קהלת יעקב - ב רמו

עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה ומסיק התם הא לכתחילה הא דיעבד. כתב הרב ז"ל ולכן הולד כשר אפי' ברוב פסולים אצלה שאם היינו פוסלין אותו מלבא בקהל הו"ל כדיעבד אבל האשה שאין בה חשש אלא לינשא לכהונה אסור' לינשא עד דאיכ' רוב כשרים אצלה וכן פי' הרמב"ן ז"ל ועיין בתשו' הראנ"ח ח"ב סי' מ' דס"ח ע"ג ע"ש בזה. והטור באה"ע סימן י"א כתב כל מקום שהיה התראה ועבר ועשה לא מקרי דיעבד הלכך הנטען על השפחה לא יכניס ובדיעבד אם כנס לא יוציא ואם התרו בו ועבר וכנס לא מקרי דיעבד ומפקינן מיניה. ובתשו' פסקי' וכתבי' סי' קצ"ז כתב בשם התוס' שכתבו בעירובין דכל דבר שיש טורח לתקן חשיב דיעבד ובסי' ק"ץ כתב בשם התוס' דפ' כל שעה דכל דבר שאין לו תקנה חשיב דיעבד הביא דבריו הר"ב כנה"ג בכלליו ובכנה"ג י"ד סי' רע"ג הגב"י אות ג' כת' מהרא"י ז"ל סי' צ"ג על ס"ת שנמצאו בה בכמה מקומות וחוץ לדף ד' אותיו' מתיבה גדול' בת ז' או ח' אין להקפיד בדיעב' ואם היינו מונעי' לקרות בה אפי' כשיש אחרת כשרה היינו פוגמי' את זו והוי כדיעבד ע"כ ומהר"י מינץ ז"ל סי' ט"ו כת' על ענין התגין שנראה דחולק וס"ל דכל שיש ס"ת אחר הוי כלכתחלה

(קעו) דירה לשון זה נופל על עניינים רבים יש שהוא כעין ישיבה במקום כמ"ש פ"ק דסוכה אם יש דיורין בעליונה שהיא בריאה לישב בה ולא תפול. ויש שהוא לשון עכוב במקום כמו עם לבן גרתי ות"א עם לבן דרית. ונופל ג"כ למי שדר במקום אפי' יום א' כדאמרי' בפ' ח"ה אית לך סהדי דדר בה חד יומא ונופל ג"כ על מי שקובע דירה ושוכן בה דדר בה יממא וליליא. ונפקא מינה לענין נדר וחרם עיין בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' רנ"ה

(קעז) דמאי כתב רש"י ז"ל פ"ק דבכורות דף י"א על מתני' דהמוליך חטים כו' אצל הגוי כפירותיו רש"א דמאי דהאי דמאי לא דמי לשאר דמאים אבל הכונה הוא שהוא ספק ודינו ככל הספיקות ואין הכונה שיהא דינו כדין דמאי לגמרי

(קעח) דקה מצינו בלשון חכמים שוני' בהמה דקה ומפרש מאי דקה נסה וקרי לה דקה דדייקא באוכלה שכוססת המאכל דקה מן הדקה

(קעט) דרכים לשון דרכים שונים בלשון המשנה היכא דאיכא חילוקי דינים במילת' כגון האשה נקנית בג' דרכים והיכא דליכא חילוקים שונים בלשון דברים כמפורש בריש ס"ק דקדושין

(קפ) דבריהם על דין תורה מצאתי ברש"י בפ' הפועלי' דפ"ח עמ"ש מ"מ חרבו חנויות כו' מפני שהעמידו דבריה' על דין תורה ופרש"י כלו' מה שאסור מדבריה' ז"ל מצאו לו היתר מן התורה

(קפא) דברי הכל כתבו התוס' בפ' המדיר דע"ד ד"ה דבכל מקום לשון דברי הכל פי' דליכ' מאן דפליג בהא ולפעמים מצינן למימר דלשון דברי הכל לא אתמר אלא על אותה החולקי' בההיא מילתא וכ"כ בריש פ"ק דסנהדרין ד"ו ע"א וכ"כ רש"י בפ' נערה בלשון הש"ס דכ"ע כר"א בן עזרי' ע"ש

(קפב) דבור דעת הרמב"ם ז"ל פ"י מה' נדרים דכת' לא מקרי דבור. ז"ל מי שנשבע או נדר שלא לדבר עם חבירו יכול לכתוב לו ע"י כתב ע"כ ור"ב כנה"ג ז"ל י"ד סי' שצ"ד כתב דבס' החסידים סי' שצ"ח כתוב ז"ל לא ידבר עם המנוד' אפי' ע"י כתב ואולי יש חילוק בין נשבע מעצמו למנודה דאפי' נשבע מעצמו יש חילוק בכונת הנודר וראיתי בתשו' חוות יאיר סי' קצ"ד שכתב דהיינו דוקא בנדרים דאזלינן בהו אחר לשון בני אדם ודבור אינו מענין כתיב' אבל לענין קיום הדבר לעצמו או לחבירו הכתיבה בכלל דבור אף שלא הוציא בשפתיו כלל וקי"ל כותב דברי תורה צריך לברך ברכת התורה דכתיב' המילות הוי כאלו דברם וראיה עוד מדאצטריך מיעוט גבי עדות מפיהם ולא מפי כתבם ובפסק הסמיכה כתב הרלב"ח לענין זקן ממרא דכתיב אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע דתני בספרי ולא שומע מפי שומע דגם אם לא שמע אלא ע"י כתב פטור

(קפג) דבר מצוה שאמרו שמתירים את הנדר לדבר מצוה אפי' מצוה של דבריהם דבר מצוה אקרי מרן בס' ב"ה בשם הריטב"א ז"ל ועיין עוד באורך לרבינו הר"ב כנה"ג י"ד סי' קכ"ח ב"י אות קי"ד עד אות קל"א מה נקרא דבר מצוה

(קפד) דורדייא כתבו התוס' לענין יין נסך בפ' רבי ישמעאל בשם ר"ת דלא מקרי דורדייא אלא כשנתן עליהם מים אבל בלא מים לא מקרי דורדייא וכתבו עלה מההי' דפ"ק דמגילה דף י"ב דקאמר אמרו ליה לאחשורוש זיל לגבי עמון ומואב דיתבי על דורדייא דכתי' שאנן מוא' מנעוריו ושקט הוא על, שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ועיין בתשו' הרב צבי סי' ע"ה ובדע"ו ע"א

(קפה) דם העור מקרי דם יומא דף מ"ח ע"א ת"ר ולקח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית ועיין בט"ז י"ד ס"ס כ"ג ובתשו' שבו' יעק' ח"א סי' ח"ן

(קפו) דרכי האמורי לא מקרי אלא במידי דקום עשה אבל במידי דשב וא"ת לא מקרי דרכי האמורי כמ"ש בי"ד סי' י"א יש נמנעים מלשחוט אווז וכן בסי' קע"ט. חוות יאיר סי' רל"ד

אות

(קפז) ה' יתירה בלשון חכמי' ילפינן מינה דינא הרד"ך ז"ל בבית ד' ז"ל מדקתני מותר עניים ולא קתני מותר העניים בהא שמע מינה דאף דאינן ידועי' קאמ'

(קפח) האידנא בכל מקום שנזכר בגמרא האידנא היינו בסוף זמן האמוראים על הסתם והרא"ש ז"ל כתב בתעניות דף ל"ד בשם הראב"ד ז"ל דיש פעמים דקאמר האידנא ור"ל האידנא שכלה זמן התנאים. הרמ"ז ז"ל

(קפט) הבאי לשון הבאי דמרגלא בלשון חכמים מצאתי כתוב ז"ל הבאי לשון גוזמא הוא ונגזר מלשון קוץ תרגום של קוץ שמיר הובי כי כמו שהקוצים אינן נחשבים לשאר עצים כך דברי הגוזמות אינן נחשבי' לשאר מאמרי' ע"כ והרמ"ע כתב כי ר"ת הבא"י הנה ברכו את ה'

(קצ) הדיוטות קורין חכמים לפעמים אף לדיינים היכא

שאינן סמוכים הרב הנ"י ז"ל בפ' מצות חליצה: (קצא) הודאות והלואות יש ב' פירושים בסנהדרין פירש רש"י הודאות והלואות שניהם על עסקי הלואה הודאה שבא לדון בעדי הודאה שמביא עדים ואומרים בפנינו הודה לו והלה כופר. ואית דמפרשי [הודאות[ הודאת מקצת הלואות שכופר הכל וראשון עיקר

(קצב) הוצאה בריש פ"ק דשבת תנא הכנסה נמי הוצאה קרי ליה כלומר שמוציא מרה"ר לרשותו הרמ"ז ז"ל

(קצג) הוראה בפ"ק דכתובות ד"ז ע"א אמר רבי יעקב בר אידי הורה רבי יוחנן בצידן אסו' לבעול בתחלה בשבת ופריך ומי איכא הוראה לאיסור ופרש"י ומי קרי איסור הוראה משום דכל אדם רשאי להחמיר והאיסור אין זה