קהלת יעקב (ליסא) ק

כתבו התוספת בפסחים דף י"ג דלא אמרינן הואיל כה"ג (והנה בגוף קושיית התוספת שהקשו ממלאכת שבת נלענ"ד ליישב דלא אמרינן הואיל רק גבי יו"ט דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה ג"כ שלא לצורך רק דבעינן צורך היום קצת כמ"ש התוספת בביצה דף י"ב י"ל דספק שמא יזדמן לו אורחין חשיב ג"כ צורך היום קצת משא"כ בשבת דל"ש כלל סברא דמתוך וכן ל״ק בשאר מלאכות דלא שייך בהו אוכל נפש ביו"ט נימא הואיל ושרי לחולה מסוכן דבמלאכה דל"ש או"נ לא שייך ג"כ מתוך ולפי מ"ש דהואיל ומתוך חדא מילתא הוא וחדא אחבריה סמוך יש ליישב הרבה קושיית התוספת בפסחים ובביצה ואין כאן מקומו). אמנם נראה דהאיבעיא בש"ס הוא למאן דלית לי' הואיל אי חשוב צורך היום קצת כיון דספק השקול הוא ודוקא בדבר השכיח הרבה לאיסור יותר מלהיתר כגון אי מקלעי לי' אורחין וכן הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ע"ש בתוספת דהוא דבר דלא שכיח פליגי רבה ור"ח אי חשיב צורך היום קצת אבל בספק השקול כגון בעוף הנדרס בעי בש"ס שמא חשיב צורך היום קצת אפילו לר"ח וכן לרבה אי שייך בי' מתוך בלא הואיל ומותר אפילו מדרבנן לכתחילה דבמקום דבעינן סברא דהואיל אסור מדרבנן ולפי"ז לא מצי למיפשט עוף הנדרס ממסוכנת די"ל דשם מותר מטעם הואיל דשוב ליכא רק איסור דרבנן ובמסוכנת משום הפסד ממון דיכול לשחטו. ואי תקשי דהא ר"ע ג"כ מתיר במתניתין ור"ע לית לי' מתוך בפסחים דף ה'. י"ל דלפי מ"ש המ"מ בפי"א מה' יו"ט כתב לחלק בין מלאכות הנעשין בגוף האו"נ ובין הוצאה והבערה שאינן נעשין בגוף האו"נ ע"ש ועיין במ"ש בסימן תצ"ה בפי' דברינו א"כ י"ל דאף דס"ל לכ"ע דלא אמרינן מתוך בהבערה מ"מ בשחיטה ובישול אמרינן מתוך

סעיף ט' בכור בזה"ז. עיין ט"ז ס"ק ס' דאם הי' איסור מבורר כגון שנפל איסור לח בהיתר לח בפחות מס' וכו' ואח"כ ניתוסף היתר ונתבטל האיסור דבר זה אסור להורות וכו'. וכוונתו לפי טעם הא' של המ"מ שכתב שמא יבוא לטלטל מה שאינו ראוי לו ה"נ איכא למיחש שמא יצטרך למדוד ויהי' נאסר לבסוף ונמצא שטילטל דבר שא"צ דלטעם מתקן ודאי מותר כמ"ש בת"ה סימן נ"ד הובא במ"א סימן שכ"ג וכתב בת"ה לחלק בין בכור שצריך ראיות חכם דוקא שהוא ע"י מעשה ע"ש ובין שאר איסורין ע"ש. ולטעם שכתב הרמב"ם דגזרינן נולד מעיו"ט לנולד ביו"ט ה"נ יש לגזור בניתוסף היתר מעיו"ט אטו ניתוסף ביו"ט דאז אסור לאכול משום מיגו דאיתקצי ביה"ש. ואפשר שזה כוונת הט"ז אבל תמוה לי דבשאר איסורין לא שייך מוקצה כלל דאפילו אם הוא טריפה לא איתקצי דהא מוכן לכלבים דאפי' נבילה שנתנבלה בשבת לא הוי מוקצה כמבואר בסימן שכ"ד וכן עגל שנולד מן הטריפה לא חשיב מוקצה דמוכן לכלבים הוי מוכן לאדם וא"כ אם הי' אתמול טריפה וביו"ט ניתוסף היתר והותר לאדם אמרינן מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם ומותר לאכול כשנתכשר וכן לטלטל בעודו טריפה מותר וממילא מותר להורות לכל הטעמים ואולי הט"ז מיירי באיסור הנאה רק מ"ש למעלה ביתרת רגל דבר זה אין לו פי'

שם אין חכם. עיין מג"א ס"ק י"ז דכל רואה ושותק מותר ע"ש. נראה דזה הוא רק למאן דס"ל דהאיסור הוא מטעם מתקן וכל שאין אומר בפה לא הוי מתוקן אבל לטעם הא' של המ"מ שהביא הט"ז דעיקר האיסור הוא הביקור ואפילו לבקר ולשתוק אסור

שם א"י לשוחטו. עיין מג"א ס"ק י"ח דהוי מוקצה דמי יימר דאיתרמי לי'