קהלת יעקב - ב רנח

שירצה וכתבו שם התוספות ז"ל ד"ה חוץ דהיינו טעמא משום דהוי כמו מתנה עמ"ש בתורה שהרשותו תורה ליתנה לכל כהן שירצה. וצריך אני להתיישב בתשובות הרא"ש כלל י"א סימן ו' דיבם שנשבע חלה השבועה ע"ש ואמאי לא נימא דהואיל ומן התורה מצי לחלוץ או ליבם והוא נשבע לחלוץ דוקא דליהוי כנשבע לבטל את המצוה וק"ל ועיין פרח מ"א סימן ו'

(שעב) מעשה ידיה לבעלה שאמרו בכלל מעשה ידיה מעשה נכלל מלאכה ופרקמטיא והלואת רבית וכיוצא הרדב"ז סימן ק"ך

(שעג) מיתה בפ' כל הגט דף ל' ע"ב אמרי' מיתה שכיח עשירות לא שכיח ובפ' המגרש דפ"ד ע"א מיתה שכיח גירות ל"ש ובפ' הכותב דף ע"ב מיתה שכיחא מכירה ל"ש ובפ' הישן דכ"ד ע"א מיתה שכיחא בקיעת הנוד ל"ש ואלו בריש מס' יומא אמרינן טומאה שכיחא מיתה ל"ש ובנדרים פ' ואלו פותתין אמרינן עניות שכיחא מיתה ל"ש ועיין במ"ש הרשב"א בחי' לגיטין על ההיא דפ' המגרש ועיין במ"ש מרן בי"ד סי' רכ"ח דף ס"ט ע"ב דשימותו שונאיו בחייו לא שכיח והרמב"ם בפי' המשנה רפ"ק דיומא כתב דמיתה פתע פתאום ל"ש ובספר דברי ריבות סי' שמ"ח כתב דמיתה בזמנה שכיח שלא בזמנה ל"ש ועיין במ"ש מרן בתשו' לא"ה סי' ד' להלכות יבום ועיין להמבי"ט ח"ב סי' ר"ה מהראנ"ח ח"ב סי' ס"ג דרכי נועם חא"ה סי' מ"ב מהרימ"ט ח"א סי' קי"ח ועיין במ"ש הר"ב בא"ז למס' כתובות דף י"א ע"ג לקו' התוס' דליחוש לצנועות ועיין להרב מחנה אפרים ריש ה"ש ועיין במ"ש הרב תורת חסד סי' רע"ט שהם דברים נכונים למבין וישרים למוצאי דעת ועיין בתשו' הרשב"א סי' תשע"ה שכתב דמיתה שכיח ול"ש וכן נר' מההיא דריש פ"ק דכתובו' ולענין גיטין אינו כן דאין אונס בגיטין ועיין בתשו' הרב צבי סי' מ"א

אות

(שעד) נזיקין הא דאמרינן בפ' המניח האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיי' מילי דנזיקין היינו כל דינים האמורים בתלתא בבי דהיינו נזיקין וגזל והשבת אבידה ורבית ואונאה הכנה"ג בשם הנ"י ז"ל

(שעה) נדונייא הוא לשון זכר וטעות הוא מה שכותבים בכתובה ודא נדוניא דהנעלת ליה וצריך לכתוב דין נדוניא הר"מ מינץ סי' ק"ט וכתב הר"ב כנה"ג אה"ע סי' ס"ז דאין זה כלו' דבל' התלמוד אין להקפיד הזכר לנקבה כדאשכחן דמלת בית שהוא לשון זכר במקרא והוצאתני מן הבית הזה הבית הזה אשר אתה בונה וכאלה רבים ובלשון תלמוד לפעמים תואר בית זו וכן שדה לפעמים אומרים שדה זו ולפעמים אומרים שדה זה. וכן כתב בספר בנימין זאב דף ק"ז דמדאמרו בפרק נערה ובפ' ואיזהו נשך זל נדוניא ולא זלת משמ' דנדוניא ל' זכר הוא

(שעו) נדונוייא כתב התשב"ץ בח"ג, סימן ש"א בפירו' הכתובה בדף ס' ע"א וז"ל ודא נדוניא לשון נדוניא נאמר על מה שמכנסת האשה לבעלה כתובת צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ולשון תלמוד הוא ע"כ ולי נראה דלשון מקרא הוא ביחזקאל סימן י"ו יתנו נדה ואת נתת את נדניך וכן ראיתי להרב מוסף הערוך שפי' כן בע' נדן ומדברי התשב"ץ אתה למד שאין לדקדק בין ודין לודא נדוניא שהרי הוא כתב ודא

(שעו) נוגע מצינו לחכמים ז"ל דקאמרי במשנה גבי טומאה ומפרש בגמרא דמאי נוגע מאהיל ופריך ומאי שנא דבחד דוכתא קתני מאהיל ובאידך קרי למאהיל נוגע ומשני ב' שנויי אביי אמר כשמאהיל למטה מטפח שאין טפח בין ידו לטומאה קרי נוגע וכשהוא למעלה מטפח קרי לי' לנוגע מאהיל, ורבא אמר אפי' למעלה מטפח קרי ליה נגיעה והיכא קרי מאהיל בהמשכה כלומר שדבר אחר ממשיך הטומאה עליו. חולין דף קכ"ה ע"ב. הרמ"ז

(שעח) נהרג כתב מרן הכ"מ פ"א מה' רוצח הלכה י"ג דמ"ש בפרק בן סורר ומורה הרודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ויכול להצילו באחד מאיבריו ולא הציל אלא בנפשו של רודף נהרג עליו. דלשון נהרג עליו ר"ל שהוא חייב מית' בידי שמים דא"א לומר נהרג שב"ד ממיתין אותו מאחר שלא נתכוון אלא להציל לא שייך ביה התראה ולשון נהרג ר"ל בידי שמים

(שעט) נשתקע הדבר ולא נאמר דאמרי' בכמה דוכתי' נשתקע פרש"י לא יצא מפה אדם בעולם. וכתב הרמ"ז בי"ש לא יצא בפת"ח וא"ת היכי שייך לשון נשתקע דלא שייך לשון שקיעה אלא בדבר שהיה ואחר כך לא הי' לפי האמת יש לומר דשייך שקיעה אל פאת המחשב' דאע"ג דאפשר דשום תנא עיין בדבר ורצה לאומרה ברבים מ"מ מחשבת דבר זה נשתקע ולא נאמר

(שפ) נשיאות פנים. כ' הרמב"ן בס"ה במל"ת סשנ"ג ז"ל משא פנים בתורה הוא הגדר והסייג הנעשים מדבריהם באומרם ולא אשא פנים לישראל שכתבתי בתור' ואכלת ושבעת והם דקדקו עד כזית כו' כלו' שהם נושאים פנים לתור' ואני אשא להם פנים והוא אומרם באותו תלמיד ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה כו' דאמר שלא נשא פנים לתורה קאי לתלמיד שעבר על גזרת חכמים ומשום הכי לא קאמר שעבר על ד"ת אבל אמר משא פנים לתורה כי הוא הגדר והסייג הנעשה מדבריהם ע"כ

(שפא) נכון כתב מהרקי"ו שו' ט"ל דאין לדקדק מלשון נכון שכותבים הפוסקים נכון להזהר דדוק' לכתחלה קאמרי אבל לא בדיעבד אבל כשכותבים טוב ליזהר הרי דוקא לכתחילה אבל לא בדיעבד וע' מרן הב"י אה"ע סי' קכ"א מ"ש שם

(שפב) נחתום בלשון חכמים בכל מקום פירושו אופ' פת ומצינו חדש בפ' שלהי אין צדין פרש"י נחתו' מבשל קדרות

(שפג) נר הוא ל' זכר ולפעמים קורא' הבריי' לשון נקבה נר חנוכה שכבת' ואין לחוש תוס' חגיגה דף כ"ה: (שפד) נקי בכתובות ד"ז נקי נדר נקי שבועה ומפרש בגמ' הכי קא"ל נקי נפשך בשבועתא

(שפה) נדרים מקרי איסורא דאית ביה ממונא משום דלא משכחת בהו בלא חפצא דהא אינן חלין על דבר שאין בו ממש ומש"ה סבר ר"מ בנדרים נמי מכלל הן אתה שומע לאו הר"ן ז"ל פ"ב דנדרים דף י"ו ע"א ועיין בתוס' ס"פ שבועת העדות

(שפו) נכסי בפ' מי שמת דף ק"ן ע"ב אמר נכסי לפ' עבדי אקרי נכסי ארעא אקרי נכסי גלימ' אקרי נכסי זוזי אקרי נכסי שטרי אקרי נכסי בהמה אקרי נכסי תפלין אקרי נכסי. והתם מבעיא לן ס"ת מאי כיון דאסור לזבוני לאו נכסי או דילמא כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה נכסי הוא תיקו. וכתב הטור סו' רמ"ח דשאר ספרים בכלל נכסי נינהו ולא מבעיא לן אלא בס"ת דוקא והרשב"א ח"ב סי' ק"ב כתב דמלוה לא הוי בכלל נכסי ע"ש ומהראנ"ח ח"א סימן ע"ז כתב דפקדון כזוזים שבעין דמן והוו בכלל נכסי' ורבינו הרב כנה"ג ז"ל שם כתב דהא