קהלת יעקב - ב רלג

כלומר אלה הדברים שקדמו לא כן הן וכן לשון אלמא הוא מלה מורכבת והיא כמו על מה בחילוף אל"ף בעי"ן באותיות אחה"ע. וכיוצא בזה יש בתלמוד מלות מורכבות משני תיבות דיעבד מורכב משני תיבות דאי עבד הניחא ב' תיבות הא ניחא וליטעמיך שהיא ולי טעמיך כלו' הטעם שלך שאתה מתרץ מה שאני מקשה לך זה הטעם הוא לי ג"כ ומתרץ מה שאתה מקשה אותי ולי טעמיך, אפי' מורכב מב' תיבות אף אילו. כיצד מלה מורכבת כלו' באיזה צד עיין ריש פ' הזהב ובריש פ' כיצד מברכים כ"ש מורכב ור"ל כל שבכאן כלו' כל החומרות או הקולות והן גורמו' שכן יהי הדין. לאיי מלה מורכבת מב' תיבות ל"א י"י כלו' לא בני די"ו בלשון יון בני. זה דעת הערוך אבל רש"י פי' לאיי מופנה באמת מופנה הוא. אשתקד מלה מורכבת מב' תיבות שתא קדמיתא. נוטריקון מלה מורכבת פי' נוטראו' קונה תיבה. גימטרייא מלה מורכבת ר"ל ג"י מטו"רייא שהמלות הן כמו הרים והיוצא מהם בחשבון הוא כמו ג"י לטוריי"א ע"כ

(לט) אלא בריש פ' המגרש אמתני' דהרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני מספקא ליה לתלמודא אלא חוץ הוא או ע"מ הוא וכתבו התוס' הא דלא פשיט ממתני' דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה משום דאותו אלא פירושו רק או אבל וכונתם רצויה דלשון אלא שפירושו חוץ לא שייך אלא היכא דכבר קאמר הדין ובתר הכי קאמר חוץ מזו והיא גזרתו אבל אלא שיהי' פירושו אבל או רק לא שייך אלא היכא דצריך לפרש גזרתו דלשונו מורה על הפי' שרוצה לפרש בו כההיא דזבחים דתני אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ומש"ה בההיא דמייתי תלמודא מנגעים דתני כל הבתים מטמאים בנגעים אלא של נכרים פשיט שפיר דלשון חוץ הוא דודאי לשון רק ואבל לא שייך ביה כיון שהוא הגזירה שיש בו ולא יותר אכן ק' בעיני מה לך אצל נגעים ואמאי לא פשיט ממתני' דפ' במה מדליקין כן היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן דע"כ אלא חוץ הוא הואיל ואין בו שום גזירה אלא הוא ופירוש מלת אלא מלה יונית היא כמו כי אם או רק או אך ר' אלי' המדקדק ועיין מ"ש בסעיף הקודם

(מ) אמורים נקראים כן על שם שהם מורים ואדונים על כל האברים ועולין ע"ג המזבח לחלק אדון העולם והאל"ף היא נוספת כאלף אמרכל הרב משנה למלך פ"א מהל' מעה"ק בשם הערוך בערך מ"ר. והוא ז"ל כתב דלשון אמורים הוא מגזרת לשון את ה' האמרת היום יתאמרו כל פועלי און וכן אמרכל אמ"ר כ"ל

(מא) אמן בפ' שבועת העדות אמן בו שבוע' קבלת דברים וכתבו רש"י והר"ן ז"ל בו שבועה העונה אמן אחר השבועה כמוציא שבועה מפיו בו קבלת דברים אם אמר לחבירו ע"מ שתקיים לי תנאי כך וכך ואמר אמן קבל דבריו וחייב לקיים תנאו ובדברים רבה ריש פ' תבא א"ר יאודה בר סימא אמן הזה יש בו ג' אספליאות שבועה וקבלה ואמנה ע"ש

(מב) אמצע כתב מהרי"ק בכללי הגמ' דבגמ' דנזיר קורא לאמצעי אחרון ע"ש וכתב מוהרימ"ט בחא"ה סי' ח' דלשון אמצע אינו נקודת האמצעי אלא לאפוקי הקצוות וחיליה ממה ששנינו בפ' ב' שעירים הזה על טהרו של מזבח וכתב הרמב"ם בפי' המשנה על טהרו באמצעו ע"כ ובה' עיוה"כ כתב ז"ל הזה בצד הדרום מקום ששלמו מתנות קרנותיו ופי' מהר"י קורקוס ז"ל באמצע לאו דוקא אלא דלאו בקרנותיו ממש הוא ונראה לי דבאמצע לפנים מן הזר קאמר שאם הזה על זר המזבח לא יצא מ"ט דדרשינן על השלחן הטהור שיטהרנו מן הגחלים ומן הדשן וממילא שמעינן דבמקום שמניחים הגחלים להקטרה קאמ' דהיינו באמצע מן הזר ולפנים למדנו דלשון אמצע אינו נקודת האמצעי אלא לאפוקי הקצוות ודן הרב ז"ל מזה שאין להקפיד שלא לומר בגט הניתן על תנאי אם לא אבא בתוך זמן פלוני יהא גט אף אם נאמר דלשון תוך באמצע קאמ' עש"ב

(מג) אמרו בריש כריתות אמרו לו אכלת חלב ומפרש תלמודא דלאו דוקא אמרו ב' עדים אלא אמרו אפי' עד א' ומייתי ראיה ממתני' דאמרו לה מת בעליך דסגי בעד א' הרמ"ז: (מד) אנדרויגינוס מצאתי כתוב בשם הר"ם דלוזנא ז"ל דמלה זו לשון יוני הוא והיא מלה מורכבת מן א"נ דר"א שפירושו איש ומן גינו"ס שפירושו אשה כלו' שיש לו זכרות ונקבות וכיוצא בזה כתב בלשון אנדרולומוסיא שהיא מלה יונית מורכבת מן אנדר"א ומן לומוסי"א ופי' הכרתות האנשים כלל' מגיפה כוללת רבים וטובים עכ"מ ועיין להרב מ"א בא"ח סי' תקפ"ט סק"ב שכ' משם הרי"ף דאנדרוגינוס פעמים שהוא זכר ופעמים שהוא נקבה ולא ידעתי היכן כ"כ הרי"ף והדברים תמוהים דאמת נכון הדבר נמצא כתוב דארנבת הוא כן אבל במין האנושי אנדרוגינוס המוזכ' בכל מקום הוא שיש לו זכרות ונקבות שניהם גם יחד וכבר הושג המ"א בזה מהאחרונים וכן ראיתי בס' תשבי שכ' דאנדר' הוא איש וגינוש אשה מל' יון

(מה) אסיר כתב הר"ב כנה"ג ח"מ סי' שנ"ט בשם הרב אליעז' בן שושן ז"ל דיש לדקדק במקום שכותב הרמב"ם בלשון איסו' דאיסורא איכא לאו ליכא מדכתב לישנא דאיסו' והר"ב כנה"ג ז"ל הרבה להשיב עליו והעלה דאין הדב' כן כי למוד הוא הרב ז"ל בכך לומ' אסו' אפי' על דבר שלוקה מן התורה וכ"ש במקום שעוב' על לאו ואינו לוקה כמ"ש בפ"ב מה' סנהדרין אסו' לחוס על הרודף כו' ובפ"א מה' חמץ כתב אסו' לאכול חמץ בי"ד משש ולמעלה. ובפ"ט מה' מ"א כתב בשר בחלב אסו' לבשלו. ובפ"ג דע"ז כתב אסור לעשות צורה לגוי ובפ"ה שם כתב אסור לאהוב המסית ובפ' כ"א מהל' סנהדרין כתב אסור לדיין לשמוע א' מבעלי הדין כו' ובכל אלה מוזהר עליהם בנאו ויש מהן שלוקה עליהן כמבואר במקומות הנז' ואעפ"כ כתב לישנא דאסור. וכתב עוד שם שלדעת מרן הכ"מ ז"ל כל היכא דכותב הרמב"ם אסו' לבד ואינו כותב אסו' לעשות כן דין תורה או וכל העושה כן עובר בלאו כמ"ש בכל המקומות הנז' אין איסורו איסו' תורה רק מד"ס

(מו) אסיר בר"פ יוה"כ דף ע"ד אמתני' דיוה"כ אסור באכילה. פריך אסור ענוש כרת הוא ומשני לא נצרכא אלא לחצי שיעו' ומסיק התם דכל היכא דענוש כרת לא תני אסור אסור הרמ"ז ז"ל: (מז) אסור כתבו התוס' ז"ל בריש פ"ק דביצה עלה דמתני' דביצה שנולדה בי"ט ב"ש אומר תאכל ובה"א לא תאכל ז"ל וא"ת ואמאי לא תני אוסרין ומתירין וכ"ת אוסרין משמע לעולם זה אינו דאמרינן לקמן אפרוח שנולד בי"ע אסור והיינו ביומו ועוד אמרינן מותר שמן שבנר ר"י אוסר והיינו דוקא ביומו ש"מ דמצינו לשון אסור ליום א' ולא לעולם ע"ש: (מח) אסור כתבו התו' במס' ע"ז דס"ב ד"ה והתנן כו' דל' אסו' משמע דאסור לכל העולם ולאו באדם א' וכן לשון אסור לאו דוקא לכתחילה אלא אפי' בדיעבד משמע הרמ"ז ז"ל ועיין בפסחים דל"ד ע"א ואסורים מלאכול כו' ומפרש מאי אסורים אסורים לזרים. ואפשר שהתוס' לא שללו אלא שאין במשמע אסור באדם א' אבל ברבים אף שאינו שוה האיסור בכל שייך למתני שפיר אסו'. ושם כתבו התוס' בפ"ק דע"ז ד"ה מנין דלשון אסו' כי קתני בב"נ הוי איסור וחייבים עליו מיתה דאזהרתן זו היא מיתתן: