קהלת יעקב - ב רס

שנקרא עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ולית להו לחלק דעפר שריפה אקרי עפר סתמא לא אקרי ע"ש. ועיין בס' מוצל מאש ח"א סי' ח'. ועיין בתוספות ערובין ד"ב ד"ה בין לרבנן ודוק

(תב) סוחר ההבדל שיש בין סוחר לתגר עיין באות תי"ו ערך תגר

אות

(תג) עבדים סתם בלשון חכמים הם עבדים גמורים וכששונה התנא עבדים שאינן משוחררים דייקי' לישנא יתירה דהכונה לומר חציו עבד וחציו בן חורין גמרא פ"ק חגיגה ד"ד ע"א. הרמ"ז ז"ל

(תד) עבד לפעמים בלשון חכמים במשנה לישנא מעליא הוא והוא כנוי לאבר המשמש בתמורה דק"ל עלה דמתני' דהילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי ומוקי לה דאצל ישראל קאמר ועבדי לישנא מעלי' הוא

(תה) עולם כתבו התוס' בפ"ב דשבועות עלה דאמרינן אלו נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי או' על מקדש יהא חייב שקדושתו קדושת עולם דאע"ג דקדושת של מקדש אינה קדושת עולם שהרי חרב הבית בראשונה ובאחרונה קרי ליה קדושת עולם לפי שהאריך בקדושה יותר אי נמי לפי שאין ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום קרי ליה קדושת עולם ע"כ

(תו) עד בל' חכמים בעי בכל דוכתא עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל והיינו דוקא דבכל צד איכא חומרא תוס' ברכו' דכ"ו ובחולין דנ"ה ד"ה כל שיעורי חכמים להחמיר. ובנדה דנ"ה אמר רב חסדא עד ועד בכלל לחומרא אמרי' לקולא לא אמרינן בר מכתמי' דאמרי' עד ועד בכלל להקל. הרמ"ז ז"ל. ובחולין דמ"ו ע"א כתבו התוס' דהני מילי במשנה או ברייתא לאו במימרא דאמוראי ע"ש

(תז) עיר בל' חכמים כולל הכל כרך כפר עיר. כנה"ג א"ח סי' קנ"ג בשם מהר"ם אלשקאר סי' צ"ה וצ"ו

(תח) עם הארץ. פי' הר"ב פ"ה דאבות ל' עם הארץ האמור בכל מקום פירוש שרוצה בתקונ' של הארץ אבל אין בו חכמ' להבדיל בתקונין הראויין

(תט) עמוד השחר. כתב הרב תי"ט ז"ל יש רגילין לפותרו כוכב השחר ורד"ק כתב בפי' על אילת השחר שיש מפרשים אילת שם לכוכב השחר אך בלשון חכמים שאומרים עמוד השחר אין נכון לפרש שעמוד יהיה שם לככב הוא אעפ"י דככב נוגה קריאתו ככב השחר מ"מ לשון עמוד לא יצדק. וז"ל הרמב"ם עמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות וטעם זה קרבת שטח אור השמש מן הקיטורים העבים העולים מן הארץ תמיד אשר די עלותה מן הארץ נ"א מיל ע"כ

(תי) עיכול לענין ברכה ואיסור גבינה מתבאר מדברי הב"י י"ד סי' פ"ט שהוא ששה שעות אפי' אכל בשר חיה ועוף דהיה נראה דבישולם קל ע"ש ובהלק"ט סי' קמ"ה

(תיא) עם בר"ה ד"ל שנינו ועם ב"ד ומפרש בגמ' מאי ועם ב"ד בפני ב"ד לאפוקי שלא בפני ב"ד א"נ ועם ב"ד בזמן ב"ד תוקעים אפי' שלא בפני ב"ד

(תיב) עכוב דאמרינן בגמ' גבי נזיקין כתב מהרשד"ם ח"מ סי' ק"ב דאין משמעותו שיהא חייב לשלם אלא דמוציאין אותו ומוחין בידו

(תיג) עה"ב מהר"י אבראבניל ז"ל פ"ד דאבות כתב ב' פירושים עה"ב יש לפרש עולם הנשמות אחר מיתת האדם ויש לפרש עולם התחיה. ובריש פ' חלק פי' הר"ב עולם התחיה. תי"ט פ"ד דאבות ובס' של"ה בחלק בית דוד דכ"ג ע"ב כתב שזהו מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן דלהרמב"ם עה"ב הוא עולם הבאה לו לאדם לאחר מיתה ולהרמב"ן עה"ב הוא לאחר התחיה. והרב ז"ל הביא שם ראיה לס' הרמב"ן ז"ל ממאמרן ז"ל שאמרו אין מתן שכרה של תורה אלא לעה"ב שנאמר ותשחק ליום אחרון ואין עה"ב לאדם אחר המות מיד ראוי ליקרא יום אחרון שאז בא אחריו עה"ב שאחר התחיה יע"ש בדכ"ג ע"א ועיין במ"ש במענה לשון תורה באות א במילת אחרון

(תיד) עצמו בלשון חכמים מצינו פי' הנאתו כמו ששנינו שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכן קנה שם טוב קנה לעצמו. תי"ט ז"ל. ובפ' כל היד דאמרי' וכשטיהר ר' יוסי לעצמו טיהר רש"י לעצמו טיהר לטעמיה אזיל דאמר הכי בדוכתא אחרינא

(תטו) ערבון פי' רש"י ב' פי' א' כפשוטו ל' משכון כמו ערבון אם תתן ערבון הב' שקונה סך מה סחורה מחבירו ונותן הקונה למוכר קצת מעות ב"מ דף מ"ח ע"ב: (תטז) אין שתוף בכלל עירוב. גמרא עירובין דף פ"ה ע"ב

(תיז) ערעור אמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערעור פחות מב' פ"ב דכתובות דכ"ג וגטין דף ט'. וכתב מהרימ"ט בח"מ סי' ק"ב ז"ל ל' ערעור לא שייך באונס דאונס לא אקרי ערעור כדמוכח בפ' המגרש דף פ"ו אתקין ר"י בשטר זביני דעבדי עבדא דנן פטור ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן ערורי מלכא כו' וכתבו התוס' נראה לר"י דגרסי' איפכא מן ערעורי ומן עלולי מלכא דלשון עליל' שייך במלך וערעורי גבי שאר כל אדם ע"כ אלמא ערעור הבא מחמת טענה משמע ע"כ. ועיין בחי"ד סי' כ"א דף כ"ז ע"ג שכתב ז"ל לשון ערעור אפי' שלא כדין משמע שלא יערער שלא כדין בערכאותיהם או שלא יעמוד בפני ישראל לומר אנוס הייתי מוטעה הייתי שזה נקרא ערעור שבא לבטל הדבר מחמת ערעורו אבל כל שאין בו דין מכירה אין צריך ערעור כו' ע"ש

(תיח) עמה כתב המרדכי ריש פ"ק דקדושין עלה דאמרי' היה מדבר עמה תחל' על עסקי קדושין כו' דלאו דוקא עמה אלא כל שדבר לפניה סגי ע"כ ועיין בזה בלחם רב סי' כ"ג

(תיט) עמו בפ' נגמר הדין דמ"ה ע"א אחד אבן שנסקל בה וא' סודר שנחנק בו כו' כולן נקברין עמו והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו ופרש"י בתוך ד' אמות אבל לא נקברין עמו ממש

(תך) עבדים אע"ג דבכל דוכתא עבדים כקרקעות מ"מ עבדים בל' בני אדם עבדים בכלל מטלטלים הם כיון דניידי תוס' בב"ק דף י"ב ע"א ד"ה אנא מתני' ידענא ועיין בסמ"ע ח"מ סי' רע"ח ובכנה"ג ח"מ סי' שס"ג

(תכא) עובר אפי' למ"ד עובר לאו ירך עמו בל' בני אדם עובר עובר ירך אמו קרו ליה וחשובים הם גוף א' תוס' בב"מ דע"ט ד"ה השתא מניקה: (תכב) עופות כ' מרן הכ"מ ז"ל פ"א מה' חגיגה הלכה א' ד"ה הראיה האמורה בתורה כו' כתב שם בסוף דבריו ומשמע לי' דעופו' בכלל זבחים ע"כ ודבריו תמוהים שהרי בזבחים פ' טבול יום דצ"ט אמרי' מנין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח מנין לרבות עופו' ת"ל כו' משמע דעופות לא הוו בכלל זבח וכן עוד שם דף מ"ד מנין לרבות חטאת ת"ל זבת מנין לרבות עופות כו' וצ"ע הר"ב בני יעקב ז"ל

(תכג) עיר לענין נדרים אמרו בפ' הנודר מן הירק דף נ"ו ע"ב דעיבורה של עיר שהוא ע' אמה ושיריים