קהלת יעקב - ב רסד

המצויין אצל שחיטה מומחים הם ופירושו כל המצוין. והרשב"א ז"ל כ' עליו דמצי' בש"ס כל דפירושו רוב אבל רוב שהוא כל לא מצינו וע"ש ראיותיהם

(תעו) רבים הוי פלוגתא בפ' השולח ד"נ אהא דאר"י כל נדר שידעו בו רבים יחזיר וכמה רבים ר' נחמן אמר ג' ר' יצחק אמר י' ונרא' מדברי התוס' והרא"ש והר"ן דהלכה כר"נ דרבים ג'. וע' בתשו' תורת אמת סקצ"א שהכריח מתשו' הרשב"א שהביא מרן בח"מ סקצ"ב דג' מקרו רבים לענין קדיר' דבי שותפי ע"ש. ולענין ספק טומא' ברה"ר ספקו טהור כ' הרמב"ם פ"ט מה' נזירות דג' בני אדם חשיב רה"ר. ושם נתבאר שכל שהג' הם בחצר א' אף שאינן במעמד א' מקרי שפיר רה"ר להרמב"ם ז"ל ולהראב"ד דוקא כשהג' במעמד א' חשיב רה"ר אבל אם אינן במעמד א' אף שהם בחצר א' חשיב רה"י ובס' הבהיר ס' משנה למלך כ' בפ"ו מה' אבות הטומא' בשם הרשב"א בחידושיו בפ' קמא דנדה דדוק' בג' אנשים חשיב רה"ר אבל נשים אפי' ק' כחד דמיין ע"ש

(תעז) רגל בפ' בנות כותים דל"ו ותהי נדתה עליו יכול יעלה לרגלה ופרש"י יעלה יעלה לסופה כמו בא עליה בששי שלא יטבול בליל המחרת. והרא"ם ז"ל פ' טהר' פי' לרגלה בשבילה כמו ויברך ה' אותך לרגלי בשבילי אף כאן שיכנס היא בשבילה שיהא כמוה במספר הימים שנשארו לה מז' ימי נדתה

(תעח) רגל כל הרגל עד הארכוב' נקרא רגל וראי' לזה דביבמה כתיב וחלצה נעלו מעל רגלו ותנן מן הארכוב' ולמט' חליצתה כשרה. הלק"ט ז"ל

(תעט) רצון בשבת פרק חבית דף קמ"ד אמתניתין דזתים וענבים המשקים היוצאים מהם לרצון טמאים שלא לרצון טהורים אמרו בגמרא מאי לאו לרצון דניחא שלא לרצון בסתמא ומשני לא לרצון בסתמא שלא לרצון דגלי אדעתי' דלא ניחא לי'

(תפ) ראייה על ידי זכוכית מקרי ראייה כמ"ש ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה משום לא יראה בך ערות דבר הלק"ט סי' צ"ט

(תפא) ריעא שטרא או אתרע שטרא דאמרינן בכ"מ. כתבו בהגהות מיימו' פרק י"ד מהל' מלוה דלדעת ר"ת הוי פירושו דאינו גובה בו אלא בשבוע' אבל אינו בטל מדלא קאמר בטל שטרא ולדעת הרמב"ם ז"ל הוי פירושו בטל לגמרי דתרגום ונתצתם הוא ותתרעון ור"י פי' שטרא ריעא דלא מקרע קרעינן ולא מגבא מגבינן

(תפב) רגילין כתב הר"י הלוי ז"ל כלל ח' דף ע"א וז"ל הפרש גדול יש בין לשון רגילין ללשון נהגו או נוהגים דנהגו ונוהגים רוצה לומר מנהג שהוקבע על פי ב"ד ולשון רגילין רוצה לומר שהוא לשון מורגל בפי הסופרים על דרך אשגרת לישן שהם מורגלים לכתוב יפוי שטרות ולא משום שציוה הלוה או משום מנהג שנתקן בעיר ע"כ

(תפג) רגיל שאמרו חכמים בפרק המפקיד גבי שומר שמסר לשומר שאם הי' רגיל להפקיד אצלו פטור כתב הר"ב כנסת הגדול' בחה"מ סי' רצ"ה בבית יוסף אות ס"ז דאפילו לדעת המרדכי שאינו מחלק בין רגיל תמיד לאינו רגיל תמיד מכל מקום בפעם ופעמים לא מקרי רגיל וכן נרא' מתשובת הר"א ששון סימן ק"ז

(תפד) רשאי כתבו התוס' ז"ל בפ"ק דקדושין דף ל"ג ד"ה אין בעלי אומניות רשאים כו' דלשון רשאים כמו חייבים כהא דתניא בערכין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה לעולם אע"פ שאינו רשאי כלומר אעפ"י שאינו חייב ע"כ. וכן כתבו התוס' בפ"ק דתענית דף י"ג ע"ב ד"ה אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה אמר ר"י דהאי רשאה לאו דוקא אלא ה"ק אין הבוגרת חייבת הא נערה חייבת ע"כ

(תפה) רשות בכמה דוכתין אמרינן דבר זה רשות יש בו שני פירושים או רשות ב"ד או רשות מצוה כמתבאר בשלהי ב"מ דף קי"ח דפריך על' דאמרי' דאע"ג דאמר ר"י דבשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים כו' שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ. מ"מ מודה רבי יאודה שאם הזיק חייב לשלם והתנן מודה ר"י בנר חנוכה שהוא פטו' מפני הוא עושה ברשות מאי לאו רשות ב"ד לא רשות דמצו'

(תפו) ראוי נזקי אשתו מקרי ראוי ואין הבעל יורש את אשתו כדקי"ל אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק פסקי הר"מ ריקאנטי ז"ל סימן י"ז ובדין זה כתב מהר"מ אלשיך ז"ל סימן ח"י דמתנ' שנתנו לבעל גופא מהיום ופירא לאחר מיתה ומת הבעל בחיי הנותן דהוי פלוגת' בין רבינו אפרים והרמב"ן ז"ל בפרק יש נוחלין גבי הא דאמר רב פפא אין הבעל נועל בראוי כבמוחזק שלדעת רבינו אפרים מקרי ראוי ולא גבי כתובתה ממתנ' זו ולדעת הרמב"ן ז"ל הוי מוחזק וגביא. וכתב הרב שם דכהרמב"ן ז"ל נקטינן. ועיין עוד במהרי"ל ז"ל סימן ע"ד שכתב דרבית העתיד לעשות ראוי מקרי. ושכר פעול' שלא באה לידו ראוי מקרי מרדכי פרק יש נוחלין שם במהרי"ל, ודמי הדם שמחייבים את הרוצח אין בעל חוב גובה מהם דהוי ראוי הרימ"ט ז"ל באה"ע סי' ז'. ועיין עוד בזה באורך ברבינו הרב כנה"ג סימן ק"ז ובאבן העזר סימן צ' בהגהת הטור

(תפז) רשות מוכר או נותן מעות שהם ביד פקידו שהוא במקום אחר דבר שברשותו מקרי מוהר"ש הלוי ח"מ סי' ח' בשם מהרש"ח. וראיתי להרא"ש ז"ל כ' בנדרים דף ל"ד דאע"ג דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו מ"מ אם ראה דבר של הפקר ואין אדם סמוך להפקר אלא הוא ואמר כשאזכה בו תהיה הקדש הוי הקדש כיון שבידו לזכות וכ"כ התו' שם דכל שבידו דבר שברשותו מקרי

אות

(תפח) שבועה בפ"ק דנדרים ד"ז האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר כו' ופי' הר"ן ז"ל דהאי גדול דקאמר פירושו שבועה הוא כדאמ' בהדיא בשבועה אשנה פרק זה כדאשכחן בדוכתי טובא דקרי לשבוע' נדר כו' שהרי נדר כיון שהוא מתסר חפצ' אנפשי' ליתיה לעולם באעש' אלא ודאי גדול שבוע' קאמר וע"ש בהרא"ש ותוס' ז"ל

(תפט) שכחה והעלם ההבדל בין שכחה להעלם כתבו שכחה התו' בפ' כלל גדול ד"ע ד"ה העלם דשכח משמעותו דאפי' אדכרו ליה לא ידע כלל כמו שכח עיקר שבת בתינוק שנשבה לבין הגוים אבל העלם שבת אע"ג דמשמעו דלא ידע לשבת במידי מ"מ כד אדכרו ליה אדכר ע"ש

(תצ) שוכח משמעותו דהו"ל ידיעה מעיקר' ושכח ובפרק כ"ג ריש הפ' כל השוכח עיקר שבת לאו מכלל דהו"ל ידיע' מעיקר' לא מאי כל השוכח שהית' שכוח' ממנו מעיקר'

(תצא) שוגג כתב רש"י פ"ק דפסחים דט"ו עלה דאמרי' בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון ז"ל מזיד ורצון אחד הוא אבל גבי שוגג שייך מזיד וגבי אונס שייך רצון ושוגג ואונס תרי מילי נינהו ועיין לעיל באות א' במלת אנוס

(חצב) שטר מצאתי כתוב שטר שם זה נגזר מלשון הפשים משטרו בארץ שהוא כתב שכתוב בו הממשלה שנותן אדם לזולתו עליו ע"כ וכן תרגום ויכתוב בספר דירמיה וכתבית בשטרא רא"ם: