קהלת יעקב - ב רנא

ולא הוי חציצה דתנן הדם והדיו והדבש והחלב יבשין חוצצין לחין אין חוצצין ע"כ ועיין במשנה למלך פ"ב מהלכות יוה"כ שכתב עמ"ש הרמב"ם עלה ונסתפג, כו' דהוי טעמא שמא יהיו המים חוצצין בין בגדיו לבשר ע"ש וצריך להתיישב בטעם זה דהא בהדייא אמרי' הכא דאין חציצה בלח ועוד

עיין

(רנו) חנטת פירות מקרי דבר שבא לעולם לענין מקנ' מה שיוציא אילן זה רש"י ז"ל בפ' איזהו נשך דס"ו על מ"ש רב נחמן המוכר פירות עד שלא באו לעולם לא קנה כתב דמיירי כשלא חנטו הפירות עדיין משמע דכל שחנטו הפירות שפיר מקרי דבר שבא לעולם ועיין בס' מחנה אפרים ז"ל ה' מכיר' סימן כ' כתב דמדברי מרן הכ"מ ז"ל בפ"ח מה' מלוה אין נר' כן ע"ש ובס' בני יעקב

(רנז) חסיד כתב הרב יפה מראה בשילהי סוט' דחסידו' יקרא מי שכל מעשיו לש"ש וזו היא דעת הר"ן ז"ל ולי נראה לפרש דחסיד יתקרי המוותר עם חביריו לפנים משורת הדין במשא ומתן וכתב הרב תי"ט שכן הוא גם כן דעת הרב ז"ל וכדברי הרב היפה ז"ל מצאתי בפ' כל כתבי דק"ך אמתני' ואם היו פקחין עושים עמו חשבון אחר השבת ופריך חשבון מאי עבידתי' מהפקרא קא זכו כלומר דהא הצילו לכם קאמ' ואם פקחין הם יעכבו הכל ה"ל למתני ומשני מדת חסידות שמחזירים לו שנו כאן אמר רבא חסידי אגרא בשבתא שקלי ופי' רש"י אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש נדנוד עבירה ואע"ג דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהפקרא קא זכו מיהו חסיד לא מיקרי אא"כ מוותר משלו אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקינן פרש"י ירא שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו ירא שמים לא ניחא ליה דליתהני מאחרי' בהפקרא דידע דלאו מרצונו הפקיר ובחנם נמי לא ניחא ביה דליטרח וה"ק ואם פקחין הם דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא עושים עמו חשבון לאחר השבת ע"כ ק

(רנח) חסיד קרוי מאן דהוי חסיד מעיקרא דוקא כמו שמתבאר מסוגיא דפ' הגוזל עצים דף ק"ג ואי ס"ד במשתבע קאמר רע"ק חסיד מי משתבע בשקרא וכי תימא דמשתבע והדר הוי חסיד והא כל היכא דאמרינן, מעשה בחסיד א' או ר"י ב"ב או ר"י בר אלעאי ור"י ב"ב ור"י ב"א חסידי דמעיקרא הוו ע"ש הסוגיא

(רנט) חזקות רבינו הר"ב כנה"ג ז"ל ח"מ סי' ק"ס הביא חוקות להקת הפוסקים ז"ל דיש סוברים דהחזקות הנהוגות עפ"י ההסכמות בזמנים אלו דין קרקע יש להם שחזקתן ג' שנים ובנזקי החלונות ותשמישי החצרות גם בשעבוד כתובה ובעל חוב ויש חולקין דהחזקות מטלטלין אקרו ודין מטלטלין יש להם בכל

(רס) חכם ותלמיד חכם תואר חכם הוא יותר גדול מת"ח וכדאמרי' היו השואלין שנים א' חכם וא' ת"ח נזקקין לחכם ובאבל רבתי אמרי' חכם ות"ח מוציאין החכם ופסקו מרן בי"ד סי' שנ"ד ובפ' הרואה דז"ן ע"ב אמרי' ג' חכמים הם ג' ת"ח הם וטעם למה שהחכמים נקראים תלמידי חכמים ע"ל באות תי"ו. וכתב השל"ה דההפרש שבין חכם לת"ח חכם יודע לדרוש מעצמו דבר הלכה ות"ח יודע להבין ולשמוע דבר הל' ואיני יודע לדרוש מעצמו ועיין בר"ש מתני' דיומא אם חכם הוא דורש ע"כ לשון הזהב

אות

(רסא) טהור כתב הר"ש בפ"ג מאהלות משנה ד' דמצינו לשון טהור דקתני ופי' כשר ע"ש בדבריו שי"ל עליו. ועיין בנדרים דף י' ע"ב לא דכי ומ"ש הר"ן והרא"ש

(רסב) טיגון לא מקרי בשול לדעת רש"י בסנהדרין ד"ד ע"ב והתוס' כתבו דהא דגבי פסח צלי קדירה קרי ליה בישול שאני התם דכתיב ובשל מבושל מ"מ ועיין בבית יעקב סימן ל"ה כו'

(רסג) טביעות עין נראה לי שהוא לשון מקרא טבע בבוץ והמכוון שע"י ששבעתן העין הוי כאלו טבע והנשקע בכלי עד שמכירו היטב היטב תי"ט פ' אלו מציאו': (רסד) טעימה בפ"ג דשבועו' דכ"ב ע"ב שבועה שלא אוכל ושתה חייב אבע"א סבר' דא"ל איניש לחברי' נטעום מידי ועיולי ואכלי ושתו וכתבו התוס' וא"ת מה ענין טעימה אצל אכילה וי"ל שמא בלשונם הוו קרו לאכילה טעימה ועיין בתשו' הריב"ש סי' רפ"ח דגם אכילה מועטת קרויה טעימ' ע"ש וכ"כ מרן הב"י א"ח סי' רל"ב בשם הרשב"א דסעוד' קטנה קרי לי' טעימה ע"ש

(רסה) טובת הנאה שאמר גבי הנשבע לדעת חברו וקבל טובת הנאה ממנו כתב מהרשד"ם י"ד סימן פ"א דיבמה שנשבע לה היבם דלא מקריא עשתה לו טובה כבת יתרו כיון דיבמה אינה יכולה להנשא לאחר ע"ש. ועיין בתשו' הר"ם מפדוואה סי' ט' דאם נשבעו שנים משודך ומשודכ' לא מקרי עשה לו טובה אלא האיש לאשה לא האשה לאיש ומהריק"ו סי' קפ"ב כתב דהשותפים בההיא הנאה שעושים אהדדי מקרו מקבלים טובה זמ"ז וכסף השכירות מקרי קבלת טובה ואם נשבע המשכיר שלא יוציא לשוכר מהבית אין לו התרה אלא מדעתו. מהר"ם אלשאקר צ"ז. מינוי אפוטרופוס ע"י ב"ד הוי עשה לו טובה הרד"ך בית י"ז ועיין עוד באורך להר"ב כנה"ג י"ד סי' רכ"ח

(רסו) טירחא הליכה ממקום למקום מקרי טירחא לענין עני המהפך בחררה דאע"ג דבהפקר ליתי' הך דינא היכא דטרח המהפך אף בהפקר איתיה כמ"ש הרא"ש בההיא דעני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל דהוי טעמא מפני שטרח בהם העני להפילם בארץ וסמכא דעתיה עלייהו והליכת המהפך ממקום למקום נמי מקרי טירחא דקשה טלטול' דגברא תשו' רש"ל סי' ל"ו ע"ש

אות

(רסז) יום עוב חה"מ נמי קורין חכמים י"ט כמ"ש בסוכה דל"ח התם בי"ט ב' דרבנן דייקא נמי דקתני מי שבא בדרך ואי ס"ד בי"ט ראשון מי שרי כו' ש"מ דקרי תלמודא לחה"מ נמי י"ט דאי בי"ט ב' של גליות קאמר התם נמי קשה היכי קתני מי שבא בדרך מי שרי ועיין בט"ז א"ח סי' תרס"ט ס"ק א' שכתב שאין חה"מ קרוי י"ט

(רסח) ישלם בפ"ז דב"מ דצ"א אבריית' דהחוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם פריך הא אין אדם לוקה ומשלם ומוקי לה בבא לצאת ידי שמים והקשו התוס' ז"ל וא"ת תנא תני ישלם ואת אמרת דמדת חסידות שנו כאן וי"ל דישלם משמע טפי לשון חיוב ממשלם ע"כ הרמ"ז ועיין בתוס' פ' אלו נערות דף מ"א ע"ב ד"ה הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר ופי' התוס' דלאו דוקא משלם קאמר אלא היה משלם אם, היה לו ממה להשתלם ע"ש

(רסט) יחידים בלשון חכמים היינו רבנן

(ער) ישלם בכריתות דצ"ט ישלם סלע ומפרשינן מאי ישלם תשלום דסלע: