קהלת יעקב - ב רנה

(שכג) למאי הלכתא כתב ה"ה ז"ל בס' מכיר' דרכ"ט דבכ"מ פי' לאיזה ענין נאמר זה ולפעמים יתפרש למאי הלכתא מאי קמ"ל הרמ"ז בשם הרב בצלאל ז"ל

(שכד) לקיחה פלוגתא בסוכה דל"ז לרבה לקיחה ע"י ד"א לא שמה לקיחה ולרבא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה וע"ש בתוס'

(שכה) לעולם כתב הרמב"ם פ"ו מה' מעשר ז"ל כהן שמכר שדה לישראל וא"ל מ"מ שמעשר ראשון שלי לעולם הרי הם שלו ואם מת הרי בנו כשאר כהנים כו' עד שיאמר לי ולבני כו' שמע מינה דבל' לעולם אין באי כחו בכלל כל שלא הזכירם בפי' וכן יש ללמוד מתשו' הרא"ש שהביא מרן סר"ז מחודשות י"ד שאם כתוב בשטר שישתמש שמעון ואשתו בחצר לעולם אם מת שמעון לא זכו בניו דל' שמעון ואשתו הוי מיעוט בניהם אחריהם ע"כ ש"מ דכיון דקא' שמעון ואשתו אע"ג דקאמר לעולם אינן זוכים בניו וע' במהרש"ך ח"ב בקונט' סכ"ו

(שכו) לעז כל לשון שאינו לשה"ק נק' לעז בית דוד חא"ח ה' מעילה סתפ"ח וז"ל מלת לועז הוא שם כולל לכל הלשונות שאינם לשה"ק וכ"כ הריב"ש סשצ"א

אות

(שכז) מ"ם כתב הרב ערוגת הבושם ז"ל שכשם שבלשון תור' מצי' במקרא מם השלילה כמו וימאסך ממלך שעניינו שלא תהיה מלך וכמוהו רבים כן עד"ז בלשון חכמים כמ"ש ז"ל בפ' ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיהם מלומר די וזה כי בכתוב ק' שהיל"ל עד די ובדבריהם גם כן ק' האומר די לא יבלה השפה כי אם הלשון שהדל"ת היא מאותיות הלשון אמנם ענין הכתוב הוא והרקותי לכם ברכה עד בלי די כלומר בכל משך זמן שתאמרו בלי די אריק לכם ברכה כי אין אדם נפטר מ"ה וחצי תאותו בידו והוא אומרם עד שיבלו שפתותיה' מלומר די מ"ם מלומר מ"ם השלילה כלומר שלא לומר די אלא בלי די ובזה יבלו השפתים כי הבי"ת היא מאותיות השפתים ע"כ

(שכח) מותר לפעמים פי' חייב כמ"ש בפ"ק דסוטה ד"ח ע"ב אמתני' כל הרוצה לראות בה יראה פריך הא גופא קשיא אמרת כל הרוצה לראות בה רואה אלמא ל"ש גברי ול"ש נשי והדר תני כל הנשים מותרות לראותה נשי אין גברי לא ומשני ה"ק כל הרוצה לראות בה רואה ל"ש גברי ל"ש נשי ונשים חייבות לראותה

(שכט) מותר מצאתי בחולין דצ"ה פריך עליה דרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור ממתני' דקתני נמצא בגבולי' אברי' נבלות חתיכות מותרות ומשני הא אתמר עלה רב אמר מותרות משום נבלה ואסורות באכילה ש"מ דלישנא דמותר לאו מותר לגמרי קאמר אלא מותר מאיסור דאיירי ביה אבל יש בו איסור אחר ומכאן ראיה לדברי הרא"ש ז"ל ריש פ"ק דשבת עלה דקאמר הש"ס דתרי בבי קמאי דקתני בעה"ב פטור והעני פטור דפטור ומותר וק' דהא קעבר אלפני עור לא תתן מכשול ותי' דאע"ג דאיכא איסורא דלפני עור לא איירי הכא אלא באיסורי שבת וקרי ליה מותר כיון דליכא איסורא משום שבת ע"כ ע"ש וכתב הרב כנה"ג ז"ל דדעת רש"י ז"ל פ"ק דכתובות ד"ג ע"ב גבי התם נהגו דל"ג מותר דלשון מותר היינו דיעבד דוקא ולא לכתחילה והתוספות ז"ל חלוקים עליו שם דמותר אפי' לכתחילה משמע ובנדרים דף י"ו מצאתי במתני' בשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצוה וכתב הר"ן שם ע"ב דמותר ומיהו חייב מלקות ע"ש ועיין בשל"ה דף שצ"ו ע"ב ד"ה מצינו

(של) מלחמה שאין האשה נאמנת לומר מת בעלי במלחמה כתב בתשובות צמח צדק סי' ע"ח דסתם מלחמה הנז' בש"ס היינו מלחמה שעורכי' על השדה מחנה מול מחנה או שהם לוחמים על עיר וזורקים אבני בליסטראות וחיצים ואינם מתכוונים על מי שיפול ומש"ה אמרו דאין האשה נאמנת דיראה היא למנטר ולמחזי וחיישי בדדמי אבל מלחמה דנפלו עליהם ליסטים נאמנות לומר נהרג דבמקום דמצי למנטר נפשה ומחזי נאמנת והביא ראיה מדברי התוס' ז"ל ע"ש דק"ט פ"ג

(שלא) מודעא כ' הרמב"ן ז"ל בשיטת בתרא ד"מ בסוגי' מודעא לא כתבי מודעא אלא אמאן דלא צאית דינא כו' כתב שם סוף פי' הסוגיא וז"ל ואם יש מי שמשיב עליך מלשון מודעא כי בלא מסירת מודעא האיך לשון מודעא חל עליו אף אתה אמור לו אין לשון מודעא שמודיע לעדים אלא פי' מודעא אונס ויסורין כמו שכתוב ויודע בהם את אנשי סוכו' וכן הודע את ירושלם ואף יש לפרש כמשמעו כמו ידיעה וכן מודע לאיש' ידוע לאיש' אף בזה ידיעת העדים היא המודעא בין שידעו מעצמו בין שאחר הודיעם ומפני שכל העדויות ראיה וידיע' הם וזה ידיעה בלא ראיה שאינן יודעים אם גמר בלבו אם לאו להיפך נק' מודעא עכ"ל

(שלב) מחשבה כל מחשבה בקדשים לענין פגול היינו שהוציא בשפתיו וקרי לי' מחשבה לפי שאין בה מעשה תוספות פ"ק דזבחים דף ד' ד"ה מחשבה, בפ' תמיד נשחט דס"ג ד"ה רבי מאיר כו' ע"ש וכ"כ התוספות בפ' המפקיד גבי החושב לשלוח יד בפקדון דהך מחשבה הוי דבור ע"ש. ומרן ז"ל בס' בדק הבית בח"מ סי' קפ"א כתב בשם אבי"ה ז"ל שכתב דנתכוין להציל לעצמו לעצמו הציל וקשיא לי' דבגמרא משמע דוקא אמר לעצמי אני מציל אבל המתכוין בלב לא מהני שדברים שבלב אי"ד וכתב דנתכוון לאו דוקא אבל ר"ל שאמר לעצמי אני מציל

(שלג) מבוי בל' חכמים מל' מבא העיר כ"כ התי"ט ריש פ"ק דערובין: (שלד) מחיצה שאמרו בכל מקום להפסיק היינו גבוה י' טפחים על רוחב ד' אמות פי"ג דנגעי' מצורע נכנס לבית הכנסת עושים לו מחיצה גבוה י' טפחים על רוחב ד' אמות ולא בעינן שיעור רחבה כשיעור גובהה

(שלה) מיד כתב בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ל"ג על ההיא דאמרי' בפ' החולץ דמ"ז קבל עליו מיד כו' דלשון מיד לאו דוקא אלא כל שעושה המצוה באותו היום ג"כ מקרי מיד וכ"כ במתני' דפ"ט דטהרות וכן מבואר בח"מ סי' ק"ץ ובתש' הרב צמח צדק סי' ק"ך כתב ז"ל הנשב' לשלם מיד זמנו כל היום ע"ש

(שלו) מזוזה בשבת דע"ט דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה ומפרש בגמרא מאי מזוזה מזוזה שבתפלין דקרי להו לתפלין מזמה כדתניא טהור שיגע במזוזה

(שלז) מיל כתב הרמב"ם פ"ג דפסחים מ' ב' דשיעור מיל הוא ב' חומשי שעה אבל מדברי התוס' פסחי' ד"ה ד"ה אחד אומר כו' שכתבו דמעלות השחר עד הנץ החמה מהלך ה' מילין ועולה שעה ומחצה כו' נראה לפי חשבונם שיעו' מיל היא רביעית שעה וחלק ך' מן השעה הפך דעת הרמב"ם ז"ל ועיין שם בתי"ט

(שלח) מנהג כתב הריב"ש סי' תמ"ג דאין שייך לשון מנהג בדבר שאינו תדיר ע"כ

(שלט) מנין כתב רש"י ז"ל ביומא דנ"ה אהא דתניא א' ואחת א' ושתים דר"מ ר"ו אומר א' אחת