קהלת יעקב - ב רמח

יאודה אמר לכשיתן. ש"מ דלר"י וא"ו דוהוא יתן היא במקום כ"ף ושי"ן כאלו אמר כשהוא יתן

(רי) וא"ו בלשון חכמים כתב מהרשד"ם חא"ה סימן מ"ח דאע"ג דבלשון תורה איכא פלוגתא דר' יאשיה ורבי יונתן דלר"י וא"ו מוסיף ולר' יונתן וא"ו לחלק היינו דוק' בלשון תורה אבל בלשון חכמים לכ"ע וא"ו מוסיף ע"ש ובתשו' מהרא"ש סס"י קמ"ז כתב דבלשון חכמים נמי וא"ו לחלק כדאי' בפי' האשה שלום ז"ל אלא היכי דמי דאמרינן אסוקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי' סימנים דעלייהו סמכינן וכתב הרא"ם ז"ל בתשובה בשם א"ז דהא דקאמר דחזינהו לאלתר וקאמרי סימני' או או קתני דחזינהו לאלתר או דקאמרי סימני' ועיין בתשו' מהרימ"ט ריש סי' קל"ד הביא עוד ראיה מריש פ' נערה המאורסה דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה הפר האב ולא הפר הבעל כו' ופרכינן היינו רישא מהו דתימא אביה או בעלה קתני קמ"ל וכן בפ' התקבל נערה המאורסה היא ואביה מקבלים את גיטה והיינו היא או אביה כדמפרש התם בגמ'. ובתשובות הרד"ך בית ו' הביא ממתני' דקתני אף על פי שיש סי' בגופו ובכליו דאו או קתני. ומהר"י וי"ל ז"ל סי' ע"ט ומהרש"ך ח"ב סימן קנ"א ועיין בתשובות מהריב"ל ח"ג סימן ס"ח ואות' ששנינו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כתב הרב ש"ך י"ד סי' רמ"ב בשם הגהות אשירי פ"ק דע"ז דבחכמה ובמנין או או קאמר חכמה או מנין. אבל מדברי הרמב"ם פ"ב מה' ממרים נראה דס"ל דבעי' תרתי גדול בחכמה ובמנין וכן דעת הרשב"א ז"ל תשו' רנ"ג

(ריא) ויתור כתב הרב שתי ידות דף ס"ג על לשון חכמים ויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע ש"ד ולא ויתר מאיסה של תורה דהרב ר' יוסף יעבץ ז"ל כתב שלשון ויתר הוא הארכת אפים לא מחילה גמורה והמד"ל ז"ל חלק עליו וכ' דלשון ויתור הוא מחילה גמורה ממ"ש מאן דאמר דהקב"ה ותרן יוותרו ב"מ אלא מאריך אפיה הא למדנו שאין הויתור הארכת אפים רק מחילה גמורה ובמדרש רבה פ' אמור הביאו הטור ריש הלכות ר"ה הגדולים מתענים והקב"ה מוותר שליש כו' עד והקב"ה מתרצה ומוחל להם ואומר להם הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם ע"כ

(ריב) וכן כי קתני כתב הרמ"ז זצוק"ל בשם הנ"י וכ"כ רשב"ם ז"ל בפ' ח"ה עלה דא' מהאחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית וכן האשה כו' ובעי' הגמ' מאי וכן דכן כי קתני אינו אלא כשהחלוקה הב' של וכן יותר מקודשת מהראשונ'. וכשימצא דשונין חכמים ז"ל וכן בדבר שהחלוקה הב' יותר פשוטה צריך לפרש מלת וכן שהוא טעם לדבר הקדום והכי קאמר הדין הוא כך שכך הדין בפי' ראיה לזה ממ"ש בתוספתא דיומא פ"ד לא ינעול אדם סנדל ויטייל בתוך הבית רשב"ג מתי' וכן היה רשב"ג אומר אם היו ידיו מלוכלכות בטיט מדיחן במים והשתא מה ענין זו לזו וכ"ת דה"ק דכשם דרשב"ג מקל בזו כך מקל בזו והא ברייתא קילא טפי אלא ודאי טעמא קא יהיב וכ"כ הרשב"א ז"ל עכ"ל, בפ' מצות חליצה דף ל"ח ולדידי צ"ע ההיא דפ' החולץ דף מ"א עלה דמתניתין דהחולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותו ומת חולצת ולא מתיבמה וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה ופריך מאי וכן ומשבש מתניתין ומשני אימא אבל המגרש. וק' אמאי לא משני שכן המגרש את אשתו קאמר דאחות חלוצה למדה מאחות גרושה דגרוש' מדאוריי' וחלוצה מדרבנן והכי קאמר חלוצה אינה מתייבמת שכן המגרש את אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום לכך אסרו אחות חלוצ' דדמי לה

(ריג) ועוד כתב מהרי"ק בשם רשב"ם בפ' יש נוחלין דלא שייך למימר ועוד אלא היכא דפירכא בתריית' עדיפא מקמייתא

(ריד) וכן כתב הרמ"ז דמצינו דקתני וכן וקאי אדיוקא דמתנ' או ברייתא במסכת ע"ז דנ"ז ע"ב וחדשו שם התו' דלא אמרי' וכן דקאי אדיוקא אלא דוק' כשהדיוק יש לו רמז במתני' או בברייתא

(רטו) וכן כי קתני בין בלשון תורה בין בלשון חכמים בין בלשון הדיוט כתב מהרימ"ט בא"ה סי' מ"ד הביא דבריו הרב כנה"ג ז"ל דלשון וכן מורה דבר הדומ' לראשון לגמרי וחיליה מהא דאמרינן בפרק הוציאו לו וכן יעשה לאהל מועד מה ת"ל כשם שמזה לפני ולפנים א' למעלה כו' מדם הפר כך מזה בהיכל וכשם שמזה לפני ולפנים א' למעלה כו' מדם השעיר כך מזה בהיכל. והתם משמע דלאו מדין היקשא ומדרשא הוא אלא ממשמעות הכתוב הוא כמ"ש התוס' שם שאם לא כן לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באהל מועד כמו לפני לפנים. ובפרק ב' דשבועות ילפינן קדוש' לדורו' במלך ונביא מדכתיב וכן תעשו וכן תעשו לדורות ופריך רבא והא לענין משיחה תניא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשן ומכאן ואילך עבודתם מחנכתן אמאי ונימא וכן תעשו לדורות ומשני שאני התם דאמר קרא וימשחם ויקדש אותם אותם במשיח' ולא לדורות במשיחה אלמא אי לאו קרא דגלי לענין משיחה הוה משמע קרא דוכן תעשו לכל מילי. ומיהו אשכחן בספ"ק דסוטה גבי מדה כנגד מדה וכן לענין הטובה מרים כו' פרכי' מי דמי התם חדא שעתא הכא ז' יומי אמר אביי אימא לענין הטובה אינו כן א"ל רבא והא וכן תני אלא אמר רבא ה"ק וכן לענין הטובה דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורעניות. משמע דמצי' לפרושי בוכן ענין א' אע"פ שאינו שוה בכל ובפ' אף על פי ג"כ אמרו המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ז' דינרים בשבת וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרים בשבת ואמרי בגמרא מה בין מורד למורדת ומפרש משום דצערו של איש מרובה משמע דוכן לאו דוקא הוא ולבסוף עלה הרב בהסכמה דלשון וכן סתמא בכל ענין משמע וההיא דסוטה וכתובות שאני שההפרש מפורש במתני' גופא ומש"ה מצי לפרושי וכן כדמפרש לה מתני' גופא, אבל במקום שלא פורש שם ההפרש לא ה"מ למתני וכן סתמא דבכל ענין משמע וצריך להתיישב בההיא דפ"ק דתעניות די"ג ע"א וכן אתה מוצא במנודה ואבל כו' מאי לאו אכלהו לא לעולם בחמין ודקה קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ואבל אשאר' קאי ובב"ב פ"ק ד"ב ע"ב והא וכן קתני אגויל וגזית ע"ש

(רעז) ועוד כתב הרמ"ז ז"ל בשם התוס' מגילה דף כ"ח ד"ה ועוד כו' דאע"ג דדרך לשון ועוד הוא שאם החלוקה הראשונה הי' קולא צריך כי הועוד תהיה קולא וכן אם חומרא חומרא. מ"מ מצינו דקאמר ועוד אף דהחלוקה הראשונה היה קולא והב' חומרא דבצד מה היה הצד הא' צד החומרא,

(ריז) וכן בפסחים דט"ז ע"א ספק משקין ליטמא טמא ליטמא אחרים טהור דר"מ וכן היה אומר ר"א כדבריו ופריך דהא ר"א ל"ל טומאה במשקין כלל ומשני אר"נ אחדא ופריך והא כדבריו קאמר דנפישי ועוד הא וכן קתני משם אנו למדין דהיכא דקתני וכן אכולא מילתא משמע וצ"ע בתעניות דף י"ג ע"א וכן אתה מוצא במנודה

(ריח) וקנינא מיני' שתקנו לכתוב בכתובות ושטרות כ' הרשב"ץ ז"ל שאלו לר' יאודה הלוי ז"ל מה הועיל זה הלשון והלא לשון עתיד הוא כמו ושמענו ועשינו שהוא כמו ונשמע ונעשה שהוא"ו הופכתו לעתיד וא"כ וקנינא ר"ל ונקנה ועדיין לא קנוי והשיב כי הפרש יש בין כשהיא תחלת