קהלת יעקב - ב רנב

(רעא) יין נסך. כמה פעמים בגמ' קורין סתם יינם לבדו יין נסך כאומרם, שאני יין דהחמירו ביה רבנן ובג' ע"ז דל"ד וכי תימא חמץ דאוריית' יין נסך דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועיין מ"ש הרמב"ן בס"ה מ' קצ"ד

(רבע) י"ח לחופה דאמרו ז"ל כ' ה"ה ריש פט"ו מהל' איסורי ביאה דר"ל בהתחלת י"ח ע"ש וי"ג שאמרו שהוא מצוה מן המובחר היינו י"ג שלמים וכ"כ מרן הב"י וכן משמע בהרמב"ם פכ"א אבל הב"ח כתב בן י"ג ובן י"ח שאמרו היינו בשנים שלמים ועיין בס' בית שמואל סי' א' סק"ג

(רעג) יוד קרת קא חזינן הכא דאמרינן בפ"ק דקדושין פרש"י יו"ד שהיא קטנה עשאה עיר גדולה כלום האריך משנתו חנם ע"כ

(רעד) יוצא כתבו התוס' פ"ב דפסחים דף ל"ה ע"ב עלה דיוצאין בדמאי כו' מסופק ר"י אי בעי למימר יוצאין דוקא בדיעבד או יוצאין אף לכתחלה ע"כ

(ערה) יום הכפורים. בפ' כ"כ אמתניתן דמצילין מיוה"כ לשבת אבל לא משבת ליוה"כ פרש"י משבת למוצאי יוה"כ אבל התוס' כתבו דלשון יוה"כ משמע עצומו של יום להאכיל לתינוק או לחולה

(רעו) יורד עמו עד לחייו. כתב הר"ב כנה"ג בשם הרמ"ם ז"ל יורד עמו ע"ל פי' ר"י מותר להכותו הואיל ולא נזהר בלאו דלא תונו איש את עמיתו

(רעז) יד ביומא דל"ה ומירק אתר על ידו ופי' רש"י מירק אחר אחריו. וכתב התי"ט ז"ל במשנ' אין בידינו לא משלות הרשעים כו' כלומר אינו ידוע לנו ע"ד לא הוה בידיה

(רעח) יכול בשלהי פ"ג דקדושין יכולין ממזרים ליטהר ובעי הש"ס רבי טרפון לכתחל' קאמר או דיעבד ע"ש ומהריק"א בס' כללי הגמ' דף קי"ד ע"ב כתב ז"ל מצי' שאומר יכול לעשות כך וכך ולאו לכתחלה קאמר פ' הזהב ע"כ

(רעט) ילד נאמר אף על בן י"ז שנה כמ"ש ביוסף הילד איננו ובגמ' ריש פ' הזהב אמרי' ר' שנית לנו בילדותך כו' ומסתמא לא הי' קטן רק ההפך מזקנותך קאמר

(רפ) יד בעל השטר על התחתונה מצאתי בת' להרשב"א ז"ל הביאה מרן בא"ה סי' צ"ג אשה בדין שתבעה כתובת' בסתם לא אמרינן אין דעתה אלא אעיקר אלא מסתמ' הכל תבעה ואין לה מזונות, כתב שם בתשו' על אשה שמחלה כתובת' קרוב הדבר שכל שלא מחלה כל מה שכתוב בכתוב' לא מחלה מזונותיה כו' ועוד מה שטען הטוען שמן הסתם ידה על התחתונ' שהיא קרויה בעל השטר. מסתברא דבמקום זה הבעל קרוי בעל השטר וידו על התחתונה לפי שהבעל לא פרע לה כלום והיא משלה היא מוחלת וכל מקבל מתנה או לוקח קרוי בעל השטר להיות על התחתונה ע"כ. ועיין בתשו' פרח מ"א ח"ב סי' י' ובתשו' מהר"ש פרמו ז"ל ס"ס ל"ב

(רפא) יום א' בחדש חשוב חדש ומיום א' בחדש חשוב חדש שלשים יום בשנה קרוי שנה פ"ק דר"ה דף י' ע"ב

(רפב) יציאה דרך אחוריו שמה יציאה שהרי כ"ג ביה"כ כתיב ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו פ"ק דחולין דף י' ע"ב וע"ש בתוס' דהיינו דוקא ביציא' שמה יציאה דאורחא דמילתא ביציאה לתלמיד הנפטר מרבו אבל ביאה דרך אחוריו ל"ש ביאה ע"ש

אות כ (רפג) כף הדמיון דרשו רז"ל בכמה מקומות היה ה' כאויב ולא אויב ממש היתה כאלמנה ולא כאלמנה ממש ובלשון חכמים ג"כ מצינו ביומא דף ל"ז עלה דאמרינן ואף היא עשתה טבלא שפרשת סוטה כתוב עליה ש"מ כותבי' מגילה לתנוק אמר ר"ל משום רבי ינאי באל"ף בי"ת ופריך מדתניא כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא ומשני אימא כמה שכתוב בטבלא ורבים כמוהו בגמ' ועיין בתשו' הרב צבי ז"ל סימן ט"ז האריך במ"ש ז"ל כל יתר כנטול דעי שהיא כף הדמיון ולאו דוקא כנטול ממש. ועיין בב"מ דף ק"ד בית כזה אני משכיר לך אמרי' לא צריכא דקאי אגודא דנהר' מהו דתימא מאי כזה דקאי אגודא דנהרא קמ"ל דאכוליה מילתא אמר בית כזה ושמא לשון חכמים לחוד ולשון הדיוט לחוד. ועיין תשו' הרשב"א שכתב מרן בבד"ה סי' רנ"ט לי"ד וכתבה שם באותו סי' רבינו המאסף ז"ל על מי שצוה שיעשו ס"ת כאותו שהקדיש ראובן דהכוונ' הוא בצביונו ובקומתו וגם התפוחי כסף והיינו ל"ה

(רפד) כותב מצינו בלשון חכמים שהוא כמו אומר ולא בעי כתיב' כמ"ש בריש הכותב מאי כותב אומר וע' בפרק אע"פ דנ"ו וע' שם בתוס' בד"ה טעמא דכתבה כו'

(רפה) כח בלשון חכמי' מצינו כנוי לענין הכונ' בפ' כל כתבי העונה אמן בכל כחו ופרש"י כחו בכל כוונתו

(רפו) כותבת הוי בעיא ביומא דט"ט אם בגרעינית' ג"כ כותבת או כותבת לחודא וכן כשעורה שאמרו בקליפתה או בלא קליפתה ואמרי' התם בכותבת ובגרעינת' ובשעורה בקליפתה הוי פלוגתא ע"ש

(רפז) כזית שאמרו חכמים לא גדול ולא קטן וזהו זית אגורי ברכות דף ל"ט וכתב רבינו יונה ז"ל שבכל השיעורים אנו משערים כזית אגורי בין להקל בין להחמיר

(רפח) כופין בלשון כופין שאומרים חכמים הוי פלוגתא דרבוותא דהרי"ף ורש"י וסיעתם ס"ל דכל היכא דקתני יוציא כופין אפי' בשוטים ור"ח וסיעתי' סברי דאין כופין בשוטים אלא במלי אם לא שמפורש בו שכופין אותו להוציא כמ"ש הטור א"ה סי' קנ"ב והעלה שם בשם הרא"ש דראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים ועיין בתוס' ריש פ' המדיר ד"ה יוציא ודעת הריב"ש ז"ל סי' ג"ר דמי שנתחייב לכוף לבנו בדבר אינו נפטר בכפיה בדברים בלבד אלא בשוטים ויש מקומו' שא"צ לעשו' כפיה בשוטים והכל לפי הענין כמו שהאריך הרב שם

(רפט) כל שהוא כתב הריב"ש ז"ל סי' תע"א עלה דאמרינן בפ' ח"ה חלון העשוי לאורה אפי' כל שהוא יש לו חזקה בשם הרמב"ן בשם הירוש' ששיעורו לחזקה כשיעורו לטומא' ושיעורו לטומא' הוא כמלא מקדח שהוא כמלא נקב העול ואע"פ שאמרו כאן אפי' כל שהוא אינו קשה שכיון שקראוהו בשם חלון אם הי' פחות מזה השיעור אין עליו שם חלון. ועוד שמצינו בהרבה מקומות כל שהוא שיש לו שיעור ע"כ. וכ"כ התוס' ז"ל בפ"ג דנדה דכ"ו ע"ב ד"ה כל שהוא פי' ר"ת ז"ל דפעמים כל שהוא בציר מטפח ופעמים טפי מטפח ע"כ ובבתרא דק"ן כתבו בד"ה ואיידי דקאמר כו' דכל שהוא כי קתני לית ליה שיעורא בר כי קאי אתנא אחרינא דאמר שיעורא רבה קאמר איהו שיעורא זוטא וקרי ליה כל שהוא בערך חברו שאמר שיעורא רבה ע"ש. ועיין בקדושין דכ"ו שהאריכו בענין כל שהוא ובפ' קמא דביצה דט"ו תבשיל של עירוב שייר הימנו כל שהוא סומך עליו לשבת מאי כל שהוא לאו אע"ג דליכא כזית לא דאית בי' כזית ובשבת ריש פ' המצניע עלה דמתני' חייב בכל שהוא אר"י אמר שמואל מחייב ר"מ אף בכ"ש חטה א' לזריעה ופריך פשיטא כל שהוא תנן ומשני מהו דתימא כל שהוא פחות מכגרוגרת ולעולם עד דאיכא כזית כו' משמע דכזית נמי כל שהוא מקרי ועיין בתוס' בשבת דף ק"ג ד"ה המעביר כל שהוא

(רצ) כל בלשון חכמים בכל מקום כל לאתויי ובפרק ח"ה