קהלת יעקב - ב רמב

כתי' שהביא באחרונה ס"ל כמו שמשתמש רבינו הב"י פעמים רבות בכלל זה

(קיא) אפר פרה מתבאר מדברי התלמוד פ"ק דנדה דף ו' דבזמן האמוראים ג"כ הי"ל אפר פרה דפריך תלמודא בימי רבי מי הוי קדש ומשני כדעולא דאמ' עולא חברייא מדכן בגלילא ופרש"י חברים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחות שמא יבנה בהמ"ק ועכ"ל שהיו טהורים ממת דאל"כ איך היו מטהרים יין ושמן בלא אפר פרה, וכן אמרו בחגיג' והרב מש"ל כתב ג"כ בה' אבל שראה כתוב דכשגלו לבבל הוליכו עמם אפר פרה ומה דפריך בגמ' קדש בימי ר' מי הוה לאו למימרא שהוא נמנע שלא הי"ל אפר פרה אלא דפריך דלאיזה תכלית היה קדש מאחר דליכא בהמ"ק ומשני כדעולא שהיו עושין יין ושמן קדוש שמא יבנה בהמ"ק בזמנם אבל לא נסתפקו מעולם אם הי"ל אפר פרה ועיין בר' שמשון פ"ד דחלה משנה ז' כתב דבימי האמוראים היו אוכלים תרומה טהורה כי היה להם אפר פרה וכ"כ הרא"ש בסוף הלכות חלה והביאו הך דפ"ק דנדה

(קיב) אחד זה ואחד זה ששנינו בכמה דוכתין כתב התוס' בזבחים דצ"ב ע"א ד"ה שלנה ושנטמאה כו' דאורחיה דתנא דתני הפשוט תחלה היכא דקאי אקרא אך כל דלא קאי אקרא זמני' דתניא חדושא ברישא ע"ש וק"ק בהך כללא מההיא דפ' החובל דתניא א' הצועק וא' הנצעק במשמע כו' וכיון דקאי אקרא דוהי' כי יצעק אלי הו"ל למתני אחד הנצעק דהוא הפשוט ברישא. ולפי גירסת ר"ש שם בתוס' דגריס א' צועק וא' שאינו צועק במשמע ניחא שפיר דנקט הפשוט ברישא ובריש פ' הבא על יבמתו שנינו א' המערה וא' הגומר קנה וכו' והתם אקרא דיבמה יבא עליה קאי ולפי דברי התוס' ז"ל הו"ל למיתני א' הגומר וא' המערה ועיין בזה בתוס' בכתובות ד"מ ד"ה א' כדרכה כו' וד"ך ד"ה אחד כו' ובפ' כיצד צולין דף פ"ה ד"ה אחד עצם כו'

אות

(קיג) בא בלשון חכמים במשנ' בענין התמיד בהפשט וניתוח בא לו לדוכן בא לו לגרא כו' פי' המפרשים ז"ל בטעמו כי כל המתעורר באיזה מלאכה שתהיה יקרא בא אליה ובלשון המקרא כן ויבא אברהם לספוד כו'

(קיד) באמת אמרו בפ"ק דב"מ כל באמת אמרו הלכה למשה מסיני. וטעם דפעם אומר הלכה למ"מ בפי' ופעם אומר באמת אמרו הוא דלא אמרו באמת אמרו אלא במקום שהוא חידוש דין היוצא מכלל הקודם וכל דברי המשניות שהן הלכות פסוקות בלי מחלוקת כלן הלמ"מ ולא הוצרך רבי לזכרו רק בפרט היוצא מכלל אמר באמת אמרו ר"ל שגם פרט זה נאמר בפירוש הלמ"מ. תשובת חוות יאיר סי' קצ"ב

(קטו) באי כחו האמור בלשון חכמים ודכתבי בשטרי כתב בטח"מ סימן ק"ו בשם בעל התרומות דיש במשמע לשון באי כחו בית דין. ומהראנ"ח ח"א סימן קי"ד כתב דלשון באי כחו כולל ג"כ לקוחות שהלוקח ג"כ בא מכחו וכדאמרי' בעלמא לא עדיפת מגברא דאתית מחמתי' וכ"כ הרי"ף ז"ל בתשו' על מי שהאמין בשטר הוא וכל הבאים מכחו היו היורשי' נמי נאמנים כי הם באים מכחו, ומקבל מתנה נמי בא מכחו אבל אם אמר הוא ויורשיו לא האמין אלא יורשיו בלבד לא מקבל מתנה ולוקח ע"כ

(קטז) בגדים בלשון חכמים שאמרו החליף כלים בכלים אין בהם אונאה בגדים נמי במשמע דבגדי' נמי אקרו כלים ועיין בטח"מ סי' קצ"ה בשם ר"י דבהמה מקרי מטלטלין לענין קנין אגב קרקע תשו' מרא"ש ס' כ"ב

(קיז) ברותא היא שאמרו בכמה דוכתי' בש"ס הא דר' פ' ברותא היא. טעות שגור בפי הכל גם לחכמים לגרוס בדותא היא בדל"ת כלומר שקר הוא ואינו כן אלא ברותא היא ברי"ש כלומר דעת חצוני הוא כמ"ש הערוך בערך בר. כנה"ג בה' אבידה סי' רס"ט. וכן מצאתי הגי' פ"ג דכריתות דט"ו ע"א הא דרפרם ברותא היא ע"ש ועיין בהלק"ט ח"ב סי' ע"ש

(קיח) בולמוס הנזכר בדברי חז"ל היא מלה מורכבת בלשון יון מן ב"ו שפי' שור ומין לימו"ס שפירושו גרון כלומר גרון כלחוך השור כ"כ המד"ל ז"ל

(קיט) בית השלחין הוא שדה המשקין אותה על שם הכתו' ושולח מים ע"פ חוצות. וכתבו התוס' בב"ב דס"ח ד"ה סברו' דיש פעמים דלשון בית השלחין הם גנות ופרדסים כדכתיב שלחיך פרדס רמונים ונקראו כן ע"ש האילן שעושה בדים ושולח פארות כדכתיב ותעש בדים ותשלח פארות

(קכ) בית בלשון תורה הוא לשון זכר כמו והוצאתני מן הבית הזה הבית הזה אשר אתה בונה אבל בל' חכמים לפעמי' אומרים בית זו שדה זו ולפעמים בל' זה עיין בכה"ג א"ה סי' ס"ו אות מ"ו

(קכא) בית אב כתבו התוס' בגיטין דכ"ג עלה דאמרינן ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט ז"ל תימה הא אם מת אבי' לא חשיב תו בית אביה כדאמרינן בפ' השותפין קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו לאחר מותר וי"ל דבלשון בית אביך כל יוצאי חלציו בכלל ואפי' שמת כדכתיב שבי אלמנה בית אביך גבי תמר וכבר מת אביה כדמוכחי קראי ע"כ ועיין במש"ל פ"ח מה' גירושין הי"א מה שהאריך בזה. וכן בכנה"ג אה"ע סימן ו' הגה' הטור אות מ"ט

(קכב) ב"ד חשוב דאמרו חכמים גבי אסמכתא והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב כתב הרא"ש בתשו' כלל ע"ב בשם הר"ם ז"ל ב"ד חשוב היינו בקיאים בדיני אסמכתא מה נקרא אסמכתא ומה אינו נקרא. ומרן הב"י ז"ל בח"מ סי' ד"ן כתב בשם תשו' הרשב"א ז"ל ב"ד חשוב היינו ב"ד אלים להפקיר ממון וכ"כ ה"ה ז"ל פי"א מה' מכירה ז"ל ב"ד חשוב פירוש הרשב"א אע"פ שאינו סמוך אלא חשוב להפקיר ממון כגון מומחה לרבים. והנמקי ז"ל כתב ב"ד חשוב ראוים לדון דיני ממונות ביחיד ע"כ ועיין בתשו' הרשב"א סי' של"ה: (קכג) ב"ד בפ' השולח דף ל"ב אמתני' דהיה עושה ב"ד ומבטלו. פלוגתא דר"ן ור"ש. ב"ד ר"ן אמר בפני ב' ר"ש אמר בפני ג' ב"ד קתני ור"ן אמר לבי תרי נמי ב"ד קרי להו

(קכד) ב"ד שאמרו חכמים בכל מקום היינו דוקא במקום הקבוע לב"ד וזה פשוט בפ' מרובה גבי עובד' דר"ג שסימא עין טבי עבדו והיה שמח שמחה רבה מצאו לרבי יהושע א"ל כו' א"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים הא יש לו עדי' חייב ש"מ הא יש לו עדים חייב וש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב א"ל שאני ר"ג דלא בפני ב"ד אודי ופריך, והא רבי יהושע אב ב"ד הוא שלא בב"ד הוה קאי מפורש יוצא דב"ד לא מקרי רק במקום הקבוע לב"ד וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה גניבה ועיין בזה בתשובות מהר"י באסאן ז"ל סי' קי"ג ועיין בס' תשבי

(קכה) בית מצינו בלשון חכמים מכנים לגוף בשם בית כמו ששנינו מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו' וביתו ריקם ופי' הר"ב וביתו ריקם מן העבירות שלא יצא עליו