קהלת יעקב - ב רנט

דבכלל נכסים נכלל כל אלה היינו דוקא כשלא פירש אבל פירש אין בכלל אלא מה שבפרט ונפקא מינ' למי שאמר נכסי לפלוני ואח"כ אמר וכלי זהב ליורשי דלא הוי חזרה דלא אמרינן דבכלל נכסים הכל אלא כשלא פי' יותר אבל אם פי' הרי פירש בפירוש שכונתו במאמר נכסי לא הית' ג"כ כלי כסף וכלי זהב. ודעת מהרא"ש בתשו' דאם אמר כל ממוני לפלוני הוי כאומר כל נכסי לפלוני וכמו שבכלל נכסים הי' הכל כן בכלל ממון נכלל הכל שהרי ראינו שהדברי' שכלל הראב"ע ז"ל במלת חילם בפ' מטות שתרגומו נכסהון כן כלל בספר המכלול במלת רכוש שהוא מתורגם ממון כדפי' בערוך ע"ח ד' ע"ז ע"ד וכ"כ בתשו' נאמן שמואל ס"ס קי"ג: (שפז) נכסים בני חורין. כ' הרשב"א ח"ב צ"ז דגופ' מהיום ופירי לאחר מיתה מקרי נכסים בני חורין. (שפח) נתינה בעל כרחו הוי פלוגת' בפ' מי שאחזו אי שמי' נתינה או לא. וכתב הרשב"א סימן תתקצ"ט דאפי' למ"ד נתינה בע"כ לא שמיה נתינה אינו אלא בנתינה לעצמו באומר ע"מ שתתני לי ר' זוז אבל במתנה ליתן לאחר כגון שאומר זכה בשדה זו ע"מ שתתן לראובן ר' זוז אפי' נתנו לאחר בע"כ שמיה נתינה וכ"כ בתשו' ח"ב סי' ח'

(שפט) ניסוך יין ברגל הגוי לא שמיה ניסוך הרב כ"מ פרק י' מה' מאכלות אסורות הלכה י"א העלה דכן דעת הרמב"ם ז"ל דלא שמיה ניסוך לאוסרה בהנאה

(שצ) נתינה המתנה עם חברו לתת לו חפץ פ' יכול ליתן לו דמי החפץ כדאמרינן בפ' מי שאחזו גבי אצטילא דנותן דמיה ואפי' רבנן לא פליגי התם אלא משום דגבי גט לצעורא קא מכוין והא לא צערא אבל בעלמא מודו רבנן דאמרינן נתינת דמים שמיה נתינה דמה לי הן מ"ל דמיהן כמ"ש רבינו ירוחם ז"ל ני"א ח"א והוא מוסכם מכל האחרונים. והר"ב עדות ביעקב סי' ס"ח ב' נסתפק בלשון חזרה כגון שאמר ע"מ שתחזיר לי אם לשון חזרה הוא הדבר הניתן לו בעצמו וחזרת דמים לא שמיה חזרה או דילמא ל' נתינה ול' חזרה כי אהדדי נינהו וכי היכי דבל' נתינה דמי החפץ שמיה נתינה ה"נ בלשון חזרה. ומההיא דשלהי פרק י"נ איכא למידק דלשון חזרה לא שמיה חזרה אלא בחזר' הדבר בעצמו דאמרי' התם אמר רבא אר"ן שור זה נתון לך ע"מ שתחזירהו לי הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר כו' עד אלא אמר רב אשי חזינן אי א"ל על מה שתחזירהו לי מידי דחזי ליה קא"ל כו' וכתבו כל פוסקי הלכות דאינו מוקדש כלל. ואי איתא דחזרת דמים שמיה חזרה אמאי אינו מוקדש והרי מתנה ע"מ להחזיר הקנאה גמורה היא וממון שלו היא ומצי לקיים תנאו כשיתן לו דמי דע"מ שתחזירהו לי קא"ל וחזרת דמים שמיה חזרה ודמי' הוא דחייב ליה ובחזרת דמים לו אגלאי מילתא למפרע דמעיקר' ברשותי' הוה ושפיר הקדיש אלא ודאי צ"ל דקים לי' לתלמודא דל' חזרה הוא חזרת הדבר כמות שהיא וחזרת דמים ל"ש חזרה ומש"ה לא קדיש. אבל איכא למידק איפכא מההיא דפ' מי שאחזו ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לי את הנייר הרי זו מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ר הא מני רשב"ג היא דאמר תתן לו את דמיה הכא נמי דאפש' דמפייסא לי' בדמים כו' אלמא אף בתנאי דחזרה כגון ע"מ שתחזיר לי את הנייר חזרת דמים חשיב חזר' והדבר צריך תלמוד ודוק

(שצא) ניוול הוי פלוגתא בנדרים דף פ' ע"א לת"ק ניוול דחד יומא שמיה ניוול ומיפר משום נדרי עינוי נפש ור"י סבר ניוול דחד יומא לא שמי' ניוול וע"ש בהר"ן ז"ל (שצב) נמלך המלכה מספק שמיה המלכה כלומר אע"ג שלא גמר בדעתו ודאי שלא לאכול עוד אלא ס' אם יאכל עוד אפי' הכי מקרי נמלך רבי' יונה פרק אלו דברים דמ"ה ועיין בהלק"ט א' סימן פ"ו

(שצג) נשואין כתב רבינו הר"ב כנה"ג בכללים נפרדי' סי' ע"ה ז"ל מלת נשואין כולל גם קדושין הר"ש חקאן הלוי ז"ל בתשו' כ"י ע"כ ועיין מ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' ז"ך בשם תשו' הרשב"א ז"ל לא מקריא נשואה עד שתבעל או עד שתכנס לחופה ולפיכך אם אמר לאשה הרי את נשואתי אינו כאומר הרי את אשתי דמקודשת דבאומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודש' ולכאורה הוא הפך דברי הרא"ש חקאן ז"ל ועיין בבדק הבית למרן ז"ל ובהר"ש יונה סי' נ"ט ועיין לעיל בלשון חכמים באות האל"ף אירוסין מ"ש שם. ועיין הרדב"ז ז"ל ח"א הנדפס מחדש סוף דף מ"ו שכתב דבלשון חכמי' שאמרו אם נשאת לא תצא ה"ה נתקדשה הוי כנשאת ועיין בכנה"ג ח"מ סס"י ע"ח סוף הגהת הטור ועיין בתוס' פרק המגרש דף פ"ב ע"ב ד"ה אפי' לא נתגרשה כו' דמשמע להו התם דע"מ דלא תנשאי לפ' קידושין נמי משמע

אות

ס'

(שצד) סבלונות הרא"ם ז"ל בתשו' י"ז רצה להוכי' שאין נכנס בכלל סבלונות מיני מאכל ופירות ע"ש והדבר קשה שהרי הרמב"ם פירש בפ' האיש מקדש סבלונו' הם המגדנות והדורונות ע"כ ומלת מגדנות משמע כל מיני מאכל ופירות המשובחים כמו ומגדנות נתן לאביה. עם פרי מגדים. ויאכל פרי מגדיו ובס' מכלל יופי פי' בפ' ומגדנות נתן המלה הזאת לפי מקומה כוללת הדבר המשובח והמעולה בין בכלים בין בפירות בין בבגדים ע"כ פרח מטה אהרן סי' ס"ג

(שצה) סוגיין דעלמא כאידך דאמרינן בכמה דוכתי פי' רש"י פ"א דיני ממונו' סוגיין דעלמ' כאידך שרוב הדיינים נרא' להם לפסו' כדברי האמור' ההוא והטור סי' כ"ה פי' דאע"ג דלא נפסק כא' מהם מ"מ סוגיין דעלמא כאידך דסתמ' דתלמוד' פריך ממילת' דההו' תנא או אמור'

(שצו) סנהדרין כתבו המפרשים בשם ס' התשב"ץ ז"ל שהוא לשון יון שקורין לכסאות סנהדר' והוא ע"ד שמה ישבו כסאות למשפט: (שצז) סניגור פי' הר"ב פ"ד דאבות שהי' מלה נוטריקון שונא תבר וכן בהפכו קטיגור נוטריקון קורא תגר ע"כ: (שצח) סליק הוא מלשון שתיקה ואמר הס תרגומו ויימר סליק. תשב"ץ: (שצט) ספק לא נמנעו, חכמים מלקרא ספק אפי' דבר שאינו שקול אלא אפשר רחוק מהריק"ו ש"ו ע"ב

(ח) סעודת מצוה מה מקרי כתב בתה"ד סימן רס"ט סעודה שעושים בליל שבת של שבוע שנולד בה זכר מקרי סעודת מצוה רש"ל בב"ק פ"ז. וסעודת סיום הס' סעודת מצוה מקרי וכ"כ הר"ם מינץ סי' קי"ט וסעודת חינוך הבי' שרוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות סעודת מצוה מקרי שם. וסעוד' בר מצוה שעושים סעודת הרשות היא ואם מחנכין הנער לדרוש על הסעודה ס"מ הוי

(תא) סתמא לא אקרי שם לווי אקרי שם אמרינן בכמה מקומות וכתב מהריק"ו שו' ז' ז"ל ומ"מ אפשר דצדקה בסתם לא אקרי ואפי' בלשון חכמים כדמחלק תלמודא עפר שריפה איקרא עפר סתמא לא אקרי ואף אנו נאמ' צדקה דפדיון שבויים אקרי צדקה סתם לא אקרי ע"כ ורבי' הרב כמוהר"י רואזני' ז"ל תמה עליו שלא השו' מדותיו כי בתשו' ך' כ' דדבר שי"ל שם לווי נכנ' תחת סוג דבר שאין לו שם לווי מדאמרינן בחולין אין מכסין אלא בעפר וב"ה אומרים מצ' אפר