קהלת יעקב - ב רמט

דבור לכשהוא באמצע דבור כי ועשה בצלאל הוא"ו הוא וא"ו ההיפוך אבל מי פעל ועשה היא וא"ז העטוף נמשך לתחלת דבור שהוא פעל שהוא עבר וכן ועשה הוא עבר וכן וקנינא הוא נקשר עם אמר לנא פלוני וקנינא עבר עם עבר עכ"ל בפי' הכתוב' שלו

(ריט) ועוד כתבו התוספות בפ' הכותב דבעי' תרווייהו עלה דאמ"ר התם ההוא דאפקיד כסא דכספ' בי ר"ח חדא דידענא ביה דלא אמוד ועוד הא קא יהיב סימנא כתבו התוספות דאין לפרש ועוד אפי' אמוד דאי אמור מה יועיל הסי' דילמא זבנא מיני' אלא יש לפרש דהנך תרי טעמי אין מועילי' זבל"ז דבעי' דלא אמוד וסי' ע"כ. ומהרי"ק ז"ל הביא הפך מזה מההיא דבפ"ק דכתובות דף י"ג גבי ההיא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דר"י אמר ר"י למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד הא אר"י הלכה כר"ג ופריך אביי ובהא כי לא מודה מכשר ר"ג כו' ופרש"י ובהא כי לא מודה כו' דקא אמרת ועוד ע"כ נראה מדבריו דכי אמרינן ועוד הכי פי' חדא דאיכא להא ועוד אפי' ליתא להא הא אמר כו' ועיין בתשו' מהרימ"ט בחלק י"ד סי' נ"ב דף נ"ה האריך בפרט זה והביא מקומות הכי והכי. ויש ללמוד נמי מזה אי נמי או ועוד שכותבים בעלי התוספות ופוסקים הראשונים ז"ל

אות

(רכ) זה בזה כתב הרמ"ז בס' גופי הלכות סי' ע"ו ז"ל יש חילוק בין לשון חכמים כששונים ב' דברים שנתערבו זב"ז ללשון ב' דברים שנתערבו בלבד ולא קאמר זה בזה כי כשאומר שנתערבו זב"ז ר"ל המועט ברוב אבל כשאומר נתערבו בלבד לא ידעינן הי מועט והי מרובה או אם שוין הם וראיה מההוא דפ"ק דקדושין דל"ב מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה הנשרפים בנסקלים ר"ש אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה א"ל ר"י מאי איריא שריפה חמורה תיפוק ליה דרובא נסקלין ופרש"י ז"ל הנשרפים בנסקלים משמע א' מן הנשרפים נתערב בהרבה נסקלים ע"כ וכתב כן מדקאמר בנסקלי' דהול"ל נשרפים ונסקלין שנתערבו מדקתני בנסקלים בבי"ת ש"מ מועט במרובה קאמר וכן באומר שנתערבו זה בזה מועט במרוב' קאמר: (רכא) זמן מרובה במ"ק דכ"ג ע"א מאי לזמן מרובה אמר ר"פ לאחר שלשים יום

(רכב) זונה בלשון חכמים כתב הרא"ם ז"ל בסדר אמור עמ"ש רש"י על שלומית בת דברי שהיא לבדה היתה זונה דאע"ג דלפי דרז"ל מוטעת היתה כסבורה שהוא בעלה. מ"מ קורא אותה זונה מפני שנבעלה לפסול לה וכן מ"ש בש"ר מנין שלא נחשדו ישראל על העריות במצרים שהרי א' היתה ופרסמה הכתוב דמשמע דזו נחשדה על העריות. הוא משום דכיון דנבעלה לפסול לה חשודה על העריות קרי בה אף על פי שהיתה אנוסה ומוטעת אבל אם היתה זו נבעלת ברצון לא הוה מצינן למידק מינה אלא לאפוקי שאר נשים דלא נבעלו ברצון לגוים אבל אפשר שנבעלו באונס או שוגג ואי אפשר שהרי אמרו יה עדות לישראל

(רכג) זכינו מצאתי כתוב לא' מן המפרשים ז"ל שפירש במשנה ולא זכיתי שתאמר יצ"מ כו' ובסו' פ"ק דפסחים זכינו שאין טומאת ידים במקדש ששניהם ענין מציאה כלומר מצינו ע"כ

(רכד) זכין לאדם שלא בפניו כתב בתשובות משפטי שמואל סי' קי"ז דלשון זכות משמע דלית ביה צד חובה כלל אבל כל שיש בו צד חובה לא אמרי' בהא זכין לאדם שלא בפניו. ועיין מ"ש בהרד"ך בית י"ט חדר י"ב דלשון זכות כאן לאו בזכות וחובת הנפש אמרו אלא מה שהוא רצונו של אדם

(רכה) זקן ואינו לפי כבודו כתב רבינו בכנה"ג א"מ סימן רס"ג דנחלקו בפירושו דלהריטב"א ז"ל בעי' דוקא חכם ולא תליא בזקן מכובד. אבל הב"ח ז"ל סי' ער"ב כ' דלאו דוקא חכם אלא ה"ה זקן מכובד בעלמא

(רכו) זריז כתב הרב הנז' בשם תשובות הרב בנימין זאב סיי רנ"ז דלשון זריז עדיף מזהיר. וכן הוא בגמ' פרק כל הבשר דק"ז ע"ב לאו משום דזהיר ולא נגע אלא דזריז קדים ומשי ידיה וכתב רש"י ז"ל זריז עדיף מזהיר זהיר שיודע להזהר בשעת מעשה שלא יעבור על המצוה זריז הרואה את הנולד ומתקן עצמו שלא יבא לידי כך והיינו דאמרי' בע"ז זהירות מביא לידי זריזות ע"כ

(רכז) זרים כתבו התוספות בפ' כל שעה דל"ד ד"ה טהרו כו'. הוקשה להם הא דתנן בבכורים שהמעשר והבכורים גידוליהן אסור לאכול בירושלם אף לזרים ולבהמה משא"כ בתרומה דמשמע דגדולי תרומה שרו לזרים ותי' ונראה דזרים דקתני התם היינו גוים וכן משמע בירוש' ע"כ הרמ"ז ז"ל וכ"כ מהרי"ק בכללי הגמ' דק"א

(רכח) זקן כתב רש"י בפ"ג דידים במתני' דקתני מקובל אני מפי ע"ב זקן כו' ז"ל ע"ב זקן בישיבה א' היו יושבים וכלן היו כאיש א' ולכן תני זקן ולא זקנים ע"כ: אות

(רכט) חייב מצינו חייב שפירושו אסור בנדרים דנ"ט ע"ב גבי בצל שירדו עליהם גשמים וצמחו רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב וכתב הרשב"א בחי' לנדרים דף נ"ו בדף קמ"ו מהשיטה ע"ד דחייב דקתני פי' באיסור וכבר הרא"ש ז"ל שם בדף ע"ו נרגש דלשון חיוב ופטור ל"ש בשביעית אלא איסור והיתר ונדחק לפרש הסוגיא ע"ש

(רל) חב לאחרים דאמרינן בעלמא תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לשון חב משמעותו חב ומזיק ולא מונע ריוח תשו' הר"ם אלשיך סי' ליה

(רלא) חבר כתב רש"י ז"ל בפ' לולב וערבה דל"ט אמתני' הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו' ז"ל לי נר' דהלוקח לולב מעם הארץ גרסי' דהא בע"ה מיירי וע"ה לגבי חבר לא קרי ליה חברו והתוס' ז"ל כתבו עליו ועל חנם דחק דאשכחן בדוכתא טובא דקרי לע"ה חברו דתנן בפ' הנזקין משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית ובפרק בכל מערבי' האו' לחברו צא ולקט לי תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי וקתני סיפא בד"א בע"ה ובשבת פ' שואל לא יאמר אדם לחברו שכור לי פועלים ומוקי לה בחברו גוי ע"כ הרמ"ז ז"ל וצ"ע בתי"ט פ"ד דדמאי משנ' ב' שכתב שסתם חברו הוא ת"ח

(רלב) חביות סתם האמורות בכל הגמ' כ' רש"י פ' ר' ישמעאל דע"ז שהן של חרס

(רלג) חבילה כתב הרמב"ם פ"ה דסוכה דההבדל בין חבילה לאגודה דאגודה של ג' בדים מקרי אגודה וחבילה אינה קרויה פחות מכ"ה בדים והראב"ד ז"ל חולק שם וכתב דאפי' של ג' בדים קרויה חבילה

ע"ש

(רלד) חג בפ"ק דר"ה ד"ו פריך עלה דאמר רבא כיון שעבר עליה רגל א' עובר בעשה מהא דתניא העיד ר' יאושע ור' פפיס על ולד שלמים שיקריב שלמים אר"פ מעיד אני שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולד' שלמים בחג כו' ולדה בעצרת היכי משהו לה ועברי עלי' במש' א"ר זביד א"ר כגון שהיתה חולה בעצרת ר' אשי אמר מאי