קהלת יעקב - ב רלז

כמ"ש בת"כ גבי איש אמו ואביו תיראו כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא מאביו יותר מאמו ובכבוד הקדים אב לאם לפי שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים. הרא"ם ח"א סי' י"ט והמבי"ט ח"א סי' של"ט כתב באותה שאמרו בפ' כל הגט אבוה לגבי בריה משעבד נפשיה ואין בכלל זה האם ודוקא באב הוא דאמרינן הכי דאם באמת אמו נמי בכלל זה הי' להם לומ' כל לגבי בריה משעבד נפשי'

(עד) אור בכלל אור אורן של ככבים. ריש פ' אור לי"ד פריך למ"ד דאור יממא מיתיבי הללוהו כל כוכבי אור אלא אור אורתא הוא ומשני הכי קאמר הללוהו כל הככבים המאירים אלא מעתה ככבים המאירים הוא דבעי שבוחי שאינן מאירים לא בעו שבוחי והא כתיב הללוהו כל צבאיו אלא הא קמ"ל דאור דככבים נמי אור הוא ונפקא מינה לנודר מן האור ופירש רש"י הא קמ"ל דאור ככבים נמי אור הוא לעולם ככבים המאירים קאמר ודקא ק"ל הא שאינן מאירים לא הא דנקט ככבי אור לאו למעוטי ככבים שאינם מאירים דכל ככבים י"ל אור וליכא למעוטי מידי וקרא אשמועינן דאור ככבים נמי קרוי אור ונ"מ לנודר הנאה מן האור שיאסר באורן של ככבים

(עה) אהל זרוק פלוגתא דר' ור' יוסי בר' יאודה בעירובין דף ל' לר' אהל זרוק לאו שמי' אהל וכתבו שם התוס' דאפי' למ"ד שמי' אהל דוקא כשמונח הוי אהל אבל בשעת זריקה לא ועיין בתשו' שבות יעקב ח"א סי' פ"ה

(טו) אונס כתב בתשו' תומת ישרים סימן קמ"א שדבר שמכריחין הצבור מפני מגדר מלתא לא מיקרי אונס לענין נדרי אונסים ומהרש"ך ח"ב סי' מ"ה האריך להקשו' ע"ד ר' ירוחם שסובר דלענין נדרי אונסים אונס גדול בעי'. והעלה דאפי' לא יהי' אונס גדול מקרי אונסים וא"צ שאלה ואפי' תימא דבעי' אונס גדול בהצטרפות אונסים קלים רבים לא גרעי מאונס גדול ואפי' תימא דגרעי אם אתני אם לא יארע לו אונס ניכר אפי' אונס קל מיקרי אונס

(טז) אונס מי שנדר לעשות דבר פ' תוך ל' יום או זמן אחר ולא נאנס תוך הזמן והיה יכול לעשותו וביומא דמשלם זמניה נאנס לא מקרי אונס מדאמרי' בפ' מי שאחזו בראשונ' היה נטען יום י"ב חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיתן מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס בו ומדהוצרך הלל לתקן כך ש"מ דאפי' היה אנוס ביום האחרון לא מקרי אונס מרן הב"י בריש סי' ר"ז בשם חדושי אגוד' ז"ל וכן דעת הרא"ש ופסקו בשלחנו הטהור סי' ע"ג וע' בכנה"ג ז"ל סי' ע"ג בהגהת הטור אות ז"ן ובס' בני חיי שם והר"ב עדות ביעקב סי' ז' הרבה להשיב על תשו' זו. ובא"ח סי' ק"ח פסק מרן ז"ל מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל ובין כך ובין כך עברה לו השעה כלן מיקרי אנוסים ועיין מ"ש הרב מ"א שם סקי"א

(עח) איסור דין שמיטה לגבי ממון מקרי איסורא לענין הלכה כרב באיסורי מרן הב"י ז"ל ח"מ סי' ס"ז. וגזל ואונאה בעבר ואינה את חבירו מקרי ממונא והלכ' כשמואל בדיני אמנם אונאה בלכתחלה שבא להתנות אם יעשה מקרי איסורא והלכה כרב באיסורי הרא"ש פ' הזהב דף קל"ט וז"ל וכן פי' ר"ח משום דאונא' הוא איסורא והלכ' כרב באיסורי ולא דמיא הך פלוגתא לפלוגתא דגזל דפליגי רב ושמואל בכמה דוכתיה וקי"ל כשמואל בדיני. דהכא פליגי בלכתחילה אם מותר להתנות כן ולהפטר מאונא' ע"כ יבין שמועה ז"ל

(עט) אשה לא מקריא אשה אלא בכתובה וקדושין לא באירוסין מדנקט רבי יאודה בפ"ב דסנהדרין נשים בכתובה וקדושין ולא נשים בקדושין ש"מ דלא מקריא אשה בית ח"ב אלא בכתובה וקדושין ביחד רבינו הר"ב כנה"ג אה"ע סי' א אות נ"ט לענין חרם רגמ"ה ז"ל שלא ישא אשה עליה בחיה שאם אירס אשה לא עבר על חרם רגמ"ה דלא מקריה אשה וע"ש להקת הפו' ז"ל דפליגי אהא

(פ) אשה כלי זיינה עליה אי אמרי' הכי באשה זקנה שאין חומדין בה הצריך עיון בזה ר' המאסף בא"ה ס' י"ז בהג"הט או' תקי"ח

(פא) אבר מן החי וכן רמ"ח אברים יש באדם לא נמצא זה הלשון במקרא ותרגום תנתח לנתחיו תרגומו מפלג לאברוהי רא"ם

(פב) אגדה מדרש אגדה ואגדת חלק וכיוצא הוא לשון משיכה תרגום וימשכו ונגידו ונקראו כן לפי שהדברים מושכים את לב האדם רא"ם

(פג) אפטרופוס אתה תהי' על, ביתי תרגום הירוש' אפוטרופוס רא"ם

(פד) אלמלא רבותינו ז"ל, שמשו בזה הרבה אבל יש הפרש בין אלמלי הכתוב בי' בסוף ובין אלמלא הכתוב באלף. כי הכתוב באל"ף היא מלה מורכבת מן אם לא כמו שאמרו אלמלא מורא מלכות כו' אבל הכתוב בי' הוא כמו לולי או אלו והאל"ף שבראש נוספת כמו שאמרו אלמלי נגדו לחנניא מישאל ועזריה הוו סגדין לצלמא רא"ם ז"ל ודבריו הם הן דברי התוס' בריש פ"ב דמגילה דכ"א ע"א שכתבו וז"ל ואומר רבינו תם דהיכא שיש אלף בסוף אלמלא רוצה לומר אלו לא והיכא דכתיב ביו"ד ר"ל אילו היה עכ"ל התוס'

(פה) אונס דגזום והפחדה. כתב מהראנ"ח ח"א סי' ס"ג דאע"ג דבכל דוכתא לא חיישינן לאונס דגזום והפחדה מ"מ לגבי איסורא לכ"ע איכא למיחש ע"ש ובתשו' לחם רב סי' ל"א

(פו) אונס מיתה דאמרינן גבי סקריקון דאגב אונס מיתה גמר ומקנה. מצאתי בתשו' פרח מטה אהרן ח"א סימן י"ז שכתב דלא אתמר הך כללא אלא דוקא היכא שמאנסין אותו על דבר שאינו מתחייב עולמי' אלא פעם א' כההיא דסקריקון שאומר לו תן לי קרקע זה ואם לאו אהרוג אותך ודאי גמר ומקנה אמנם היכא שמחייבי' אותו בעול תמידי שיהא חייב בו לעולמים לא גמר ומקנה ואפי' יהיה עול חיוב פרטי כיון שהוא מתחייב ומשעבד עצמו תמיד ואינו רשאי לעבור תמיד לא גמר ומקני. ובהכי ניחא ליה ההיא דאמרינן בפרק ארע"ק מכאן מודעא רבא לאורייתא דאע"ג דהוה אונס מיתה איכא מודעא כיון שהיה חיוב עליהם תמיד כל הימים אשר הם חיים נ"ש

(פז) אונס כתב רבינו מהרימ"ט ח"א סי' קל"ד דיש חילוק בין אונסים דעלמא לאונסי' דנדרים דאונס דנדרים אינן כשאר אונסים בשאר איסורים דאמרי' בהו רחמנא פטריה שצריך שיהי' האונס גדול שא"א לו בענין אחר אבל בענייני נדרים שהם איסור הבא מאליו אנו הולכים בהם אחר אומד דעתו ואין לנו אלא מקומן ושעתן וכן כתבו הרא"ש והר"ן ז"ל ושם עלה בהסכמה דנדרי אונסים אפי' נדר על דעת רבים ממש אין כאן נדר

(פח) אונס דקי"ל חשב אדם לעשו' מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. כתב בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' י' דהיינו דוקא באונס דלא שכיח אבל באונס דשכיח ואם הי' זריז במצוה הי' אפש' להשמר מהאונס לא אמרי' הכי. וראיתו מההיא דאמרי' בר"ה א"ר יוחנן כל שנה שאין תוקעי' בה בתחלת' מריעין לה בסופ' ופי' בעל הלכו' גדולו' דלאו דאיקלע ר"ה בשבת אלא דאתיליד אונסא. ועי' בט"ז א"ח סי' תקפ"ה: