קהלת יעקב (ליסא) צו

שם נשמטין ויורדין ע"ש ס"ל להרא"ש דאף שמואל מודה דעיקר חיוב צידה דאורייתא הוא משום דרב מרי דלכלובן עבידי לרבויי רק דס"ל לשמואל דאף דאותן דעבודי לרבויי אם הי' מזונותן עליך לא הי' חייב דכל דניזונין מהבעלים בקל תופסין כמש"ל ובזה פליגי על רב מרי דלרב מרי אפילו מזונתן עליך חייב בעבודין לרבויי מכלובן ולשמואל כשמזונתן עליך אפי' עבודי לרבויי פטור מטעם שכתבתי לעיל אבל באותן דלא עבודי לרבויי מכלובן אף שמואל מודה דלית בהו משום צידה דאורייתא רק דלא חשיב מזומן כשאין מזונתן עליך ולזה א"ש גבי אווזין הללו באין לכלובן ומזונתן עליך אף דלא עבודי לרבויי מכלובן דאם לא היה מזונתן עליך הי' עכ"פ אסורין משום דלא חשיבו מזומן. ועיין ברא"ש דהאי פטור הוא פטור ומותר וכן הוצרך לומר גבי יונים דאין מזונותן עליך דס"ל דאפילו עבודי לרבויי מכלובן כשמזונתן עליך מותרין ולזה פסק דאם אין יכולין לפרוח לחוץ לתחום אותן לא עבודי לרבויי מכלובן שפריחתן מעט וגם חשיבי כמזומן.. והרא"ש בפסקיו חזר בי' וס"ל דכל שאין מזונתן עליך אסור משום צידה. ומה שמסיים המג"א דאל"כ ליהני זימון. פי' דבריו שמוכיח שהרא"ש בפסקיו בודאי חזר בו דאלת"ה רק דאף בפסקיו ס"ל דלית בי' משום צידה דאורייתא באין יכול לפרוח חוץ רק דס"ל דמ"מ לא תשיב כמזומן א"כ ה"ל לפסוק דאותן שאינן יכולין לפרוח חוץ לתחום דמהני ביה זימון א״ו דאסיר משום צידה דאורייתא. ומ"ש בס"ק י"א דיש לחוש לב' טעמים היינו שאותן דעבודי לרבויי מכלובין אסורין משום צידה אפי' מזונתן עליך משום טעם דרב מרי וכן באין מזונתן עליך אפילו באותן דלא עבידי לרבויי מכלובן יש בו משום צידה. והא דרומז בס"ק הנ"ל לסימן שט"ז דשם כתב גבי אווזין כשהן מורדין דאסור דלכאורה קשה דאפילו חוץ לחצר וצריך מצודה מותר ואם כן באיזו סימן ניכר שהן מורדין ולפי הנ"ל א"ש דכשרואין דאף בכלובן עבודי לרבויי ומשמטין עצמן ואינו נוח לתופסן ניכר שהם מורדין ואסורין אף שמזונתן עליך שחוששין לרב מרי

סעיף י' כל השובך. עיין ט"ז ס"ק ז' שהקשה מסכר אמת המים ע"ש. (ויש שם ט"ס בסוף הדף וכצ"ל ולא יחזיר למים מה שלא ייטיב לו) וכל דבריו דחוקים ועיקר החילוק נראה דשאני דגים דהדגים שבמים באמת כולן עומדין לאכילה ולא לגדל רק שאין צריך היום יותר ומ"מ כולן עומדין לאכילה ואינן מוקצין משא"כ יונים המותר שא"צ היום לאכילה ודאי לגדל הוא מחזיק אותן נמצא מה שמחזיר מוקצה הוא והרי טילטל המוקצה ללא צורך

סעיף י"ב ומצא ג'. עמ"א ס"ק י"ד ועיין סי' ק"י דשם איכא מחלוקת הפוסקים אי מתירין בדשיל"מ בנפל

סעיף י"ג מקושרין. עיין ע"ז ס"ק ט' ויש שם ט"ס וכצ"ל ובב' כיסין שאינן מקושרין מודים רבנן לרבי דמנה מונח וכו' ולמ"ד בב' כיסין מחלוקת והיינו באינן מקושרין אבל במקושרין וכו'

סעיף י"ד לפני הקן. עיין ט"ז ס"ק יו"ד שהשיג על הב"י וליישב נראה שהכוונת הב"י כמ"ש. שמצא במקומן דהיינו לפני הקן דלפני הקן ג"כ במקומן קריא ליה ומשכחת לה לדיניה כגון שאין בסביבות הקן שום קינין אחרים רק קן אחד המוקצה ובשניהם היונים שווין ובזה אזלינן בתר קורבה כמבואר בב"ב מסוגיא דניפול ולרבא עכצ"ל דכל שהוא בשובך אחד אפילו