין כמ"ד דחולקים לא מקרי חב לאחרים. מקור ברוך סי' ס' וע' בתשו' ס"מ סל"ה

(תקכב) חנן לשון זה בגמרא מצינו ואינה משנה כלל במקום אחר אלא ברייתא כן כתבו התוספות סוף פ' כסוי הדם וכתבו דהכי איתא נמי תנן בפ' החולץ ע"ש מהרי"ק

(תקכג) תנאי הי' בלבי כ' מרן הכ"מ פרק שני דשבועות בשם התוספתא פרק ז' דטהרות נאמן ע"י עצמו כיצד אמ"ל נדרת ואמר תנאי הי' בלבי שומעין לו כו' וקשה דהא קיי"ל דברים שבלב אינן דברים ותי' ה"ק תנאי הי' בלבי והוצאתיו בשפתי בלחש ע"כ

(תקנד) תבואה סתם לא משמע אלא ה' המינים אב תבואת שדה משמע כל מיני הגדל מן השדה נדרים דנ"ה ע"א

(תקכה) תגר פי' תגר הוא שיושב בעירו ומסתחר ואינו הולך ממקום למקום סוחר הוא הרגיל לרכוב אניות ולדרוך בציות רש"י ז"ל במס' עירובין פ"ה

(תקכו) תלמיד חכם פירשו רז"ל מי הוא הראוי להקרא תלמיד חכם והרבה שאלתי לדעת למה נקראו בלשון תלמיד חכם השיבו לי שתלמיד הוא סמוך כאלו נאמר תלמיד של חכם ואחרים אמרו לי שפירושו תלמיד הנעשה חכם ולי נראה שקרה להם מה שקרה לחכמי היונים שבראשונה קראו להם סופוס פירוש חכמים ואחר כך הוסכם ביניהם שלא יהיו נקראים עוד סיפוס דרך גאוה והתפארות אלא כל אחד יהי' נקרא פילוסופוס פירוש אוהב חכמה כמו שכתבתי בשורש פלוסוף. וכן כל רב גדול חכם מופלג לא רצה להקרא חכם אלא תלמיד חכם דרך ענוה ושפלות רוח ר' אליא מדקדק וכדבריו מצאתי להרב מאמר כל דאי בתשובותיו ספר זקן אהרן סי' ל"ב דף ל"ג ע"א בטעם השני יעויין שם

תם ונשלם מענה לשון ה"ב שבח לאל בורא עולם