קהלת יעקב - ב רמז

סמיכת דברים שאפי' מן הספק שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוס' הכל אבל המתיר סומך על שמועתו או על סברת חכמתו והיא הוראה ע"כ והתם מסיק דלאיסור נמי קרי הוראה כדתנן הורוה בית הלל שתהא נזירה עוד ז' שנים אחרו' כו' ועיין בס' בנימין זאב דקע"ט ע"א

(קצד) היסת מצאתי כתוב ז"ל פי' הגאון ז"ל היסת לשון כבדות שהיסת בטי"ת כבידות כלו' שהכבידו חכמים עליו לישבע ע"כ ועיין מה שפי' מור"ם בי"ד סי' קע"ז סי"א

(קצה) הלעטה והמראה שאמרו חכמים ז"ל גבי מאכל בהמה המראה למקום שאינו יכול להחזירו הלעטה למקום שהיא יכולה להחזיר גמ' בשבת ד"ק

(קצו) הלכה בפ' יש נוחלין דק"ל ע"ב א"ר הלכה כר"י ן' ברוקא א"ל ר' אבא הורה אתמר במאי קמפלגי מ"ס הלכה עדיפא ומ"ס מעשה רב ופירש רשב"ם ז"ל הלכה עדיפא שפוסק הלכה לעשות כן אבל אי אמרינן הורה איכא למימר דטעה הרואה דשמא אותו הדין לא נפסק כריב"ב אלא ע"י טענות אחרות וסבר הרואה דמשום דהלכה כריב"ב נפסק והמעש' משום טעם אחר אבל כיון דקבע הלכה אז אין לפשפש בדבר. ומ"ס מעשה רב כשמורים לעשות כן מעשה אז יש לסמוך ולעשותו אבל כשאומר הלכה כפלוני אין סומכין לעשו' כן מעשה עד שיאמר הלכה למעשה דאי אמר הלכה איכא למימר דדרך הלימוד אמר הכי אבל אם היה בא מעשה לידו הוה מדקדק יותר כדאמרינן אין למדין הלכה מפי תלמוד אבל מי שהורה לעשות שוב אין לפשפש אחריו ע"כ הרמ"ז

(קצז) הפסד מרובה דאמרו חכמים ז"ל להקל ביין נסך וכיוצא כתב בתשובות הרא"ם ח"ב סי' ל"ז בשם מהר"י מינץ ז"ל אזהו הפסד מרובה מנה ומנה ר"ל מנה צורי ואפ"ה, המנה אינו אלא ה' זהובים ואיכא לספוקי דשמא קבא דמוריקא חשיב הפסד מרוב' ודעתי נוטה בזמן הזה שרבו המסים יש לחוש מפני החסרון ואני ראיתי בתשו' הר"י איסרלן ז"ל שכתב שכל מה שהוא בחבית הן גדול הן קטן חשיב הפ"מ לאפוקי מה שהוא בכד או בקנקן ע"כ. ובתשו' נחלת שבעה סי' נ"ה כתב ז"ל הפסד מועט יקרא הכבד של התרנגולת ושל יונה וכל מה שהוא יותר מזה הפ"מ והרוצה להחמיר יחשוב אם ההפסד שמפסיד במכירת אותו דבר הוא יותר משתות הקרן אז מקרי הפ"מ בלי ספק שהרי בפחות משתות הוי מחילה ואין מקפידין עליו ולפיכך יש לקרות אותו הפ"מ מאחר שאין בו קפידא ולכן דוקא מה שהוא הפסד יתר על שתות הוי הפ"מ ועיין בזה בהר"ש הלוי ז"ל סי' י"ט ושער אפרים סי' פ"ח

(קצח) הדא אמרה כ' מהרי"ק בשם הרא"ש דבירוש' אומר הדא אמרה ופי' זה יכול להיות ע' בכללי הגמ'

(קצט) הן קודם ללאו בלשון חכמים דרכם לשנות הן קודם ללאו אע"פ שלפי טבע הנושא הי"ל לשנות לאו קודם להן כ"כ התוספות ריש פ"ק דפסחים עלה דלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב דהי"ל לומר ברישא יצא בכי טוב כי אורחיה נקט איפכא דאורחיה דתלמודא לשנות הן קודם ללאו וכגון מטפס ועולה מטפס ויורד דהו"ל לומר איפכא וכן אמר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא דכל הני הוו איפכא מהרי"ק ז"ל

(ר) הרי זה בא ללמד ונמצא למד דאמרי' בפ' בן סו"מ ברוצח ונערה המאורסה ה"ז בא ללמד ונמצא למד ופרש"י והתוס' דפי' אף למד ע"ש

(רא) הן כתב הרשב"א בריש פ"ק דב"ק כל דתני הן משמע דוקא אבל כי לא תני הן משמע דאיכא אחריני אע"ג דלפעמים נקיט להו דוקא אע"ג דלא תני הן כד' מחוסרי כפרה ע"כ מהרי"ק,

(רב) הזק שאינו ניכר דקי"ל לאו שמיה הזק כתבו התוספות בב"ק דצ"ח ד"ה הצורם דהיינו בהזק הנעשה מאליו אבל הזק בידים אף שאינו ניכר לכ"ע חייב ע"ש

(רג) הרוגי מלכות לאו דוקא הרוג מלכות שהרגו המלך אלא אף ע"פ שהרגו המשנה הגדול הרוגי מלכות מקרי שכנה"ג פ"ד מהלכות מלכים

) (רד) הפסד ממון מקרי המתנת זמן יותר מזמן המוגבל אצל המלוה והלוה דהא חזינן דיש עסק שבועה בדין המתנת זמן כמ"ש מרן הב"י בח"מ סי' ע"ג בשם הרמב"ם שאם טען המלוה היום סוף הזמן שקבעתי לך ולוה אומר עד י' ימים קבעתי לך נשבע הלוה שבועת היסת ואם יש עד א' נשבע שבועת התורה ש"מ דמקרי הפסד ממון פרח מ"א ס"ס נ"א

(רה) הקדש בפחות מש"פ לא מקרי הקדש דאין הקדש חל על פחות מש"פ רש"י פ"ק דגיטין די"ב ע"ב והתוספות ז"ל שם חלוקים עליו דהא בהזהב שנינו ה' פרוטות הן ואי איתא ו' פרוטות הן דאין הקדש חל על פחות מש"פ. ופי' בשם ר"י דכונת הש"ס דקאמר בפחות פחות מש"פ היינו לפי שאין בדעתו של מקדיש שיחול על פחות משוה פרוטה

(רו) הרשאה אם יש לשליח הגט הרשאה וכתוב בה מי הם עדי הגט מקרי נתקיים בחותמיו ואין צ"ל בפני נכתב ובפ"נ. הרשב"א סי' תקס"א. אבל הריב"ש סימן שי"ח כתב דהרשאה לא מקרי קיום ע"ש ובתשו' מהר"ם מלובלין סי' כ"ה

(רז) התראת ספק פלוגתא דרבי יוחנן ור"ל פ"ג דמכות די"ז ר"י סבר התראת ספק שמה התראה ור"ל סבר התראת ספק לאו שמה התראה, ועיין בתוספות גיטין דף ל"ג ד"ה ואפקעינהו ובכתובות דף ט"ו ד"ה וספק נפשות כו'

אות

(רח) וא"ו כתב הרמ"ז ז"ל מצינו בלשון חכמים שונין וא"ו במקום בי"ת כמ"ש פ"ק דע"ז בנות שוח ופטוטרות ומפרש בגמרא בפטוטרות גם וא"ו במקום שי"ן במסכת ע"ז דנ"ג ודברי חברי לעובדא ומפרש שדברי חברי כו' וכן בהפך שי"ן במקום וא"ו בפ"ק דביצה שאפר כירה ומפרש בגמ' ואפר כירה. ואני מצאתי כיוצא בזה עוד וא"ו במקום שי"ן במשנה מסכת פרה משנה ה' ע"ש בפי' הרב ז"ל ועיין בתשו' מהרימ"ט ח"מ סי' ס"א בזה לענין לישנא דשטרא. וטעם לזה כ' השל"ה דתחלה היו ת"ר סדרי משנה קודם רבי ובא הוא וקצרן ובאותן הסדרים היה נשנה שם בשי"ן דהוה קאי על ענין שלפניו וכשקצ' ר' המשניות ושנה כמו ששנה בכאן השי"ן לא זזה ממקומה וכן תמצא הרבה פעמים שלא רצה למחוק ולהגיה מה שנשנה ונאמ' ראשונה

(רט) וא"ו מצינו בלשון חכמים שונין וא"ו במקום כ"ף בפסחים דט"ל ע"א עולשי שדה ועולשי גנה ומפר' בגמ' עולשי שדה כעולשי גנה. גם וא"ו במקום מ"ם בבכורות דכ"ט אמתני' דהחשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי ופריך השתא מלובן אמרת לא צואי מבעיא ומשני חדא קתני צמר מלובן מלובן מצואי ובפ"ג דקדושין דף ס' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז ה"ז מקודשת והוא יתן ומפרש בגמרא אתמר רב הונא אמר והוא יתן רבי