קהלת יעקב - ב רלח

(האותיות ואשר תבאנה. עם היותם מאי"ן מלאכתם באו אל קרבנה)

(פט) איידי כתב מורי, הרב זקני ז"ל בס' הליכות אלי דדרך התנא ששונה טעות בסיפא איידי דרישא בריש פ"ק דע"ז ת"ש ר"י אומ' ג' לפניהם וג' לאחריהם ואי ס"ד הן ואידיהן כי יום אידיהן חשיב ליה מעיקרא וחשיב לי' לבסוף ומשני איידי דתני ג' לפניהם תני ג' לאחריהם ופרש"י אע"ג דליתנהו אלא ב'. ומהכא קשיא לי עמ"ש התוס' בריש כתובות ד"ה אלא לא נישאו פי' דמשמע נמי דמעכבי אינהי אבל אין לומ' דמשמע דוקא דמעכבי אינהי אבל לא אינהו מדקאמ' לעולם דמעכבי אינהו ואיידי דתנא רישא בדידהי כו' דמשו' איידי אין לשנות טעות בסיפא ע"כ. וק' דהא התם בריש פ' קמא דע"ז תני ג' בסיפא אע"ג דליתנהו אלא ב' איידי דרישא ושונה טעות משום איידי. ודוחק לומ' דכונתם רצויה דכל כמה דמצינן לדחוקי נפשין ולומ' דלא תני טעות משום איידי מפרשים דלשון התוס' סתמא שכתבו דמשום איידי אין לשנו' טעו' בסיפ' דחוק. ובמועד קטן דכ"ג כתבו נמי ד"ה מאן דאמר וז"ל אין שיטת התלמוד לומר איידי דתנא הא תנא הא נמי אלא במילתא דאמת אבל דברי' נראות שקר אין לו לשנות משום איידי ע"כ. ואני העני מצאתי איידי מחודש פ"ד דקדושין דע"ז ע"א חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה הא תנא ליה רישא בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם ומשני איידי דתנא ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה תנא חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה ש"מ דאורחא דתנא למתני דין א' ב' פעמים במשנה א' משום איידי

(צ) אם אינו ענין כתב מרן זקני בהליכות אלי מצי' מחודש שאומר הרי אם אינו ענין בחד מילתא זה אחר זה בפרק כל שעה. ואני עבדו תמיה דאין זה מחודש דבכמה דוכתי' נמי מצינו הכי במכות דט"ז ע"א אם אינו ענין למוציא ש"ר כו' ואם אינו ענין כו' ועוד במנחות דע"ב ע"ב לחרבה של שעורים כו' ואם אינו ענין כו' ובחולין דף קי"ח ע"א אם אינו ענין לשומר דנבלה כו' ואם אינו ענין ליד דנבלה יע"ש

(צא) אמר ליה פ' כשמזכיר השם פעם אחרת. כתב מורינו הרב זקני ז"ל בשם התוס' בב"ק דמ"ז ד"ה רבא אמר מהכא כו' דכשאומר התלמוד איתיביה אביי לרבה וחוזר ואומר א"ל רבה צריך לגרוס א"ל רבא באל"ף ואע"ג דרבה הוא המוקשה משום דס"ל להתוס' דאי גרסינן רבה ק' דלמה הוצרך הש"ס להזכיר פעם אחרת א"ל רבה והא כיון דקאמר קודם איתיביה אביי לרבה לימא בתר הכי א"ל סתם ותו לא ופשיטא דהמוקשה שהוא רבה הוא המשיב אמר לי' אלא ודאי מדאצטריך לומר פעם ב' א"ל רבה ש"מ דלאו רבה גרסי' אלא רבא באל"ף ששמע שהקשו לרב' והשיב הוא. ולא יכולתי להלום דבריהם דבכמה דוכתין בש"ס אספרם מחול ירבון רגיל הש"ס בכך ובנדרי' דכ"א ע"א דפליגי רבא ורבה ואמרי' איתיביה רב פפא לרבא כו' בשלמא לרבה מוקים לה לרישא כו' אלא לדידך כו' א"ל רבא כו', הרי דהדר מדכר שמיה דרבא פ"ב ובפרק מי שאחזו דע"ג ע"א איתביה רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה כו' א"ל רבא כו' ובפרק טבול יום דף ק' ע"ב ע"ש מ"ש רש"י ד"ה ה"ג א"ל רבינא כו'

(צב) אמר מר. כתב מורי זקני הרב מצינו אמר מר על דברי אמורא בע"ז ריש פרק רבי ישמעאל ואפש' לדחות דמשום שהוא רבי יוחנן קאמר עליו אמר מר משום דר"י תנא הוא. והנה מ"ש הרב דר"י תנא הוא תמהני שבהדיא כתבו התוס' דף צ"ב דפסחים ד"ה אמר ר"י כו' ר"י לא פליג אבריית' דלאו תנא הוא וכ"כ בכתובות ד"ח ד"ה רב תנא. ואני מצאתי ביומא דף ל"ג דקאמר על דברי אביי אמר מר ובפסחים דצ"ד קאמר אמר מר על דברי רבה בר ב"ח ובריש פ"ק דכריתו' אמר מר בהעלם א'. והתוס' ז"ל בכתובות דצ"ט ד"ה ה"ג השיגו על רש"י דגריס התם והאמר מר אין אונאה לקרקעות ומשנה היא בפ' הזהב דלפי דבריו היל"ל והתנן הואיל ופריך ממתני' דהזהב ומכח זה גרסי והא מר הוא דאמר דקאי על ר"נ

(צג) אמר ר"פ אמ"ר פ'. כתב בהליכות עולם דכל היכא דקאמר הכי רבו הוא כמו א"ר יאודה אמר שמואל ואיכא למידק דהא בפ"ק דברכות אמר רבא א"ר סחורא כל שהקב"ה חפץ בו כו' ובשלהי אלו מציאות אמרינן אמר רבא כגון רב סחורא דאסברן זוהמא ליסטרון אלמא לאו רביה הוה ועיין בתוס' פ"ק דע"ז די"ט ע"א ד"ה אמר רבא והרמב"ם כתב בהקדמ' לס' זרעים דכל דקאמר אמר פ' משמיה דפ' בידוע שהוא תלמידו וכן מצאתי בתוס' פ"ק דנדה דף י' ד"ה אר"י משום ר"ש בן יהוצדק משמ' שהיה רבו כו' וכ"כ בפ' אין עומדין דף ל"ה אמנם רש"י בפרק כל הבשר דקי"ג ע"ב ד"ה הא דידיה הא דרביה כתב ז"ל הא דרביה ר"א שאמר לעיל שמואל משמו וכל היכא דאמר משמיה דפ' לא שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מפיו ושמואל לא ראה את ר"א מימיו דר"א בחרבן ב' היה מתלמידיו דריב"ז ושמואל מדורות אחרונים בסוף שנותיו של רבי וכ"כ בפ"ק דחולין והכריח הדבר מהא דאמרינן אמ"ר אשי משמיה דרבא ורב אשי לא ראה לרבא מעולם כדאמרינן יום שמת רבא נולד רב אשי. והר"ב ה"ע כתב דהרמב"ם גריס עד שלא מת רבא נולד רב אשי כמו שיש בקצת נוסחאות ובס' שארית יוסף החזיק בגירסא זו מדאמרינן בברכות דף ט"ו א"ל רבינא לרבא וכן בחולין דמ"ו וא"כ כיון דרבינא תלמיד חבר דרב אשי וראה רבינא לרבא על הסת' גם רב אשי ראהו ולע"ד אין זו ראי' דהא כתבו התו' בחולין דף מ"ח ע"א ד"ה אמר רבינא כו' ז"ל אין זה רבינא סתמא שהוא בכל הש"ס שהוא חבירו של רב אשי שנולד ביום שמת רבא מדבא רב אשי להשיב על דבריו ותרי רבינא הוו ע"ש וע"ק מה נענ' לההיא דהחולץ הנז' דאמר שמואל משום ר"א לדעת הרמב"ם. ומהתימ' על בעלי התו' ז"ל שכתבו בפ"ק דנדה ובפ' אין עומדין כס' הרמב"ם דכל היכא דקאמר משמיה הוי רביה מה יענו לההוא דפ"ק דחולין דאמר רב אשי משמיה דרבא כנז"ל והא רב אשי לא ראה לרבא כדאמר יום שמת רבא נולד רב אשי דליכא למימר דגרסי עד שלא מת רבא כדגריס הרמב"ם דהא בחולין דמ"ח כתבו בהדיא דרב אשי נולד ביום שמת רבא

(צד) אין הלכה כתלמיד במקום הרב. כתב רבינו הכנה"ג ז"ל בכלליו ז"ל כל מקום שאין הלכה כפ' לגבי רבו לאו דוקא רבו אלא כל שהחולקים עליו קדמוני' (מרבו) הו"ל כרבו כך יש ללמוד מדברי מהרי"ק בכללי הגמר' דפ"ז ע"א גבי מ"ש הרב ה"ע דר' ור' יוסי הלכה כרבי רבי ורבי יאודה הלכה כר' נראה שטעמו ממ"ש הלכה כר' מחבירו ולא דק דמחבירו אמרינן ולא מרבו כדאיתא בכתובות גבי רע"ק ור"ט ורבי יוסי ורבי יאודה קדמונים הם מר' והו"ל רבו עכ"ל. ולע"ד צ"ע בכלל זה שהרי כתב הר"ן בס' ר"א דתולין בשם הרשב"א דהא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו כשנחלקו פנים בפנים וסימנא איכא במילת' דכל דאשכחן דקאמר אמר ליה פ' לפ' הוא דחשיב' ליה כתלמיד היושב לפני רבו דכיון דלא קבל דבריו רבו נדחו דברי התלמי' ולא קי"ל כוותיה אבל כשחולקין שניהם כשני חולקים בעלמ' הלכה כבתראי ע"כ. ולפי טעם זה קשה היכי נימא דאין הלכ' כתלמיד כל שהחולקים עליו קדמונים ומה בכך כל שלא נחלקו עמו פב"פ והר"ן ז"ל בריש פרק המגרש גבי מתני' דכיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה כתב שדעת הרי"ף שכתב