קהלת יעקב - ב רמא

שאמרו בפ"ק דב"ק דטענה זו מחזיק העדות בידו ואינו גובה הב"ח וה"נ באשה בטענה זו אינה עושה אבל בבא להוציא מחבירו ע"י טענה זו לאו כל כמיני' למימר אי אפשי בתקנת חכמים ע"ש ונוחים בזה כמה מקומות

(קג) אב זה בנין אב האמור בכל מקום כתב מורי זקני זצוק"ל בספר הליכות אלי סי' קנ"א בשם הרא"ם דהא דלפעמים אמרינן זה בנה אב למילף מיניה ולפעמים איפכא זה בנה אב דבעלמא איפכא היינו דבמקום דהוצרך הכ' לומר הדבר בפי' לגופיה דאי לא כתבי' הו"א איפכא ש"מ דבא ללמד כיוצא בזה בעלמא אבל במקום דלא אצטריך דכי לא כתבי' נמי מסתברא הו"א הכי אז אמרי' זה בנה אב לומר דבעלמא איפכא דומיא דמה שאמרו עד א' זה בנה אב לומר כל עד שבתור' ב' וה"ט משום דלא אצטריך למכתב אחד ע"ש. ולע"ד אין כן דעת התוס' פ"ק דקדושין ד"ז ד"ה ונפשטו בכולה. תימה דבריש תמורה יליף רגלה של זו עולה מקרא דכתיב כל אשר יתן ממנו וגבי אשה לא כתיב קרא וא"כ מאי פריך ע"ש משמע דאפי' במידי דאצטריך קרא לאשמועי' אמרי' זה בנה אב דבעלמא איפכא דאי לא"ה מאי קא ק"ל לתוס'. איברא דהריטב"א ז"ל כ' שם ז"ל ובל"ה נמי ל"ק כיון דאשכחן האי דינא דפשטא קדושה בכולה אין לנו לומר דהתם בלחוד הוא ונקל בזו אדרבא יש לנו לומר דהתם עביד קרא בנה אב לכל מקום וזה שיטת התלמוד עד שיהיו ב' כתובים הבאים כא' ע"כ אלא דק' מ"ש דזה שיטת הש"ס דמשמע דבכל דוכתא אמרינן הכי זה בנין אב ללמד אפי' כי לא אצטריך קרא עד שיהיו ב' כתובים וזה הפך ממ"ש עד אחד זה בנה אב לומ' כל עד שבתורה ב' וראיתי בשלהי פרק השולח דמ"ז ע"ב בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"י קנין פירות כקהג"ד ולר"ל לאו כקנין הג"ד איתיבי' ר"י לר"ל ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא א"ל שאני התם דכתיב ולביתך ופירש"י שאני התם דכתיב ולביתך ומדאיצטריך לרבויי ש"מ דבעלמא ק"פ לאו כקנין הג"ד. ואמרי' התם איכא דאמרי איתביה ר"ל לר"י ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא התם הוא דכתיב ולביתך אבל בעלמא לא א"ל טעמא דידי נמי מהכא קאמינא ופי' רש"י מהכא קאמינא דכי היכי דאשמועינן דהכא כקנין הגוף דמי ה"ה בעלמא ע"כ נראה דהך כללא פלוגתא דאמוראי הוא

(קד) אין צריך לומר זו כתב הרב שיירי כנה"ג בשם הפריש' חי"ד סי' כ"ד בדיני הגרמה אות ז' דכששונה התנא בין זה ובין זה אין שייך לומ' זו ואצ"ל זו קתני עכ"ל וצ"ע לע"ד דבר"ה דל"ג ע"א עלה דמתני' דקתני ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדב' שהוא משום ל"ת ופריך הש"ס השתא משום שבות אמרת לא משום ל"ת מיבעיא ומשני זו ואצ"ל זו קתני וכן מצאתי בפ"ק דהוריות ד"ב ע"א אמתני' דבין שעשו ועשה עמהם בין שעשו ועשה אחריהם ה"ז חייב ופריך בשלמא רישא לא זו אף זו קתני דפטור אלא סיפא דלחיובא איפכא מיבעי ליה ומשני זו ואצ"ל זו קתני. הרי דקתני בין בין ומוקמינן להו בזו ואצ"ל זו הפך דברי הפרישה ז"ל. ותמהני על רבינו הר"ב שיירי כנה"ג ז"ל איך לא השיגו בזה. גם מהני סוגי' ק"ל עמ"ש התוס' בכתובות ד"מ ע"א ד"ה א' כדרכה כו' דהקשו עמ"ש בין מתכוין ובין שאינו מתכוין דהול"ל בין שאינו מתכוין ברישא דדרך התנא להקדים הפשוט תחילה ותי' דהכי אורחיה דתנא במקום ששונה הן ולאו מקדים ההן אע"פ שאינו פשוט ע"כ וקשה מה יענו בהני ב' מתני' דר"ה והוריות דקתני בין בין ומשני זו ואצ"ל זו קתני ותני החידוש ברישא ואע"ג דאינו צריך לשנות הן ולאו. ועיין עוד במשנה פ"ק דביצ' דקתני ב"ה אומרים משלחין בהמה בין חיה ועוף בין חיין בין שחוטין ולפי דברי התוס' דאורחיה דתנא להקדים הפשוט איפכא מ"ל בין שחוטים ובין חיים דחיים הוי רבותא. ומיהו ההיא דהתם יש לדחות דשאני התם דקאי אפלוגתא דב"ש לא התירו אלא מנות ואתא ב"ה לאשמועינן היתרא בההיא דאסרו ב"ש א"כ אורחי' דמילתא נקט חי ושחוט כסדרן של דברים

(קה) את"ל דדרך הרמב"ם לפסוק כאת"ל. כתב מרן באה"ע סי' קכ"ב דהיינו דוקא כשאתמ"ל מפורש בגמ' אבל כשאינו מפורש אף דעכ"ל דמבעי' לי' באת"ל לא פסקי' כאת"ל וכ"כ בכ"מ בה' מתנות עניים פ"ב הלכה ב'. והרב ב"ח באה"ע סי' הנז' פליג אהך כללא דמרן וכתב דמנ"ל למרן הא דליתא והרב ל"מ בפ"ב מה' גיטין גם הוא ז"ל אזיל ומודה לדעת מרן ז"ל דכל שאינו מפורש לא קי"ל הכי אלא דחילק שם דהיינו דוקא כשהבעיין הוא א' אבל כשהם ב' או ג' בעניינים כיון דעכ"ל דמבעיא להו באת"ל קי"ל כאת"ל אף דלא מפורש

(קו) את שדרשו רז"ל ואת אחיך לרבות אחיך הגדול. כ' הלק"ט סי' קכ"ג דהיינו דוקא גדול האחים שנכנס במקום אב ולא לכל הגדול מחבירו וכ"ה בתשו' שבות יעקב ח"א ססי' ט'

(קז) אחרים אומרים כתב הרב ב"ש בפרק חלק דף ע' דדוקא אותן ההלכות שאמר ר"מ אחר שקראו לו אחרים נזכרות בשם אחרים אבל ההלכות שאמר כשהי' נקרא ר"מ נזכרים בשם ר"מ עי"ש וכן יש לדקדק מדברי התו' שלהי פ"ק דסוטה דט"ו ד"ה אחרים אומרים כו' שכתבו ז"ל אלא נר' שכשהי' נקרא ר"מ אמר טוב שמו ולאחר דאסקוהו לאחרים חזר בו ואמר נולד כשהוא מהול ע"ש

(קח) אב שמחל על כבודו כבודו מחול כתב רבינו המאסף בי"ד סי' ר"ם בשם ספר צפחת המים שכתב בפ' משפטים דעל כבודו מצי מחיל על בזיונו לא מצי מחיל ע"כ ותמהני עליו איך לא זכר שר שזה הוא בתשו' הריב"ש ז"ל סי' ל"ג שכתב כן בהדיא באב ובת"ח ועוד כתב שם בס' צפחת המים דאחד שהכה את אביו או קלל בעדים והתראה לא מצי מחיל ע"כ ועיין בס' מ"ל בה' ממרים פרק ז' ה"ח לענין בן סורר ומורה דאפי' אחר שהביאוהו לב"ד אביו ואמו יכולין למחול כל שלא נגמר דינו מדברי הירוש' ע"ש

(קט) אבא חלפתא בב"ק ד"ע א"ר יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ר"י בן נורי ללמוד תורה ופרש"י חלפתא אביו של רבי יוסי ע"כ וכ"כ רש"י עוד בבכורות דכ"ז ע"א ד"ה א"ר יוסי מודה אבא חלפתא אבא ששמו חלפתא שהוא מן החכמים החולקים על עקביא ומודה הוא בזה כו' וק"ל מהא דאמרי' פ"ק דקדושין ת"ר חכם משנה שם אביו ושם רבו כי הא דמר ב"ר אשי דאיהו אמר אבא מארי כו' ואם כן קשה היכי הוה אמר אבא חלפתא ומזכירו בשמו ושי"ל דתנא דברייתא הוא דמפרש שמו דחלפתא הוא ור"י כי קאמר אמר אבא סתם

(קי) איכא דאמרי יש בזה פלוגתא דרבוותא כבר הביאם מורינו הרב זקני ז"ל בס' יבין שמועה וכתב בס' חוות יאיר סי' צ"ד דלשון אי בעית אימא ולשון איכא דאמרי שוין וכמחלוקת הראשונים באיכא דאמרי כך מחלוקת באב"א ובאיכא דמתני לה ואיכא דמתני לה כ' הרא"ש בר"ה דל"ט ע"ג דלא דמי לב' לישני דעלמא ובדאמרי לה ואמרי לה מתבאר מסוגיא דפ' ע"פ דק"ח ע"א דלא דמי לב' לישני דעלמא מדמסיק התם השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעי היסבה וכתב הכנ"הג ח"מ סי' ק"פ הב"י אות ב' כתב הרא"ש בפסקיו כו' הביא פירוש ר"ת בראשונה בלשון זה והי' אומר ר"ת כו' ואח"כ הביא התי' של ר"י והרשב"א דסתמא