קהלת יעקב (ליסא) צט

הולד שנולד מהעומדת לגדל אפילו למאן דאוסר נולד אבל אם לא כלו לו חדשיו בליל יו"ט דבזה אסור מטעם ב' שכתבו התוס' דמגו דאיתקצי ביה"ש. ואין להקשות דהא ביה"ש לא הוי מוקצה רק משום ס' יום דלשעבר דז"א דאפילו לא בעינן בחדשי העיבור מעת לעת מ"מ בעינן מעט שיכנס ביום האחרון וגם חשיב מקצת היום ככולו והרי איתקצי משום התחלת היום כנלענ"ד ברור

שם שבת ויו"ט. עיין מג"א ס"ק י"א דליש הכנה דאפילו בשבת שרי לשוחטו לחולה א"כ שבת לעצמו הכין והמ"א קיצר דלפמ"ש קשה דא"כ ביצה שנולד' בשבת שאסור ביו"ט שאחריו כמבואר דף ד' משום הכנה דרבה ג"כ נימא הא אילו הי' לה חולה בשבת הי' מותר א"כ שבת לעצמו הכין. אמנם בר"ן מבואר דבעגל אין איסור בשבת רק משום איסור שחיטה ואילו היה לו חולה והיה שוחטה לחולה הי' מותר אף לבריא ולכך חשיב שבת לעצמו הכין אבל לידת ביצה אפילו כשיש לו חולה אסור לבריא בשבת משום נולד שפיר חשיב כשבת מכין ליו"ט דמה שהי' מותר לחולה לא חשיב שמכין לעצמו נגד הבריא דלחולה מותרין כל האיסורין

סעיף ו' יש שהות. והטעם דסגי בשהות אף שא"צ לכזית הוא משום כיון דאמרינן הואיל ואי מיקלעי אורחי' נפיק מאיסור דאורייתא ואיסורא דרבנן מתירין משום הפסד ממון כעין שאמרו גבי עירוב תבשילין: שם אין שהות. עיין מג"א ס"ק י"ג ועוד דהא כתב הרמ"א דאסור להפשיטה וכו' משמע שרוצה להוכיח עפ"י דברי רמ"א שפסק שאסור להפשיט וא"כ ע"כ כוונת המשנה בלא בדיקה ותמוה לי דודאי אם נאמר שאסור לאכול בלא בדיקה מותר להפשיט עד כדי שיהי' יכול לבדוק כשיהי' יכול לאכול ממנה והרמ"א לא כתב דאסור להפשיט רק מחמת שפסק כמ"ד דא"צ בדיקה דמותר לאכול בלא בדיקה משום הפסד כמ"ש הרא"ש לכך פסק דאסור להפשיט אבל מהש"ס לא מוכח מידי

שם וי"א שאין להפשיט, עיין מג"א ס"ק י"ד דכיון דאסור לטלטלו אסור להפשיטו וכו' לכאורה קשה דמה ענין לתלות הפשט שהוא איסור דאורייתא בטילטול שהוא דרבנן ואפשר שכוונתו לומר כיון דאפילו טילטול לא התירו סופן משום תחילתן מכ"ש שאין מתירין הפשט שהוא דאורייתא ורימז לסימן תצ"ז לענין מ"ש שם לענין מכירה אם אפשר שלא יסריח עד אחר יו"ט

סעיף ח' ול״ח עיין מג"א ס"ק ט"ז רימז לסי' תקכ"ז ס"ק כ"א שכתב שם בשם רש"ל שלא לשחוט מיו"ט לשבת וע"כ כוונתו על עופות שאין מצויין בהם טריפות אבל בהמות בלא"ה אסור לשחוט

שם אע"ג דאיתיליד בי' ריעותא. עט"ז ס"ק ח' בשם רש"ל דהר"ן כתב לאסור. לכאורה קשה דמ"ש הכא דהוא בעיא דלא איפשיטא ואמרינן כיון דבעי בדיקה וע"ש בב"י שכתב בשם הר"ן דהוי ספק דאורייתא ומ"ש מסוכנת דמותר לשוחטה אף דבעי בדיקה אי פירכסה הוי ספק נבילה ואין סברא לומר דמשום הפסד ממון נתסר איסור דאורייתא. לכן נלענ"ד דודאי לית בי' איסור דאורייתא כשיש ספק שאפשר שיש בו צורך אכילה חשיב כיש בו צורך היום קצת דאמרינן בי' מתוך שהותרה לצורך הותרה ג"כ שלא לצורך דהא אפילו אי מקלעי לי' אורחים אמרינן הואיל אף דלא שכיח ומחמת זה חשיב צורך היום קצת כמו שהארכתי במקום אחר רק שלא שכיח לגמרי כגון הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה