קהלת יעקב (ליסא) צח

ג' באפרוח שנולד כתבו התוס' בד"ה הואיל ומתיר דף ו' ע"א ע"ש עוד טעם לאסור אפילו למאן דלית ליה מוקצה משום דאפרוח הוי כגרוגרת וצמוקים ע"ש בתוס' בד"ה עגל שנולד ולכך כתב כאן ג' טעמים. נגד טעם נולד דאמר בריש ביצה ע"ז כתב דהרא"ש לא מחלק בין מוקצה לנולד. ונגד טעם דגזירת פירות הנושרין ומשקין שזבו כתב טעם הב' דבבע"ח לא שייך גזירה זו כמ"ש המהרש"ל בתוס' בד"ה עגל שנולד ע"ש. ונגד הטעם שכתבו התוס' לאסור באפרוח אפילו למאן דלית ליה נולד דעגל לא דמי לאפרוח ע"ש

אח"כ מצאתי בספר מחצית השקל שפירש כן אך לפי"ז למאן דאוסר נולד ביו"ט יש לאסור לעגל שנולד מבהמה העומדת לגדל. אמנם נלענ"ד דיש לצדד להיתר דהתוס' בדף ו' בד"ה וכי מה בין זה הקשו והא ניתר בד' סימנים ותירצו כיון דלכתחלה אסור לשחוט דומיא דלילה לא הוי מוכן ולכאורה קשה דהא אי לא הוי מוקצה בין השמשות רק מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מגו דאיתקצאי לבין השמשות היכא דהמוקצה נסתלק מכל וכל דמה"ט אמרי' דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ע"ש בתוס' ביצה דף ל"א בד"ה ונפחת. ועכצ"ל דהכא שאני דלפי הס"ד דמוכן לכלבים לא הוי מוכן לאדם. והתוס' בד"ה מוכן לכלבים כתב דמוכן ועומד בעינין וכל היכא דנשתנה מעומד לעומד חשיב נולד כמו גבי אין מסיקין בשברי כלים. ובנבילה שנתנבלה בשבת וכן להשליך בני מעיים לשונרא אף דלא שייך מוקצה מחמת איסור רק מטעם דחשיב נולד דהא ביה"ש הי' הבני מעיים בעילין לעוף והי' חשובים כעומד לאדם ועתה אין ראוי ועומד רק לכלבים נשתנה מעומד לעומד וחשיב נולד. א"כ י"ל ה"נ בעגל שנולד מן הטריפה שהטריפה עומדת לכלבים הולד בטל לבהמה וחשיב ג"כ עומד לכלבים שמסתמא אין ממתין עד שתלד ומשליכה לכלבים עם הולד והרי הולד עומד לכלבים עם הבהמה ולכך אפילו נולד הולד ועומד לאדם הוי נולד דנשתנה מעומד לעומד וע"ז הקשו התוס' דהולד אינו עומד לכלבים דנהי דאין ממתין עד שתלד להשליכה לכלבים מ"מ הא יכול לשחוט הולד בתוכה ולהוציא אותה קודם שמשליכה לכלבים וע"ז תירץ כיון דלכתחילה אסור לשחוט בתוכה ממילא עומד גם הולד לכלבים וכשנולד הוי כנשתנה מעומד לעומד ול"ד לטבל ושאר איסורי דרבנן שלא היה עומד מחמת האיסור לדבר אחר ולא נשתנה מעומד לעומד כשנתקן ואינו מוקצה רק מחמת איסור ובאיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאיתקצי. ולפי"ז בבהמות העומדת לולדות ולאכול הולדות הרי הולד מעיקרא ג"כ עומד לאכילה וא"ל דנתבטל הולד לגבי האם וחשיב כאלו הולד ג"כ עומד לגדל דז"א דהא כתב המג"א בסי' תצ"ט דדוקא בגירעון שצריך לאוכל וכן במעיים בבהמה חי' שצריכה לבהמה אבל כשלא צריך לזה כגון בבהמה שנשחטה מעיו"ט וא"צ למעיים ודעתיה עלייהו כשיסריחו להשליך לכלבים לא נתבטל להיות חשוב כבהמה ע"ש. ולפי"ז כיון דיכול לשחוט הולד ולהוציא אותו מבהמה ואין הבהמה צריך לולד לא נתבטל לבהמה ובודאי דעתיה עלייהו לכשיולד יאכלנו ודמי לבני מעיים שכתב המג"א דשרי להשליכו לכלבים כשיסריחו ע"ש ואין על הולד רק משום כיון דאסור לכתחילה לשחוט הוי מוקצה מחמת איסור דרבנן דלא אמרינן מגו דאיתקצי משא"כ בולד טריפה שאין ממתין עד שתלד ומשליכה לכלבים עם הולד והולד גופיה עומד לכלבים וכשנולד נשתנה מעומד לעומד ולפי"ז נראה דאם ידוע שכלו לו חדשיו קודם יו"ט דמותר