קהלת יעקב - ב רלה

ועיין בתשובות הרא"ש סוף כלל נ"ו בדין אשה שנתנה לבעלה חצי הנדוניא שהיה ליורשים לירש בכח תקנו טלטול' כו' וכ' בסוף דבריו ז"ל שאם היתה האשה יכולה להפקיע התקנה וליתן כל הנכסים לאחר מותה אפש' שזה היה כנגד התקנה ע"כ ולשון אפש' הוא משולל ההבנה שכבר פסק שם בהדיא בריש הכלל הנז' שאינה יכולה להפקיע התקנה ע"ש

(ס) אי אפשר. כתב בתשו' הרלב"ח סימן קי"ב ז"ל כבר למדנו הרמב"ן ז"ל בחידושיו פ"ק דמכות שבכל דבר שהוא רחוק דאי אפש' לעשו' בנקל שייך לומ' לשון אי אפש' ובהכי ניח' אות' ששנינו אי אפש' לכוין מעשרות בשבולי' דקשה דנהי דאי אפש' ע"י מנין לכוין לפי שיש עומרי' גדולים וקטנים מ"מ ע"י משקל אפש' ואפש' לכוין. אבל אי אפש' דנקט לאו דוקא וה"ק אי אפש' בנקל לכוין מעשרו' בדרך הנהוג אלא בדרך רחוק' בטורח והפסד שצריך להניח קצירו להכניס טורטני לשקול ע"כ. כנה"ג ז"ל

(סא) אפיקורוס כ' הרע"ב ז"ל בריש פ' חלק ובפ"ב דאבות שהוא לשון הפק' שמבזה התור' ולומדיה ומחשיבה כאלו הן הפק' א"נ דמשים עצמו כהפק' ובמקום אחר מ"כ ז"ל אפקורסין ב' מלות הן אפיק רסן ר"ל הרסן מופק מהן והולכין בלא רסן ולכך הם ממרים כסוס ההולך בלא רסן

ע"כ

(סב) אפר כשם שבלשון תורה אפר נקרא עפר כדיליף בפ' כסוי הדם מקר' דמעפ' שריפ' החטא' והכי נמי עפר אקרי אפר נראה שכן בלשון חכמים נמי יש לפרש אפר דהיינו עפר מדשנינו ריש פ"ב דתעניות ונותנים אפר מקל' ע"ג התיב' וכ' רש"י דאצטריך למתני אפר מקלה משום דעפר נמי מקרי אפר להכי תנא אפר מקלה בפירוש משום דהכא בעינן אפר ממש מפני זכרון אפרו של יצחק ע"ש

(סג) אירוסין בלשון חכמים קרו נשואין נמי לדעת רש"י בריש פ' האשה שנפלו במתני' דעד שלא נשאת דרש"י כתב דנשאת משמע אירוסין והתוס' כתבו דאין משמע אלא נשואין ע"ש ד"ה האשה שנפלו כו' וכ"כ התו' בפ' בית שמאי דק"ח ע"א ד"ה קטנה שלא מיאנה כו' כתבו שם דנשאת ה"ה נתקדשה אלא שלא חש לדקדק ע"כ מ"מ משמע להו דודאי שיש לדקדק כ"כ בקונטרס ס' גט פשוט דקל"ט ע"ד בשם מהרימ"ט תשו' כ"י וע' בס' מכתב אליהו דכ"א ע"ג וע"ד ובס' משנה למלך בהל' אישות פט"ו כ' דמצינו להרמב"ם דקרי לאירוסין נמי נשואין שהרי כ' בריש פ"ו מה' איסורי ביאה ז"ל פצוע דכה וכרות שפכה שנשאו בת ישראל כו' והתם פשיטא דלאו דוקא נשאו דהא בקדושין תליא מילתא וכ"כ בה' מכירה פ"א ד"ט ע"א ע"ש ובכל מקום שאמרו אם נשאת לא תצא אם נתקדשה לבד אי הוי כנשאת ע' בהרב המבי"ט ח"א סי' קפ"ז וקפ"ט ובקונט' מהרח"ש דף ס' ובמהריק"א דף קכ"ב וע' במרדכי ס"פ האשה רבה ובהגהות ר"פ הנז' וע' בהריב"ש סי' תק"ח שכ' דכל מקום שאמרו אפי' אם נשא' תצא דכל דעבד' איסור' ונשא' אף אם לא נבעל' תצא מזה ומזה וכל הדרכי' האלו בה

(סד) ארג לשון שכותבין בכתובה לאתפרע מכל שפר ארג הוא מלשון חמדה כי תרגום נחמד מרגה כ"כ הרשב"ץ בביאור הכתובה

(סה) אשתו כ' בקונטרס ס' גט פשוט דקל"ט ע"ד בשם מהרימ"ט וז"ל בארוסה, שנכתב בגט אנת אנתתי נראה דכשר דארוסה נמי אשתו מקריא מדחשיב בריש פ"ק דקדושין הרי את אשתי בהדי לשונות דמהני ואילו הרי את נשואתי נראה דמסתמא לא מהני שהוא לשון כניסה לחופה ואין כאן חופה ועוד מדאצטריך בפ' ארוסה לאפוקי ארוסה שלא תשתה מדכתיב תחת אישה אלמא סתם אשה אף ארוסה במשמע וכן אמרו אשתו ארוסה לא אונן ול"מ לה בפ' כ"ג ונזיר ופ' כשם ועוד בפ"ד מיתות אמרי' הכל היו בכלל הנואף והנואפת והוציא את הארוסה לסקילה כו' אע"ג דהתם אשר ינאף את אשת איש כתיב וביבמות פ' ב"ש דק"ח עלה דהן הן קדושיה הן הן מיאוניה כתבו התו' דנשאת ה"ה נתקדשה אלא שלא חש לדקדק ע"כ מ"מ משמע שיש לדקדק ועוד ראיה ממ"ש בפ"ק דקדושין ויצאה אשתו עמו להוציא ארוסתו שאינה עמו ואם ארוסתו לא מקרייא אשתו עמו למ"ל מאשתו נפקא עכ"ל

(סו) אשגרת לישן מצינו בלשון חכמים כגון תעניות ומעמדות אי נמי גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אע"ג דקושטא לא הוי הכי ואשגרת לישן דרגיל הש"ס לשנותן יחד כמ"ש הר"ן בפ' בני העיר וכ"כ עוד בפ"ק דבב"מ עלה דאמרינן דשטרי חלטתא ואדרכתא דאדרכתא לאו דוקא ואשגרת לישן הוא דרגיל הש"ס לשנות חלטתא ואדרכתא וכ"כ החו' בפ"ק דברכות גבי נשים ועבדים כו' וכ"כ בריש פ"ק דב"ק עלה דאונס ומפתה ומוציא ש"ר דממונא הוא ובגמרא מוציא ש"ר לית ביה ממונא אלא ק' כסף אלא אשגרת לישן הוא ואגב אחריני נקטי' מהרי"ק

(סז) אשי כהן גדול. כ' בס' צרור המור בפ' ויצא שקורין לכ"ג אישי ולא אדוני משום דזה השם קראו לאה אמנו הפעם ילוה איש"י אלי וגם מצד אומנותו שהי' באש ומאכלו באש דכתיב אשי ה' ונחלתו יאכלון

(סח) אשמאי גבי זקן אשמאי יש מן הגאונים ז"ל שפי' זקן אשמאי גוי דהא ר"י הוה קאים מקמי סבי ארמאי ודחו פי' זה דר' יוחנן מפני דרכי שלום הוה קם ולאו מדין תורה ואיך יאמר מפני שיבה תקום אפי' זקן אשמאי ורש"י ז"ל פי' זקן אשמאי ישראל רשע וגם פי' זה דחו התו' דהא כתיב שאת פני רשע לא טוב ופי' ר"ת אשמאי בור עם הארץ שמלשון והאדמה לא תשם דתרגומו לא תבור וכן פירש הצמח דוד דהוא מלשון שממה או לשון אשם אבל ר' אלי' המדקדק בס' תשבי כ' דיותר נכון לפרש שהוא מלשון אשימא הכתוב במלכים ב' י"ז שהוא מקוף והזקן שאין בו חכמה דומה לקוף

(סט) אשר בפ"ג דגיטין ד"ל מת חברך אשר איעשר לא תתאשר ופי' רש"י אשר האמן והחזק הדבר כמו לשון שריר וקיים ע"כ: (ע) אתרא כ' מהריק"ו שו' קע"א דף קצ"ג ע"ב דלשון אתרא בכל התלמוד אינו ר"ל עיר א' דוקא אלא לשון כולל הרב' עיירו' יחד כמו אתריה דר' אתריה דשמואל שר"ל בכל מקום שהיתה שררתו של רב מתפשטת שם וכן אתריה דשמואל ע"ש לענין דינא דסבלונות דאמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי ע"ש באורך כנה"ג ז"ל

(עא) אם לא מתי ואם מתי בתנאי גט, ש"מ. כתב בסדר הגט למהר"י מינץ סי' ע"ב דצ"ל לשון זה דוקא אם לא מתי ואם מתי ולא יאמר אם לא אמות ואם אמות כי לשון חכמים כך הוא והביאו מור"ם סי' קמ"ה ס"ה וע' בס"ה למהרשד"ם א"ה סי' ק"ה כתוב בלשון אם לא אמות ואם אמות

(עב) אנוס כת' הרב ב"ז סי' ק"ל וז"ל ועל דרצה ההוא תלמיד לדמות אונס כשוגג נראה לע"ד דלא דמי דהא הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש פטרינן ליה מקרבן חטאת דחשבינן לי' כאנוס כדמייתי לה בשבועות פ"ג ובאלפסי ת"ר לכל אשר יבטא האדם בשבועה פרט לאנוס היכי דמי כדרב כהנא ורב אסי כו' ולא חשבינן ליה הכא לשוגג דהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק יפה ואלו בדק ודקדק יפה לא היה בא לידי כך אבל זה מה היה לו לעשות הרי טהורה