קהלת יעקב (ליסא) צה

הת"ק קאתי דא"כ תיקשי ממ"נ דבמאי נוקי למתניתין אי נוקי למתני' בעופות דמזונתן עליך כגון אווזין ותרנגולין תקשי ברייתא דלקמן דמוכח התם דאפי' בגדול חשיבין ניצודין כמו שמקשה הגמרא לקמן ואי נוקי מתניתין בעופות שאין מזונתן עליך וקתני דבביבר קטן חשיבין ניצודין א"כ תקשי מתניתין דשבת דקתני צפור למגדל וצבי לביבר. ומפרש רש"י דאיירי בביבר קטן דמשמע דוקא צפור למגדל וצבי לביבר אבל צפור לביבר לא אפי' ביבר קטן והי' קשה ביבר אביבר שהוא קושיא פשוטה ולכך מוקי לה הא בביבר מקורה ולא הי' אסיק אדעתי' דבית כביבר מקורה דמי ומקשה ליה מבית דבית כביבר מקורה דמי והרי מבואר דבמקורה לא הוי כניצוד ומשני דצפור מיירי בצפור דרור דוקא ומתני' דהכא מיירי בשאר עופות שאין מזונתן עליך. ולפ"ז ניחא הלשון השתא דאתית להכא וכו'. כלומר דהא דלא רצה מעיקרא לחלק בין גדול לקטן משום דקשיא לי' מתני' דשבת דצפור למגדל דוקא אבל לביבר אפי' לקטן לא הוי ניצוד. והשתא דאתינא דמתני' דשבת מיירי בצפור דרור א"כ נוכל לומר החילוק בין גדול לקטן ומדחזר בו מתירוץ הראשון שמחלק בין מקורה לאינו מקורה מוכח כדברי הר"ן דבמקורה לעולם לא חשיב ניצוד אפילו ביבר גדול ולכך לא הי' יכול לשנויי דמתניתין מיירי במקורה דא"כ האיך הי' מתורץ דברי רשב"ג דמחלק בין ביבר גדול לקטן. ולראי' ברורה דמקורה חשיב ניצוד אפילו בגדול מהא דשבת דנקט כל הביברים ולא קאמר כל הבתים כמ"ש לעיל

ולפ"ז גם דברי התוספת ע"כ צריך לפרש כהר״ן מכח הראיות שהביאנו ואף שכתבו בלשונם וז"ל ואף על גב דלעיל קאמר הא בביבר מקורה מ"מ לא פירש שיעור הביב בכמה לא הוי מחוסר צידה משמע מדבריהם דאפילו במקורה בעינן בביבר קטן כוונתו הוא לפי תירץ קמא דמשני דמתניתין דהכא מיירי בביבר מקורה ממילא מוכח דאף בביבר מקורה בעינן בביבר קטן דהא עלה קאי רשב"ג אבל לבתר דמסיק ומשני הא בגדול הא בקטן ודאי חזר בו מתירוצא קמא עכ"פ יהי' איך שיהי' בחיות גם התוספת מודו דבמקורה אף בביבר גדול חשיב ניצוד מכח הראיות דלעיל שכתבתי

סעיף ט' אסור לצודן. עיין מג"א ס"ק י"א אף על פי שבאו לכלובן לערב מ"מ אין מזונותן עליך ולא חשיב כמזומן וכו' ע"ש. ואף שיש בהן חיוב צידה דאורייתא כמבואר בגמרא ביצה דף כ"ד דתנן הצד יוני שובך חייב ותלי שם הטעם משום דאין מזונתן עליך ולכאורה קשה להבין טעמא דמילתא שיהי' חיוב חטאת תליא באין מזונתן עליך ואפשר רכשמזונתן עליו נעשו בני תרבות ומכירין הבעלים ונוח לתופסן חשיבי מזומן משא"כ כשאין מזונתן עליך. ומ"ש שיש להחמיר כב' הפירושים ורומז לסימן שט"ז יתבאר אי"ה בסמוך

שם שאינן מפריחין. עיין מג"א ס"ק י"ב שכ' דהרא"ש בתשובה אזיל לטעמיה דס"ל כיון דיונים באין לכלובן בערב אין מחוסרין צידה רק משום דאין מזונותן עליך לא חשיבי כמזומן וכו'. והוא תמוה דהא ע"כ אפילו לטעם דאין מזונותן עליך יש בו חיוב חטאת דהא טעם דאין מזונותן עליך אמרינן בביצה דף כ"ד על הא דקתני הצד יוני שובך חייב. וליישב נראה דמפרש בביצה שם הא דאמר שמואל הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך. ורב מרי מתרץ שם לפי המסקנא משום דיונים לכלובן עבודי לרבויי ופרש"י שפורחים עד קינן וצריך לעלות אחריהן וגם