קהלת יעקב (ליסא) צג

אחר זה דהיינו אם הביא בראשון דבא בתחילה ביום ראשון הספק אם נלקט ביו"ט ואחר כך ביו"ט ב' בא הספק אם היום יו"ט ואם כן איך תוכל להתירו משום ס"ס הלא הספק הראשון אסרתו ביום ראשון ולכך אפילו הביא ביום ב' דבאו ב' הספיקות ביחד ג"כ אסור כיון דאפשר שיבואו בזה אחר זה לא חשיב ס"ס אפילו באו ביחד כמבואר ביו"ד סי' ק"י משא"כ ספק מוכן בראשון מותר בשני כגון ס' צידה וכדומה לכן אפילו הביא בשני עצמו ג"כ מותר דא"א לב' הספיקות שיבואו בזה אחר זה דהא אם נולד הספק הראשון בלא"ה מותר בשני וא"כ אם ספק מוכן ביו"ט שני מכח ס״ס דא"א לשני הספיקות שיבואו רק ביחד

אמנם המחבר הנ"ל בסי' תקט"ו סובר דאם הביא ביום ראשון דמותר ביום ב' ע"כ צ"ל דס"ל כשיטת הר״ן דאיכא רוב בעכו"ם שהביא דורון. ומה שהקשה מסי' תקי"ג ג"כ לק"מ דהא דכתב שם אבל ביו"ט ב' כו' וא"א לומר דיו"ט שני דעלמא דהא כ' הרמ"א הטעם דנאמן משום שהוא רק מדרבנן והלא ביו"ט דעלמא מסלפ"ת נאמן אפילו ביום א' וע"כ כוונתו בי"ט שני שחל אחר השבת דאיכא ספק הכנה דאורייתא דאז יום ראשון שחל אחר השבת אסור וי"ט שני מותר ובזה ודאי לא מהני ס"ס דהא אם היה מביאין אותו בשבת והנה ספק הראשון דשמא נולדו היום ונאסרין אפילו בי"ט שני כיון שספק אחד נתוודע קודם השני אפילו נתוודע ב' הספיקות ביחד שבאו כולם ביום הב' גם כן אסורין כיון שאפשר שנתוודע בזה אחר זה ובמסל"ת נאמן אפילו ביום ב' של ר"ה כנלע"ד ברור

סעיף ו' אווזים ותרנגולים. עיין מ"א ס"ק ז' שכל מה שאסור מדאוריי' אין חילוק כו'. פי' דדוקא הנך דלעיל אף שגם כן אסורין בשבת דכל פטורי דשבת הוא פטור אבל אסור מותרין בי"ט משום שמחת יום טוב כמבואר בש"ס שם אבל בכה"ג דהוי איסורי דאורייתא אין חילוק בין שבת לי"ט ועט"ז ס"ק ה' ויש שם ט"ס וכצ"ל ועיין תוס' ביצה דף ח' בד"ה ואינו ע"ש

שם מותר לצודן. עיין מ"א ס"ק ט' שכתב דבאין יכול לתופשו בשחי' אחת אפילו במקורה אסור בחיה וכ"ש עוף ע"ש. והוא תמוה לענ"ד דהא התוס' בד"ה כל שאומר כתבו וז"ל דשיעורא דחי' דמטי ליה בחד שחי' ושיעורא דעופות כל שצריך מצודה דוקא וסיימו שם וז"ל בהכי ניחא בהא דמקשה מאווזין כו' וע"כ צ"ל דבריהם דקשה מאי מקשה מאווזין הלא בעופות כשהוא מקורה אפילו גדול שרי רק בחיות בעינן קטן. ולדברי המ"א קשה דהאיך אפשר לומר כך הא אם בחיות בעינן קטן כ״ש בעופות. עוד כתב המ"א דכשאינו מקורה אפילו ביבר קטן פטור דיכול לפרוח לחוץ כו' הא דלא מקשה בפשיטות על המ"ב דמוקי לה בביבר שאינו מקורה דהא יכול לפרוח לחוץ. י"ל דודאי יש עופות גדולים במינן שאינן יכול לפרוח בגבוה הרבה או במחוסר נוצת כנפים רק מהרמב"ם מוכיח לפי מה דמסיק המג"א דעוף כולל גם כן צפור דרור וזה ודאי יכול לפרוח לחוץ אמנם מדברי התוס' מוכיח שפיר שכתב בהדיא בד"ה כל שאומר וזיל דאע"ג דלעיל קאמר הא בביבר מקורה מ"מ לא פירש שיעור הביבר כו' מוכח דאפילו במקורה בעינן קטן. אמנם נראה דהמ"ב אזיל בשיטת הר"ן שכתב וז"ל עופות דלאו בני תרבות מוכח בגמרא דכל שהוא במקום מקורה חשובין כניצודין ולעיל מיניה כתב שכולל שיעור הביבר שאם הוא גדול כ"כ שצריך מצודה ע"ש מוכח דבמקום מקורה אין