קהלת יעקב - ב רסה

תצג) שכיח ולא שכיח האמור בדרז"ל כגון מיתה לא שכיח שכיח כתב הרמב"ם ריש פ"ק דיומא ז"ל ואומרם מיתה לא שכיח ר"ל שהמיתה בפתע פתאום אינ' נמצא' ע"כ ומרן הב"י בתשו' סימן ד' דף קמ"ד שהכונ' שהמית' לא שכיח בערך הטומא' דשכיחא טובא ביותר. ועיין בחוות יאיר סי' ח"ן וע"ל באות מ' ערך מיתה

(תצד) שלישי אמרו במס' פרה א"ר יהושע שמעתי של אלא שלשית אמרו מה הלשון שלשי' א"ל כך שמעתי סתם אמר ן' עזאי אני אפרש אם אתה אומר שלישי' שלישית לאחרות במנין וכשאתה אומר שלשי' בת ג' שנים כיוצא בו כרם רבעי אם אתה אומר רביעי לאחרים במנין וכשאתה אומר רבעי מן ד' שנים ועד"ז כתב הרד"ק ז"ל בפסוק ועל בהן ידו הימנית כי בא קמוץ להבדיל בינו ובין המתייחס אל שבט בנימין איש ימיני

(תצה) שלשים וים יום האמור בלשון חכמים בעי' שלשים יום שלמים ואין יום המעשה בכלל תוס' בכורו' דז"ן ד"ה בפרוס הפסח כו' ושם מתבאר שאין בכלל זה דבר שמסור לב"ד שהרי בא' באדר משמיעים על השקלים ולא חשו להקדים יום א' לפני ר"ח כדי שיהיו שלשים יום שלמים הואיל והדבר מסור לב"ד

(תצו) שם בלשון חכמים לא מן השם הוא זה יש בו ב' פי' או השם הוא הטעם או המקרא כמ"ש רש"י בריש פ"ק דמכות דף ד' במשנה פרש"י השם המקרא ובגמ' אר"י לא מן השם הוא זה פרש"י הטעם רמ"ז ז"ל: (תצז) שומא בלשון חכמים בכתובות דף צ"ח עלה דאלמנה שומא ששמה לעצמה דא"ל מאן שם לך הקשו דהא אין מוכרת אלא בפני ב"ד הדיוט ותי' דלשון מאן שם לך אינו לשון שומא אלא ר"ל מאן שם שם לך מי החזיקך בקרקע זה דבעי' בית דין מומחין והדיוטות אין מחזיקין

(תצח) שניות לשון חכמים סתם בכל מקום שניות לעריות מד"ס ולפעמים מצינו דמפרש הגמרא מאי שניות חייבי כריתות דעריות קרי ליה לחייבי מיתות א"נ עריות מקרו חייבי מיתות וכריתות שניות חייבי לאוין כתובות דף ל"ו ע"ב הרמ"ז

(תצט) שנה עליו הכתוב לעכב בקדשים. כתבו התו' בקדושין שנה דכ"ה ד"ה כל הראוי לבילה דהיינו דוקא היכא דשנה עליו הכתוב בלשון ציווי אבל היכא דלא שנה בלשון ציווי כגון בלולה בשמן דכתיב כמה פעמים אהני לאשמועינן דבעי' מיהא ראוי לבילה אבל לא לעכב ע"כ

(תק) שעת העבודה שאמרו ז"ל גבי הכהנים לדעת הרמב"ם שעת לאו דוקא בשעת העבודה ממש אלא אפי' בזמן שלה אעפ"י שאינו עובר ולדעת הרמב"ן בס"ה מל"ת סי' ע"ג לשון שעת העבוד' הוא בשע' שעושה אות' ממש ולא בזמן שלה כאומרם כ"ג נכנס בבית קה"ק ביוה"כ בשעת עבודה וכן חמץ בשעת שחיטה ע"ש באורך דאין הקפדה בשעות רק בעבודה ממש: (תקא) שבט א' אקרי קהל פסחים ד"פ ע"א מ"ט דר"ש קסב' שבט א' אקרי קהל ע"ש ובהוריות (תקב) שח בין תפלה לתפל' מברך שתים בכלל שח כל שהסיח דעתו מהם הלק"ט ח"א סי' נ"ז

(תקג) שואל שלא מדעת פלוגת' דרבנן ור"י בב"ב דפ"ח ע"א

אי שואל מקרי או גזלן מקרי והטור סימן שס"ו פסק דגזלן הוי: (תקד) שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי פ' לולב הגזול דף ל' ע"ב ופסקי העור סי' ש"ס

(תקה) שחיטה שאינה ראויה לר"ש לא שמי' שחיט' בב"ק דע"ו ובחולין ד"פ ובכמה דוכתי'

(תקו) שכירות ממכר מקרי וכתבו התוס' פ"ק דע"ז דף ט"ו דדוק' לגבי אונאה דכתי' ממכר מיותר שכירות ממכר מקרי אבל בעלמא שכירות לא קניא וכ"כ בפרק הזהב דנ"ו והנמוקי ז"ל כתב בפרק הזהב דהא דאמרינן שכירו' ממכר מקרי היינו לענין שישתמשו בו כל ימי השכירות אבל גוף הדבר אינו קנוי ומש"ה אמרי' דאסור להשכיר בית דירה לגוי דכיון דגוף הבית של ישראל הוא שפיר קרינן בי' ולא תביא תועבה אל ביתך וכ"כ הריב"ש סי' שנ"ה וכתב הר"ב פרח מ"א סס"י א' דבכלל מכירה שכירות אמרו אבל לא אמרו דבכלל שכירות מכירה דמכירה לא אקרי שכירות. ודן את הדין בשטר שכירות שהיה כתוב בו שלא יוכל המשכיר להוציא השוכר מן הבית בשום צד לא לשבת הוא בעצמו ולא להשכירו ולא בשום אופן שבעולם שאין לדון לשון שטר זה בכלל ופרט וכלל ולדון כעין הפרט שפרט ולא להשכירו ושיהא אסור בשעת דוחקו למוכרו כיון דשכירות ליומיה ממכר הוא שהתורה אמרה ממכר ומרבינן אף שכירות וא"כ ה"נ דקאמר ושלא להשכירו מכירה נמי במשמע דלא אמרינן התם אלא דשכירות אקרי ממכר מדלא כתיב ממכר עולם אלא ממכר משמע ממכר ליומיה ונכלל בזה שכירות דשכירות ממכר ליומיה אקרי אבל לא אמרי דבכלל שכירות מכירה דמכירה לא אקרי שכירו' כדאמרן

(תקז) שהייה במקום האסור מקרי קום עשה כמ"ש הרמב"ם פ"נ מהלכות אבל כהן שנכנס באהל המת כו' אם ישב שם כדי השתחואה הרי זה לוקה ע"כ וכ"כ התוס' בנזיר דף י"ז ז"ל והשהייה לא הוי כלאו שאין בו מעשה דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם ועיין בחוות יאיר סימן צ"ה וכבר כתבנו בזה בקונטרס ארעא דרבנן מהדורא בתרא סי' ח"ו

(תקח) שכונה כתבו התו' פ"ב דכתובות דכ"ח גבי' המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו פי' אין צריך להרחיק אלא כדי שכונה דהיינו ג' בתים כדאמר בשלהי פ"ק דע"ז וכמה שכונה תנא אין שכונה פחות מג' בני אדם כלומר ג' בתים: (תקט) שחורי ראש אין נקראים שחורי ראש אלא אנשים נדרים דף ל' ע"ב

(תקי) שכיח איזה דבר מקרי שכיח ואיזה לא מקרי שכיח עניות מלתא דשכיח הוא ואבעי ליה לאתנויי משום הרב בצלאל סי' ל"ה. שביה אונס דלא שכיח מקרי מרדכי פרק מי שאחזו. עשירות לעניים לא שכיחא טובא פרק כל הגט. גניבה שכיחא טפי מעניות הרימ"ט חי"ד סי' ז"ך. קוצר היד שכיחא ושכיחא ואפי' בעשירים אינן יכולין לתת לזמן הקצוב. הרימ"ט ח"א סי' א'. לצאת היחידים מקהל לקהל אחר שכיחא הר"י אדרבי רצ"ח אשה שעמדה מלדת כמה שנים הוי דבר דשכיח טובא שחוזרת ומתעברת אבל עקרה שלא ילדה מעולם לא שכיח שתלד. הרש"ך ח"ב מ"א. למות אחיו בלא בנים מילתא דשכיח הוא תשו' מרן הב"י סימן ד' מדיני יבום. ירידת המטבעו' מלתא דשכיח טובא הוא. לחם רב סימן ס"ט רבינו הר"ב כנה"ג בי"ד סי' רל"ב. ומיתה אי שכיח עמש"ל באות מ'

(תקיא) שכיב מרע דעת הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכו' זכיה דהסומא או הפיסח או הגידם או החושש בראשו הרי הוא כבריא לכל דבריו אבל החולה שתשש כחו וכשל מחמת חולי עד שאינו יכול להלך ברגליו בשוק והרי הוא נופל על המטה נקרא ש"מ. והרא"ש ז"ל כתב בפרק מי שמת בשם הירוש' איזהו ש"מ כל שלא קפץ עליו החולי ד"א הקרובי' נכנסי'