קהלת יעקב - ב רנד

(שו) כבוש יחיד אי שמיה כבוש או לא שמיה כבוש פלוגת' הוא בפ"ק דגיטין ד"ח ע"ב

(שז) כתובת בנין דכרין מתוך דברי ריא"ז שהביא בשה"ג פי' נערה עלה דמתני' דלא כתב לה בנין דכרין כו' מוכח דכתובת בנין דכרין לא מקרו נכסי האם ובכור נוטל פי שנים ממנה אך מתשו' הרשב"ץ שהביא הר"ב נתיבות משפט נכ"ג ח"ז מוכח דס"ל דכתובת ב"ד מקרי נכסי האם

אות

(שח) לא נהנין ולא מועלין דאמרו חכמים בכל מקום פי' לא נהנין מדרבנן חוץ מתרומת הדשן שאמרו לא נהנין ולא מועלין שפירושו לא נהנין מדאורית' דתרומת הדשן אחר שנתרמה אסורה בהנאה מדאורייתא אלא דלית בה מעילה תוס' יומא דכ"ט ד"ה והרי כו' וע' ברמב"ם ה' תו"מ פ"ב סוף הט"ז: (שט) לוקה בכתובות דף מ"ו ר"י אומר מוציא ש"ר לוקה ק' סלע בעל נותן לא בעל אינו נותן והתניא רי"א בעל לוקה לא בעל אינו לוקה ארנב"י לוקה דקאמר ר"י אפי' לא בעל לוקה מכת מרדות מדרבנן רב פפא אמר מאי בעל לוקה דקאמר ר"י ממון דק' סלע ומי קרי לממון מלקות אין והתנן כו' ובפרק אלו הן הלוקין דף י"ז ע"ב אמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לר"ש לוקה ה' ומוקי לה תלמודא מאי לוקה ה' ה' איסורין ופרש"י ה' איסורין קאמר ולא ללקות עליהם. וכ"כ התוס' בפ' מרובה דף פ"א ע"א ד"ה אין מחייבין אותו כו' דהא דאמרינן המקיים בכלאים לוקה דלאו מלקות ממש דלאו שאין בו מעשה הוא אלא איסורא בעלמא הוא ע"כ מהריק"א ז"ל. ועיין בתוס' פ"ק דחגיגה דף ז' ע"ב ד"ה עולות כו' ובב"י סי' רצ"ז בי"ד כתב דאע"ג דבש"ס אמרינן מאי לוקה מכת מרדות מ"מ אין דרך הרמב"ם להוציא מכת מרדות בלשון מלקות ע"כ. וביבמות פ' ר"ג דף נ"ב מאי לוקה מ"מ ופ' שלוח הקן דף קמ"א ע"ב ובריש פ' תולין ופרק כירה דף מ' ע"ב ובנזיר דף ח"ן ע"ב והתוס' בבכורות דר"ן ע"א ד"ה ב' מינין ובתוס' ס"פ ר"א דנדרים על מאי דאמרו בירוש' חד אמר לוקה ופי' הם ז"ל דר"ל מ"מ מדבריהם. ועיין במרן הב"י בח"מ סי' קי"ו ובכנה"ג שם ס"ק י"ב. וכנה"ג חי"ד סי' קפ"א הגב"י אות ג'. ועיין במ"ש רבי' המאסף בח' חה"מ ר"ס רכ"ח ולא זכר שר שכבר קדמו מרן הב"י בסי' א' שם בחה"מ. ועיין מ"ש בקונטרס ארעא דרבנן אות קכ"ב למ"ב ושצ"ט למ"א

(שי) ליטרא הוא לוג. בעירובין פרק בכל מערבין

(שיא) לאיי בלשון חכמים. כתב רש"י בשבת דף ס"ד לאיי באמת ועיין בערוך שפי' שהן שתי תיבו' לא יי כלומר לא בני שכן בלשון יון קורין לבן יי ע"ש

(שיב) לשון חכמים. כתב הרשב"א בפ"ק דגיטין עלה דזו א' מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים איכא דקשיא לי' היכי תלי תניא בדלא תניא דעיקרא בגיטי נשים ושחרורי עבדים משום דאתקש לגיטי נשים ולי נראה דצ"ל דברים ששוין זה לזה אין משגיחין מי קודם בלשון ובפרק בנות כותיים כימי נדת דותה תטמא הקיש ימי נדתה לימי לידתה ומהראוי היל"ל הקיש ימי לידתה לימי נדתה ע"כ

(שיג) לבלוב שאמרו חכמים בפ' הרואה אר"י האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום. בכלל לבלוב הוי הפרחים דהיינו השושנים וגם הנצנים שהם כמו לולבי גפנים. ולשון דנפיק ביומי דניסן משמע דעל פרחי השקדים שממהרים הרבה קודם ניסן אין לברך גם אין לברך אלא על רבוי אילנו' גם דייק מהתם דמשגדלו הפירות אין לברך. הלק"ט ח"ב סי' כ"ח ועיין במ"ש הרא"ם פ' קרח בפ' ויוצא פרח ויציץ ציץ

(שיד) לפיכך יש בלשון חכמים דקאי לדברים הנמשכי' אחריו בספ"ק דקדושין לפיכך נקרא הראשוני' סופרים ואותו הלפיכך קראו בהכרח לדברים הנמשכים אחריו וכיוצא בזה בפ"ד דסנהדרין לפיכך נברא האדם יחידי כו' מהרי"ק

(שטו) לאתויי מצאתי להרא"ש פ"ק דקדושין ד"א ע"ב עלה דאמרינן בנזיר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דכתיב כי יפליא לאתויי ידים שאין מוכיחות ופי' דהאי לאתויי פירושו למעוטי ידים שאין מוכיחות דכי יפליא משמע דבר מפורש וכיוצא בזה מצינו בפרק מרובה דף ס"ד לאתויי שפי' כמו למעוטי דקאמר התם חמור דכתב רחמנא למ"ל אי לאתויי דלאו בעלי חיים משור נפקא אלא לאו לאתויי דבר שאינו מסויים והוי פי' כמו למעט דבר שאינו מסויים עכ"ל

(שטז) לעולם בפרק היו בודקין אמרו אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו אם יש ממש בדבריו שומעין לו ואינו יורד משם לעולם. כתב רבינו בכנה"ג פ"י מה' סנהדרין בשם המאירי ז"ל דלשון לעולם לאו דוקא אלא כל זמן שאותו ענין לפניהם שלא גמרוהו דהא א"א לומר לעולם ממש דא"כ נתוסף מניין הסנהד' ע"כ. וכן מצאתי להרא"ה ז"ל בס' החינוך פ' משפטים סי' פ"ג כתב ז"ל ואם יש ממש בדבריו אינו יורד משם כל אותו היום ע"כ. והרב כמוהרר"י רוזאניס ז"ל כ' עליו ז"ל זה אינו אלא לא היה יורד משם לעולם ומאי דתנן במתני' לא הי' יורד משם כל היום כבר תרגמא אביי אאין ממש בדבריו ע"כ. ודעת הרא"ה לע"ד בזה כדעת המאירי ז"ל שהחילוק בזה דכשהיה ממש בדבריו לא הי' יורד משם כל אותו זמן שהדין לפניהם שלא גמרוהו. וכשלא הי' ממש בדבריו אפי' לא הי' שם אלא שעה א' מן אותו היום יורד לערב ודברי המאירי מוכרחים כמ"ש דאל"כ נתוסף מנין הסנה' אלא דל' הרא"ה מגומגם וה"ק ולא הי' יורד משם לעולם קאמ' כ"ז שלא נגמר הדין ואורחא דמלתא נקט כל אותו היום

(שיז) לא תיזלו בתר איפכ' כ' רש"י פ' נערה שנתפתת' פי' לא תשיבו בבית המדרש ממשנה א' הנהפכי' לב' צדדי' דמצי המתרץ לתרץ משמע' אחר סברתו ע"כ

(שיח) לא ישא. דאמרי' בפ' הבע"י דנ"ג לא ישא אנוסת עצמו כו' מצאתי בתו' פ"ג דכתובו' ד"ל ד"ה איכא בינייהו כו' דהאי לא ישא הוי מן התורה ואפ"ה אם נשא נשוי וה"נ אמרי' בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי אע"ג דהוי מן התור' כדמוכח התם ע"כ

(שיט) לפני בל' חכמים שאמרו דאינו מתחייב השומר עד שיאמר הנח לפני לאו דוקא לפני ממש אלא הכונה לומר בידיעתו הר"ש הלוי ח"מ סי' כ"ג

(שך) לשון חכמים בדרשת הפ' כן תרימו גם אתם אתם ולא אפט' אתם ולא שותפים אתם ולא אריסי' אתם ולא התור' את שאינו שלו. כתבו התו' ריש פ"ק דכתובות ד"ה הרי זה כו' דררש' ולא התורם את שאינו שלא הוא פי' דשאר דרשות וכן במה ששנינו הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה הרי זה גיטך לאחר מיתה מאי דקתני לאחר מיתה הוא פי' דאם מתי. וע' בדרשות מהרימ"ט פ' בא דס"ו ע"ד. (שכא) לא בחגיגה דכ"ו המתחיל בעיסתו ע"ג הרגל לא יניחנה לרגל אחר מאי לא יניחנ' א"צ להניחה

(שכב) לשון התנאים הוא בלה"ק ולא בלשון ארמי כמ"ש רש"י ז"ל בתענית די"א ע"ב מר עוקבא כו':