קהלת יעקב - ב רלא

הדעו' מה שלא הי' יכול לכלול בכינוי אדם דאין עכו"ם קרויין אדם הרב תי"ט פ"ב דבכורים

(ט) אדם חשוב שאמרו חכמים אצל קדושין. לאו דוקא אדם חשוב השוה לכל אלא אפי' דלאו חשוב אלא לדידה שנהנית שהוא מקבל ממנה מהני והויא מקודשת הר"ב עצמות יוסף דכ"ג

(י) אותיות מצי' בלשון חכמים ור"ל שמות בפ"ה דברכו' גדולה דעה שניתנ' בין ב' אותיות שנ' כי אל דעות ה' ופרש"י בין ב' שמות

(יא) אחוריה הא דאמרי' בפ"ק דעירובין משום דחזיתיה לר"מ מאחוריה ואלו חזיתיה מאפיה כו' פרש"י כשלמד תי לפניו ישבתי בשורה שלאחריו ע"ש

(יב) אומרים מצי' בלשון חכמים במשנה ומפרש מאי אומרים כופין. ריש פרק ז' דערכין המקדיש את שדהו בזמן שאין היובל נוהג אומרים לו כו' ופריך והתניא כופין ומשני מאי אומרים כופין

(יג) אחרים דאמרינן בגמ' תופס לב"ח במקו' שחב לאחרים משמעותו אחרים דוקא ולא לוה או יורש עצמו דלאו אחר הוא תשו' הר"ם אלשיך סי' ל"ז ועיין במבי"ט ח"ב קפ"ז ומהרשד"ם א"ה סי' קס"ב ותורת אמת סי' ס"ז ומהרש"ך ח"ב קנ"ט

(יד) אחר בלשון חכמים ותנאי ב"ד יבם נמי אקרי אחר אע"ג דבלשון תורה אין אח בכלל אחר תוס' פ"ק דסוטה דף ה' ד"ה לאחר ולא ליבם כו'

(טו) אחריות הבא בלשון חכמים נכסים שיש להן אחריו' לשון אחריות הוא מלשון הכתוב ואחריתך תאכל באש שתרגומו ושפר ארעך תתוקד בנורא ועל כן קראו לקרקעות נכסים שי"ל אחריות כ"כ הערוך ז"ל. וראיתי להרשב"ץ בפי' הכתובה שכתב ז"ל לשון אחריות לחז"ל הוא מלשון אחר ר"ל דבעל חוב יוכל לרדוף אחריהם ולטרוף אותם מהלוקח ע"כ. ובס' התשבי כתב ואנו פותרים אותו בלשון שעבוד ובס' צמח דוד כתב שעבוד לקיים הנמכר

(טז) אין אלו אלא דברי נביאות. כתבו התוס' בב"ב בפ' השותפין דף י"ב דלא לשבח קאמ' אלא שאומר דבר בלא טעם ועיין בעירובין פ"ה דף ס' ע"ב שכתבו רש"י והתוס' דהוי לשבח אלא דכי קאמרי עשו דבריהם כדברי נביאו' לא הוי לשבח ע"ש

(יז) אין רוח חכמים נוחה הימנו. כתב הרשב"א ז"ל בשיטתו לקדושין די"ז שיש חילוק בין כשאומר אין רוח חכמי' נ"ה לכשאומ' רוח חכמים אין נוחה הימנו דכשאומ' הכי ר"ל אינו לא רע ולא טוב אבל כשאומ' בתחל' אין רוח חכמים נ"ה הוא רע גמור וע' במהראנ"ח ח"א סי' קי"ח שכתב שיש בל' הזה איסור' נמי ויש לב"ד למנוע הדבר ההוא ולקרותו עבריינא ע"ש: (יח) אין צריך. כתב הפ"ח הל' פסח סי' תמ"ה סעיף א' דלישנא דאין צריך משמע נמי איסורא

(יט) אין צריך. כתבו התוס' בריש פ"ק דחולין דף ג' ד"ה אין השומר צריך כו' דבלשון חכמים אות ביה ב' פי' דמשמע אין צריך לעשות כן לכתחלה או משמע אין צריך בדיעבד ע"ש באורך ועיין במ"ש הרא"ש ז"ל בהל' אבל דף ט' עלה דתניא בברייתא אפרקסותו אינה מעכבת. ז"ל מדלא קאמ' אינה צריכ' קריעה מכלל דלכתחל' צריך קריעה וכן דעת הראב"ד ז"ל. ובנזיר דף מ"ו ע"ב תניא נזיר ממורט בש"א אינו צריך להעבי' תער על ראשו ומפרש התם רבינא מאי אינו צריך אין לו תקנה כיון דלא מצינן לקיומיה ביה מצות גילוח ע"כ. וביבמו' פרק מצות חליצה אמרי' יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכ' לרוק פעם אחרת וכתב הרב הנמקי ז"ל דלישנא דאינה צריכה לאו דוקא אלא אפי' בעיא לחזור ולרוק לא שבקינן לה כדאמרינן דנפיק חורבה מינה דאי אמרת תהדר תרוק אמרי רקיקה קמייתא ליה בה ממשא ואתו למשרי חלוצה לאחין ע"ש

(כ) אין מחזיקין דם בבני מעיים. דקדק הרמב"ן ז"ל מלשון זה דאין מחזיקי' מדלא אמר אין דם בבני מעיים שמע מינה שאם רואין אותם אדומות צריך מליחה כשאר בשר אלא דמן הסתם אין מחזיקי' דם

(כא) אין לו שיעור בפ"ק דביצה דף י"ו תבשיל זה דערוב אין לו שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא אין לו שיעו' למעלה אבל יש לו שיעו' למטה בכזית ועיין בפ"ק דחגיגה עלה דמתניתין דאלו דברים שאין להם שיעור דף ז'

(כב) אין אע"ג דבלשון תורה לשון אין לאו דוקא כמ"ש התוספות בפ"ק דשבת דף ד' עלה דארבע מתו בעטיו של נחש דאע"ג דכתיב אין צדיק בארץ ההוא ברוב בני אדם קאמר. יש לדקדק מדברי התוס' עצמם דבלשון חכמים לשון אין דוק' מדכתבו בפ"ק דברכו' עלה דאמ' אין אדם זוכה לב' שולחנות דלא גרסי' אין אדם דהא איכא כמה צדיקים דזכו אלא ה"ג לא כל אדם זוכה לב' שולחנות ע"כ מדהוצרכו להגיה לא כל אדם משמע דס"ל דבלשון חכמים לשון אין דוקא הוא וכן משמע בתוס' בנדה דס"ח ע"א ד"ה וכי תימא כו' על מה שאמרו אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים ע"ש

(כג) אי אפש' דאמרינן בגמרא א"א לג' לוגין שלא יהיו במקום א' דאומ' א"א אע"ג דהוי ספק אלא שהוא רחוק וכן בפ"ק דנר' מתעטף בטליתו כו' ואם א"א לו שלא יגע ספקו עמא כו' והא ודאי ס' הוא שאם ודאי א"א לו שלא נגע אין זה ספק וכ"כ התוס' בפ"ק דנדה וכיוצא בר"פ התנוקת בידוע שחיתה המכה שפירושו בידוע שיש לתלות שחיתה המכה כ"כ מהרי"ק בשם הרמב"ן שכתב כן פ"ד דמכות

(כד) אינו בלשון חכמים שאינו שולל במוחלט אלא שאינו מפורש כמ"ש, התוס' פ"ק דקדושין דעבי' ק"ו ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל כו' ופי' התוספות אינו נגאל באלה שאינו מפורש בקרא בהדיא וה"נ אמרי' בפ' הפועלים ומה אדם שאינו אוכל בתלוש כו' אעפ"י דבאמת הוא שאוכל אף בתלוש וע"כ פירושו שאינו אוכל בתלוש דלא כתיב בקרא בהדי'

ע"ש

(כה) אינו מעכב דעת הרא"ש בהלכות אבל ד"ט עלה דאמרינן במ"ק ואפרקסותו אינה מעכבת כתב ז"ל מדלא קאמר אינו צריך קריעה מכלל דלכתחלה צריך לקורע' וכן דעת הראב"ד אבל הרמב"ן בתורת האדם דף ח"י כתב דלשון אינה מעכבת היינו אפי' לכתחל' א"צ לקורע' מדלא קאמר ואם לא קרע אפרקסותו לא עכב ע"כ ובתשו' הר"ב פרח מ"א בסי' צ"ט אקהי ביה אקהתא מההיא דפרק התכלת דאמרי' התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת תפלה של יד אינה מעכבת של ראש דבכלן פירושן שאם נתן ד' לבן ולא הטיל חוט תכלת כמצותו בדיעב' יצא אלא דיש לישב דעת הרמב"ן דשניא ההיא דכתיב פתיל תכלת ומש"ה דוקא בדיעבד אינה מעכבת אבל הכא לא אתא לאשמועינן אלא לענין האפרקסות עצמו אי צריך קריע' או לא ואמר דאע"ג דעל אביו ואמו בעי קריעה בכל הבגדים מ"מ האפרקסות אינה מעכבת משמע שאין צורך לקרוע דמעיקרא לא אשמועי' שום קרא על ענין האפרקס אם הוא בכלל לבוש או לא וכשאמ' אינה מעכבת משמע דאין דין קריעה עליו וכדמשמע מההיא ברייתא דמייתי מאבל רבתי כי היא עיקר הראיה

(כו) אינו כלום כתב ה"ה ז"ל פ"ג מהלכות יבום וחליצה הלכה כ"ב על מה שכתב הרמב"ם ז"ל יבמה