קהלת יעקב - ב רנ

ואכלנו ולדה בחג דקתני חג שבועות ואידך כל היכא דתני פסח תני עצרת ופי' רש"י בתמורה דף קי"א ז"ל כל היכא דתני פסח ובעי לאדכורי מידי בעצרת תני עצרת ולא קרי לי' חג אבל אי הוה מדכר לפסח בלשון חג המצות הוי תני לעצרת בלשון חג. ועיין בס' הליכות אלי סי' שע"ד דנפל טעות בדבריו ועיין פ"ג דתמורה דקי"ח ע"ב

(רלה) חדא ועוד קאמר כתב הראנ"ח בדרשותיו דקל"ה דלאו דוקא אחדא אלא ה"ה אתרתי והר"י הלוי ז"ל סי' ט"ו כתב דבלשון הש"ס חדא ועוד פעמים בעינן תרתי ופעמים או זה או זה כנה"ג בכלל קס"א קס"ב קס"ג

(רלו) חדש כתבו התוספות פ"ק דסנהדרין די"א עלה דאמרינן כמה עיבור שנה שלשים יום רשבג"א חדש ז"ל הכא משמע דחדש סתם הוא חדש חסר וק' דבסוף החולץ אמרינן ירח ימים ירח ל' ימים ל' וכן בפ"ק דנזיר פריך ואימא שלשים כדכתיב עד חדש ימים וי"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ובלשון חכמים חדש סתם הוא חסר ועי"ל דאפי' בלישנא דרבנן הוי חדש ל' היכא דלא מוכח אבל היכא דמוכח כי הכא דת"ק תני ל' ורשב"ג אמר חדש שאני וכ"כ בפ' המדיר

(רלז) חשוד כתב הרא"ש בפ' זה בורר דקכ"ד חשוד על העריות פי' ר"ת שבא על העריות וכן מוכח מדברי רש"י ולישנא דחשוד לא משמע לפרושי הכי דהול"ל הבא על העריות ונרא' לפרש חשוד ע"ה שהוא רגיל וגס בעריות ומתייחד עמם וסגי שומעניה ע"כ

(רלח) חובה בפ' כל הבשר דק"ה, ע"א מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה אמצעיים רשות ומשני מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה ופי' רש"י משום דתני אמצעיי' בהדייהו קרי לראשונים חובה דאעפ"י דאינן אלא מצוה חשובות הן אצל הרשות להקרות חובה ע"כ

(רלט) חלון בכל מקום פתוח מעבר לעבר ומפולש והוא חלון העשוי לאורה ומצי' חלון שהוא עשוי להשתמש ולהניח בו חפצים ואינו אלא חלל מה בעובי הכותל וכההיא דפ"ו דמעילה אמר לשליח הבא לי מן החלון. תי"ט פ"ו דמעילה

(רמ) חוכך להחמיר. בנדרים ד"ו פי' רש"י ז"ל כאדם שמתחכך אילך ואילך כך איהו לא בריר ליה בודאי והרא"ש פי' חוכך אדם כמו ששואלים לו דבר ואינו פשוט לו להתירו גם טעם פשוט לאוסרו אינו יודע והוא חוכך בשפתיו ושותק ומתוך כך מבינים שהוא מחמיר בדבר ועושי' לחומרא. הרמ"ז בי"ש ז"ל

(רמא) חיגר ופיסח. חיגר הוא שאין לו רגלים כמ"ש במשל החיגר והסומא אמר החיגר כלום יש לי רגלים כו' ופיסח הוא הצולע על צידו א' כמ"ש השרש' ז"ל בע' צלע ונק' הצולע פיסח לפי שהוא על צידו א' נראה דפיסח י"ל רגלים ויכול להלוך וזהו לשון המשנה וכל מי שאינו לא חיגר ולא פיסח כו'

(רמב) חייב מצאתי למהרי"ק שכתב בשם התוספות בפ' מעשר בהמה ז"ל הא דתנן דנבלה שנפלה לתוך מי חטאת האוכלה חייב מיתה דלאו דוקא אלא אסור דרבנן כעין איסור מיתה ונ"מ לאלקויי טפי משאר מלקיות ע"כ

(רמג) חייב האמור בכל מקום בלשון חכמים לשון מקרא הוא בדניאל סי' א' וחייבתי ראשי למלך

(רמד) חושב בפ' המפקיד דמ"ג החושב לשלוח יד בפקדון בש"א חייב כו' כ' התוס' ז"ל הך מחשבה הוי דבור כדיליף מעל כל דבר פשע וכן מחשבת פגול הוי נמי בדבור ולא בלב כדמוכח פ"ב דזבחים

(רמה) חוץ איכא דוכתא דקתני חוץ ור"ל הוא וכל דדמי ליה תשו' הרלנ"ח דשי"א ע"א ע"ש: (רמו) חיישינן כתבו התוספות בגיטין דף מ' חיישינן שמא זכה לו ע"י אחר ז"ל האי חיישינן הוי ודאי כמו חיישינן שמא במי מילין כתבו ע"כ הרמ"ז והרב בנימין זאב סימן מ"ח כתב דלפעמים מצינו לשון חוששין לקולא כנה"ג סי' קס"ז בכלליו ובכללי הגמרא ביבין שמועה ד"ק ע"ב למהרי"ק ז"ל

(רמז) חושש בלשון חכמים החושש בשיניו לכאורה נר' שהוא בית מיחוש בעלמא מדלא אמרו הכואב בשיניו ומצי' בפ"ב דע"ז דכ"ח ע"א עלה דמכת חלל גופו מחללים עליה את השבת בעי ר"א ככי ושיני מאי כיון דקשין נינהו כמכה דבראי דמי או דילמא כיון דגוואי קיימי כמכה של חלל דמי אמר אביי ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ חושש הוא דלא הא כאיב ליה טובא ש"ד ודחי דילמא תנא היכא דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה

(רמח) חייב יש לדקדק מלשון אין חייבין עליו דחיוב לא יש אבל איסור מיהא איכא כדאמר בריש פ' אלו קשרים אין חייבים עליו חיובא הוא דליכא אבל איסורא איכא ועיין מ"ש התוספות שם דקי"ג ד"ה כלל

(רמט) חמה יש חילוק כשאומרים חכמים בימות החמה ובימות הגשמים לבין כשאומרים בחמ' מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים בפ"ה דביצה דף ל"ו אמתניתין דפורסים מחצלת ע"ג כוורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ומוקי לה בדאיכא דבש ופריך בימות הגשמים מי איכא דבש א"ר אשי מי קתני בימות כו' בחמ' כו' ובגשמים כו' קתני ביומי ניסן וביומי תשרי דאיכא חמה ואיכא גשמים ואיכא דבש

(רנ) חכמים טעם למאי דאשכחן בגמרא דקאמר מאן חכמים ר' פ' דקרי ליחיד בלשון חכמים בהיות כי היו המקבלים רבים שקבלו מהחכם ההוא ובעבור היו' אנשי הדעת ההוא רבים קראם חכמים ואפי' שיהי' לחכם א' הרמב"ם ז"ל

(רנא) חזן לאו היינו ש"ץ אלא חזן הוא שמש בה"כ כדאי' בפ"ק דסנהדרין וב' חזני' כו' ופ"ק דב"מ חזני מתא תוס' פ' התכלת דמ"ד ד"ה כל כהן כו'

(רנב) חבור לא מקרי חבור העשוי ע"י מעשה ידי אדם תוספתא הובאה בדברי התוספות בזבחים פ' טבול יום דק"ה ד"ה חבור אוכלים וז"ל התוספת' אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חבורי אדם חבו' ע"כ ועיין תשובות בית יעקב סי קמב

(רנג) חבור לענין צירוף דכביצה דקי"ל כל האוכלין מצטרפין לכביצה כל שהוא מחובר קצת אף שאם היה מגביה החצי הביצה הא' היה ניתק חברו מקרי חבור ומצטרף משא"כ לענין ידות אוכלין דלא מקרי יד אלא כל שהוא מחובר כ"כ שאלו יגביה את היד לא יהא ניתק האוכל אבל אם אינו מחובר כ"כ לא מקרי יד לאוכל תוספות חולין דקי"ח ד"ה אין

(רנד) חסרון אבעיא בזבחים דק"י אי חסרון דחוץ שמי' חסרון או לא שמיה חסרון ולא אפשיטא

(רנה) חציצה בלח לא מקרי חציצה זבחים פ' כל הפסולים דל"ה א"ל ר' יאודה למה פוקקין העזרה ערבי פסחים שלא יצאו הדמים אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם והא דם הוי חציצה בין רגליהם לרצפה ותנן עומד ע"ג כלים כו' פסול לא הוא