קהלת יעקב - ב רלט

משנתינו כצורתה היינו משום דר"י דאמר הכי אחר פטיר' חזקי' רבו היה וכי אמרינן אין הלכה כתלמיד במקום הרב ה"מ היכא דפליג בהדיה אבל אי בתר הכי פליג עליה נקטינן כוותי' דבתרא הוא ע"כ. אברא דקשיא לי על דברי הר"ן דסובר דהרי"ף אית לי' הך כללא דבעינן דוקא דפליגי אהדדי פנים בפנים דהא הרי"ף ז"ל כתב בברכות פרק אלו דברים דף מ"ג ע"ב בפלוגתא דחמי טבריא חזקיה אמר כו' ור"י אמר כו' כתב הוא ז"ל והלכתא כחזקי' דרביה דר"י הוא ואין הלכה כתלמיד במ"ה כו' ע"כ ולפי' הסי' שמסרו בזה דכל דלא אשכחן דקאמר אמר ליה לא חלקו פנים בפנים התם לא אמ' אמר ליה. ובריש פרק כל כתבי אתמר היו כתובים תרגום ר' הונא אמר כו' ורב חסדא אמר כו' כתב הרי"ף ז"ל והלכת' כרב הונא דרב חסדא תלמידו הוה וכ"כ בפרק מפנין דף ק"ח גבי בשר תפוח ובכל הני לא איפליגו פב"פ דהא לא קאמ' א"ל. הן אמת שלא על הר"ן תלונותי לפי שדעת שפתיו ברור מללו בריש פ"ק דסוכה ז"ל הא דאין הלכה כתלמיד במ"ה הני מילי כשחלקו עמו בחייו אבל כשנחלק עמו לאחר מיתה לא ודבר זה מסורת בידינו מהגאונים ז"ל ע"כ נר' דס"ל דכל שהוא בחייו של רבו ל"ש פליג בהדיה פ' בפ' ול"ש כל אחד בפ"ע אין הלכה כתלמיד אא"כ נחלקו עמו לאחר מיתה ואפשר שזה ג"כ דעת הרי"ף בכל הני דכתיבנא דאע"ג דלא קאמ' בהו אמר ליה ולא נחלקו פב"פ כל שנחלקו מחיים אין הלכה כתלמיד וכן משמע מדברי הר"ן בפ' המגרש הנז' דהעיקר הוי אם נחלקו עמו בחייו או לאחר מיתה. אכן על מורי זקני הרב יבין שמועה ז"ל ק"ל ששם בסי' רב"ע רצה להשוות דברי הר"ן דריש פ' קמא דסוכה עם דעת הרשב"א שכתב הר"ן בפ' תולין הנז"ל ומאי דנקט בפ"ק דסוכה שנחלק עמו בחייו סתמא דמלת' נקט דכשהוא בחייו נושא ונותן עם רבו אמנם מודה דאף בחיי' אם הלשון מורה שלא נחלקו בהדי אהדדי הלכה כתלמיד ומלבד דאין לשון הר"ן סובל זה ק' דהא בפרק המגרש כתב שכן דעת הרי"ף ויקשה כל הני דכתיבנא דפסק הרי"ף דלא כתלמיד אף דבכולהו אין הלשון מורה דנחלקו בהדי אהדדי ואף גם זאת הוסיף הרמ"ז ז"ל לפי שיטה זו וכתב עמ"ש הרא"ש במס' שבת דקפ"א ותמיהני על הרי"ף שכתב הלכה כרבא דהוא בתראה ובשאר דוכתי כתב דמאביי ורבא ואילך הוא דקיימא לן הלכה כבתראי אבל לא מהם לרבם ע"כ כתב הוא ז"ל ויראה בעיני שכל התמיהות הללו שתמה הרא"ש על הרי"ף אינם כלום לפי מ"ש הרשב"א דכל שלא היה יושב לפני רבו וסי' איכא במילתא א"ל פ' אבל כשאינו אומר א"ל פ' אפשר דהלכה כתלמיד ואפשר דהרא"ש חולק בזה הכלל והוא דוחק גדול שהרי כתב הר"ן בריש סוכה כי פי' דבר זה הוא מסורת בידינו מן הגאונים ז"ל ע"כ וזה לא יתכן מכל הני דכתיבנא דפסק הרי"ף דלא כתלמיד אף דבכלהו אין הלשון מורה דנחלקו פב"פ דנראה בהדיא דלית ליה להרי"ף ז"ל הא דהרשב"א דבעינן שיחלקו פב"פ. ויש לע"ד להכריח דהרא"ש ז"ל לית ליה הך כללא דהרשב"א ממ"ש בפסקיו בב"ק דף קכ"ז ע"ב וז"ל הלכה כרבי יוחנן לגבי ר"ל בר מג' מילי מיהו יש פוסקים כשאמר ר"ל משמיה דחזקיה דהלכה כר"ל משום דחזקיה רבו של ר"י הוא ויש פוסקים כר"י כיון דלא אשכחן דחזקיה רביה פליג עליה בהדיא ולא מסתבר וכי אין ר"ל כדאי לסמוך עליו דחזקיה אמרו ע"כ ש"מ דלית ליה להרא"ש כללא דהרשב"א דבעינן דפליגי הרב והתלמיד פב"פ דאי ס"ל הכי מה זו השגה שהשיג על הפוסקים כר"י מטעם דאטו אין ר"ל כדאי לסמוך עליו דחזקיה אמרו הא אפילו דכדאי ר"ל לסמוך עליו מ"מ כיון דלא אשכחן דחזקיה רביה פליג עליה בהדיא פב"פ הלכה כר"י. אלא האמת יורה דרכו דלית ליה להרא"ש הך כללא דהרשב"א ז"ל ומש"ה תמה על הרי"ף במסכת שבת דף קפ"א כתו' שנסתפקו הגאונים היכא דפליגי רבה ורבא הלכה כמאן משום דקי"ל דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי ואף אם הוא כנגד רבם או לא ע"כ ואי מסורת זה בידינו מן הגאונים הוא לכ"ע מה מקום לגאונים ז"ל להסתפק ונחזי אנן אי הך פלוגתא דפליגי השתא אביי ורבא אי איפליגו בהדי רבם בחייו ולא קבל רבם דבריהם פשיטא דלית הלכתא כוותייהו ואי לא איפליגו בחייו אלא לאחר מיתה פשיטא דהלכתא כותייהו דאדרבא הלכה כבתראי ועיין בכנה"ג ח"מ סימן שצ"א הגהת הב"י אות, ב' כתב הרשב"א בתשוב' סימן תס"ד דכלל זה אמור אף כי פליגי תרי תלמידי עם רב א' דכלל יחיד ורבים ליתיה בתלמידים אצל הרב. ולע"ד דהיינו דוקא היכא דתרווייהו תלמידים אבל תלמיד א' וחד דעלמא עמיה הו"ל תרי לגבי הרב והלכה כוותייהו וזה מההיא דפ"ק דנדה דף י' דר' יוחנן אמר חד דינא משום ר"ש ן' יהוצדק ובסיפא דמילתא אמר כתמה נמי טהור ואבעיא לן התם הך סיפא אי דידיה אי דר"ש בן יהוצדק ובעי תלמודא למאי נ"מ ומשני למהוי דבריו של א' במקום ב' כלומר דחזקיה רביה דר"י פליג על ר"י ואמר כתמה טמא והשתא אי סיפא דמילתיה דר"י הוי נמי, משום ר"ש שפיר קי"ל כר"י וכר"ש דהוי לי' תרי לגבי חזקיה רבי' בהדיא דכל דאיכא עם התלמיד חד דעלמא אזלינן בתר כללא דיחיד ורבים שפיר ולא אמרו הרשב"א ז"ל אלא כששניהם תלמידים. כתבו התוספות בברכות דכ"ד ע"ב ד"ה בחבלי השוא פסק ר"ח כרב חסדא דאסור לקרות ק"ש אפי' צואה תחת בגדו על בשרו וס"ל כל עצמותי תאמרנה דאף ע"ג דרב חסדא תלמיד דר' הונא הוה לחומרא אזלינן

(צה) אין הלכה כפלוני כתב מורי זקני הרב בכלליו בשם התוספות מנחות פרק הקומץ דף ל"ו ד"ה והא ר' חסדא דהא דקאמר ר' נחמן אין הלכה כר"י לאו משום שיהא הלכה כחכמים אלא למימר דהלכה כת"ק והא דלא אמר הלכ' כת"ק לפי שהדבר שנוי סתם ולא נזכר בה לא לשון רבים ולא לשון יחיד ע"כ. ואנכי לא ידעתי להלום דבריהם שכתבו דאין דרך לומר הלכה כת"ק כיון שאינו מוזכר לא בלשון תנא פ' ולא בלשון חכמים וזה פלא בעיני דבכמ' דוכתי דפליגי ת"ק ובר פלוגתיה במתני' ואמרינן בגמרא הלכה כת"ק ובשבת דף נ"ד ע"א כי אתא רבין אר"י הלכה כת"ק וכן בעירובין דף ו' ב' אתמר רב אמר הל' כת"ק וכל הני ת"ק סתמא ואעפ"כ קאמר הלכה כת"ק וכאלה רבים ושם כתב עוד בשם רש"י ז"ל בפ' אין צדין דכ"ד עלה דאמר תלמודא אין הלכה כר"ג ואיכא דמתני לה אהא דתניא ס' מוכן ר"ג מתיר ור"י אוסר אר"י הלכה כר"י כתב ז"ל מאן דמתני אמתני' אמר אין הלכ' כר"ג דלא שייך למימר הלכה כר"י משום דלא תני לי' לדר' יהושע במתני' ע"כ נראה דק"ל אמאי לא קאמר אידך נמי הלכה כר"י כיון דידוע דרבי יהושע בר פלוגתי' דר"ג וניחא ליה משום דלא נז' שמו בפי' ולע"ד קשה בהך כללא דהא בפ' מי שהחשיך דף קנ"ו ע"ב עלה דמתני' דמחתכי' את הדלועי' ואת הנבלה דר' יאודה אית ליה מוקצ' ות"ק לית לי' מוקצ' ובגמרא אמר עולא הלכה כר"י ושמואל אמר הלכה כר"ש. הרי דהתם קתני סתמא ולא הוזכר ר"ש במתני' ואפ"ה אמר הלכה כר"ש דנודע דבר פלוגתיה דר"י במוקצה הוא ר"ש ויש לישב

(צו) אין הלכה כיחיד במקום רבים כתב בהגהות המרדכי ז"ל פי' המפקיד עלה דאמר רבא מכי מטא אדרכת' לידיה כתב ראבי"ה, דהלכה כרבה שהוא רבם. של אביי ורבא ורבים לא הוו דלא אמרי בחדא שיטתא ע"כ ש"מ דלא אמרי' תרי לגבי חד אלא כשהשנים חולקים כולם על הא' מחד טעמא אבל כנז"ל. ואף שכתב הר"ן פי' דבר זה מסורת בידינו מן הגאוני' אני בעניי מצאתי להרא"ש בכתובות דקל"ה שכתב ז"ל ומצאתי