קהלת יעקב - ב רלב

שאכלה שום ודברים שמרבים את הרוק והיה הרוק זב מפיה אינו כלום כו' כתב ה"ה ופי' אינו כלום שלא עשתה רקיק' כדין תור' אבל בדיעב' אפי' בלא רקיקה כלל חליצתה כשרה ע"כ מהריק"א

(כז) אינו לוקה בפ' שבועת העדות דף ל"ז אמר עלה דברייתא דקתני אם אמר בנזי' טמא שכן לוקה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוק' ומפרש מאי אינו לוק' דאינו נפטר במלקות הרמ"ז

(כח) איני יודע בפ' האיש מקדש דף נ"א בסו' דקדושין שאין מסורין לביאה מחלק הש"ס בין לשון איני יודע ללשון אין ידוע ז"ל כשהוכרו ולבסוף נתערבו דייקא נמי דקתני איני יודע ולא קתני אין ידוע דאיני יודע משמע דהשתא הוא דלא ידע ומעיקרא ידע ובפ' שני נזירים דף ז"ן אמרי' אמר רבא בר הונא באומ' ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם אמר ר' אשי דייקא נמי דקתני ואיני יודע איזה מכם וכתבו התוס' ז"ל איני יודע משמע שלא נודע לו מעולם משום דלא היה עמהם והן עתה נדפס' שיטה על מס' קדושין לגאונים ז"ל ושם דל"ב ע"ד ראיתי עמדו על חקירה זו וע"ש באורך דבריהם חזקי' כראי מוצק

(כט) אינה משנה, דאמרי' בכמה דוכתי' ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כתב הרב תי"ט בחולין פ' כל הבשר משנה א' ובנדה פ"ד מ"ד דיש מפרשים הכונה שאם ב"ש מקילין וב"ה מחמירין ואינ' מסתם משניות הנז' בעדיות אינה משנה ר"ל צריך לשבש המשנה ולגרוס בהפך עכ"ל אמנם נמצאו סוגיאות דא"א לפרש פי' היש מפרשים וצריך לפרש דברי' כפשטן ב"ש במקום ב"ה אינה משנ' ר"ל דדברי ב"ש בטלים לגמרי כאלו לא נז' וגרע משא' פלוגתא דתנאי משום דב"ה רובא בצירוף הסכמת הב"ק כמ"ש התוספות בתנורו ש"ע צא ולמד סוגיא דברכות דל"ו ע"ב ופ"ק דביצ' די"א ופ"ק דיבמות ד"ט ע"א ומדברי רש"י בשבת דף קל"ה ע"א ומדברי התוס' ערובי' דע"ב ע"ב וחגיגה דף ו' וכב' עמד על זה הרב חוות יאי' סי' צ"ד ע"ש ועיין בפ' האשה שנפלו על מ"ש זו אינה משנה פרש"י אינה משנה לא נשנה משנה זו בבית המדרש של חכמים ולא סמכינן עלה כ"כ

(ל) איכא דאמרי כתבו התוס' פ"ק דביצה די"ג ד"ה איכא דאמרי ז"ל הקשה הר"ש מקוצי דבכל הש"ס לא מצינו איכא דאמרי כה"ג שהוא להפך מן הראשון דודאי מצינו בשא' מקומות לישנא קמא דברי הכל ואיכא דאמרי בהא פליגי אבל כה"ג לא דכל הפחות הול"ל דבקטני' מחלוקת אבל בשבולין כ"ע מודו ותירץ לקיים הכלל ע"ש מהרי"ק ז"ל

(לא) איבעית אימא היכא דאמ' בש"ס תרי אבע"א כמחלוק' הראשוני' בלשון איכא דאמרי כך מחלוקת בלשון אבע"א תשובת חוות יאי' סי' צ"ד ושם כ' בלשון איכא דמתני לה ואיכא דמתני לה בשם הרא"ש בר"ה דף נ"ט ע"ג שכתב דלשון איכא דמתני לה ואיכא דמתני לה לא דמי לתרי לישני דעלמא ובלשון אמרי לה ואמרי לה מתבאר מסוגיא דפסחים דף ק"א ע"א דלא דמי לתרי לישני דעלמא דהא מסיק התם השתא דאיתמר הכי ואיתמ' הכי אידי ואידי בעי הסבה ע"ש

(לב) איפוך בלשון הש"ס היכא דפריך אתרי דפליגי הא

איפכא שמעי' להו ומשני איפוך ולא מסיימי' מינייהו מפכינן סתמא דמילתא דבתרייתא מפכינן דמאן דמתרץ מתכוין להעמיד דבריו כ"כ הר"ן פ"ב דגיטין מהרי"ק ועיין ביבין שמועה דצ"ח ריש ע"ב

(לג) איתיבי' כתב מרן ז"ל שלשון איתביה ומיתבי לשון תשו' הם ומשמעות לשון תשובה הוא בב' פנים הא' הוא לשון קושיא כדאמרי' ב' תשובות בדב' והב' לשון תשובה ממש שמשיב לשואל לפשוט שאלתו או שמשיב לבעל המאמ' לסייעו ומזה הטעם מצי' לשון מיתיבי שהוא כמו ת"ש לפשוט בעיא בפ"ק דנדרי' די"ב מיתבי איזהו איסר כו' ולשון איתביה שהוא בא לסיוע בפ"ב דערובין דף כ"ו עלה דההוא בוסתנא דהוה בי ר"ג

(לד) איני כתב מרן ז"ל דיש מפרשים ביאו' לשון איני דמקש' תלמודא דר"ל איני מסכים בכך משום דהא אמר ר' כו' ויש מפרשים ביאור מלה זו שהוא לשון אין שהוא ענין כן בלשון הש"ס כלומר כן הוא ולפי זה האלף בחיריק

(לה) אכל בכתובות פ' אעפ"י דף ס"ה במתני' ואוכלת עמו מפרש תלמודא מאי אוכלת משמש' כמד"א אכלה ומחתה פיה

(לו) אומר כתב הר"ן ז"ל בסוף פ"ק דנדרי' באומ' יקדשו ידי לעושיהן לאו דוקא אומר אלא נעשה כאומר אמרינן מ"ש

(לז) אלתר בריש פ"ק דנדרים ד"ג ע"ב אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא מיר דמן ההיא שעתא הו"ל נזיר מידי דהוה אאומר לאשתו ה"ז גיטך שעה א' קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית ה"נ לאלתר הוה נזיר ופי' רש"י ז"ל לאלתר באותה שעה כל אלתר דגרסי' היינו ר"ל על אחר באותו מקום וכן מפרש הירושלמי ע"כ. ובתשו' הריב"ש סימן ש"פ כתב ז"ל ומה שהוכיח כ"ת ממ"ש בעובדא דב' ת"ח דקאמר ואסיקנהו וחזתינהו לאלתר אינה ראיה כ"כ שהרי מצינו לאלתר שיש לו שיעור גדול ולא אביא עד על זה ההיא דתנן בפ' כל הגט ומצאו לאלתר כשר ונחלקו דתנאים בברייתא איזהו לאלתר שהיה אפשר לדחות דהתם הוא בדברי התנאים אבל האמוראים דרכם לפרש ולא לסתום ועוד דהתם איפסיקא הלכתא שלא עבר אדם שם והוא שיעור מועט וגם לא מההיא דאמר רבא פ' ח"ה גבי הגודרות אין להם חזקה לאלתר אבל יש להם חזקה אחר ג' שנים כו' הנה שכל פחות מג' שנים בכלל לאלת' דהתם לפי שב' מיני חזקות הן חזקה לאלתר דהיינו במטלטלין וחזקת ג' שנים בקרקעות קאמר הכי שהגודרות אין להם דין מטלטלין אלא דין קרקעות וחזקתן ג' אבל אפי' בדברי האמוראים נמצא לשון זה בפ' המביא תניין גבי נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ר"ש מכשי' ואמר רשב"ל בגמרא לא הכשיר ר"ש אלא לאלת' אבל מכאן ועד עשרה ימים לא נראה שבלשון האמוראים לאלת' סובל שיהא זמן גדול פחות מי' ימים אלא דהכא כיון שלא נזכ' לו שיעור יש לנו לתופסו בשיעו' המועט שנוכל וכיון שנזכר במקום אחר וחזיוה בשעתיה נראה שהשיעו' הוא שיעו' שעה א' כיון שאין לשון לאלת' סות' זה ע"כ ותמהני שלא זכר ש"ר ההיא דריש פ"ק דנדרים הנז' שהוא לשון לאלת' בדברי האמורא ובמועד קטן דף כ"ג אמרי' מתה אשתו אם אין לו בנים מותר לישא אשה לאלתר משום פ"ו משמע דלאלת' הוא לאח' ז' דהא האבל כל ז' אסו' בתשמיש ועיין בתוס' ביבמות דף קי"א ע"ב ד"ה טענת בתולים ועיין מ"ש ה"ה ז"ל בה' שבת פ"ח לענין בורר דכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד מקרי לאלת'. והר"ב כנה"ג ז"ל הביא עוד בשם מהר"ם אלשק' ז"ל שכתב סי' נ"ו דאע"ג דבלשון דלאלת' מצינו שפירושו אפי' אחר כמה ימים מ"מ כשאומ' תלמודא לשעתו אינו אלא שעה א' ע"כ

(לח) אלא כתבו הראשונים ז"ל דמלה זו מורכב מב' תיבות א"ל ל"א והוא מלשון בארצות האל